[sharoni123]

../images/Emo7.gif

מה דעתכן על הפסקת טיפולים אין לי כבר כח לזריקות (כבר אין לי מקום בורידים של היידים, אני נראית כמו מזריקה) ולזה שכל הרופאים והמתמחים מחטטים לי בנרתיק על בסיס יומי וחוצמזה נגמרו לנו העוברים המוקפאים (18 במספר) או שכדאי להמשיך את הרצף?????

 

[אמאלה2]

ההרגשה שלך האישית היא החשובה

מה דעתכן על הפסקת טיפולים אין לי כבר כח לזריקות (כבר אין לי מקום בורידים של היידים, אני נראית כמו מזריקה) ולזה שכל הרופאים והמתמחים מחטטים לי בנרתיק על בסיס יומי וחוצמזה נגמרו לנו העוברים המוקפאים (18 במספר) או שכדאי להמשיך את הרצף?????

ההרגשה שלך האישית היא החשובה
זו התלבטות כ"כ קשה אבל למה שלא תקראי לזה "פסק זמן" ולא הפסקה? תני לגוף ולנפש לנוח, לחשוב ולהתעסק קצת בדברים אחרים. כל הטיפולים כ"כ שואבים ומהר מאוד הכל סובב סביב הזריקה/השאיבה/הבדיקה הבאה. אני חושבת שאסור לנו לשכוח גם לחיות. לצבור חוויות, להנות. גם אם כל נושא הטיפולים נמצא כל הזמן איפה שהוא בראש, זה אחרת אם גם לפעמים זוכרים להנות מהדברים שאוהבים. מאחלת לך רק טוב עם כל החלטה שתעשי

 

[רוצה עוד 1]

למי לא עוברת המחשבה הזו בראש

מה דעתכן על הפסקת טיפולים אין לי כבר כח לזריקות (כבר אין לי מקום בורידים של היידים, אני נראית כמו מזריקה) ולזה שכל הרופאים והמתמחים מחטטים לי בנרתיק על בסיס יומי וחוצמזה נגמרו לנו העוברים המוקפאים (18 במספר) או שכדאי להמשיך את הרצף?????

למי לא עוברת המחשבה הזו בראש
בזמן הטיפולים - לשבור את הכלים ולהפסיק עם כל זה? זה נשמע כמו עייפות הנפש והחומר ואולי מה שנחוץ זו הפסקה קצרה (או ארוכה יותר) למילוי מצברים וגיוס כוחות מחודשים. אם הדבר ניתן, זה הזמן לצאת לחופשה - לא חייב להיות משהו יקר ורחוק (למרות שזה עוד לא הזיק לאיש...). אם אי אפשר חופשה אז אולי להכריז על שבוע/שבועיים/חודש של כייף ופינוקים מרוכזים. יוצאים לסרטים/הצגות/מופעים/מסעדות/טיולים, מבשלים ביחד אוכל נפלא - מה שמדבר אליכם! אחר כך עושים "חושבים" מחדש ובודקים עד כמה באמת אתם רוצים ילד/ים ומה המחיר שאותו אתם מוכנים/רוצים/מסוגלים לשלם וכמה מוכנים להקריב למען המטרה. בסופו של דבר ההחלטה היא שלכם ושלכם בלבד. שיהיה בהצלחה, שרוני!