ihovav

New member
../images/Emo7.gif

חזרתי עכשיו מארוחה אצל ההורים. אין לי כח לפרט. האייקון בכותרת מספיק... לילה...
 

ihovav

New member
תודה,

(מעדיפה שתייה ממותקת מאשר מים, אבל העיקר הכוונה... תודה...)
 

נמלולה

New member
מבינה אותך..

באמת שאני מבינה, גם אני מתבאסת כל פעם שאבא שלי אומר שקשה לו ושהוא לא מרגיש טוב.. אבל עושים מה שאפשר כדי לעזור, נכון?
 

ihovav

New member
תודה לכם,

הלוואי ואבא שלי היה אומר שקשה לו. הלוואי והוא היה מצליח לדבר בכלל... הוא שכב כמו מומייה על הספה (עם נעליים, כשהצעתי להוריד לו אותם סימן לי עם הראש כן, עד כמה שהצליח להזיז את הראש). לא הצליח לפתוח ת'פה כדי לדבר. לא הצליח לפתוח עיניים (וכשפתח אותם מעט הן היו כל כך אדומות וחלשות...) לא הצליח להגיע למיטה כדי להביא שמיכה וכרית... התברר שמהבוקר הצליח לאכול רק 2 קציצות ולשתות מעט (אבא שלי גמל כשמדובר בשתייה!!!) אמא שלי עוד מדדה וצולעת אחרי הניתוח. ניגשתי לפלטה (של שבת) לראות מה אוכלים. בקושי היה שם משהו. לא היה להם כח להכין והם לא פתחו ת'פה. לא אמרו כלום. הרי הייתי אצלם השבוע ושטפתי להם ת'בית. היה כל כך קשה לבקש עזרה גם עם האוכל??? אני אמורה לנחש שקשה כשכל הזמן "משחקים אותה" חזקים כשאני והאחים שלי באיזור? צריך לחכות להתמוטטות כזאת??? מה זה בשבילי להכין כמה דברים תוך כדי שטיפת בית ולשים על הגז ובתנור??? אחי עשה להם קניות, לא יכלו לבקש ממנו עוד קצת עזרה? אנחנו לא אנשים זרים, אנחנו הילדים שלהם!!! הייתי מבלה את יום שישי בים במקום לבוא אליהם??? בטלפון הם אומרים שהכל בסדר, יש רק מעט חולשה. אני אמורה לנחש את האמת לבד או לעשות להם ביקורות פתע? לפחות אם לא בשבילם, אז בשביל אחי הקטן... ולי לא היה מושג שזה ככה. מסתבר שזה התחיל ביום חמישי בערב. חולשה איומה. ואני ראיתי אותו באותו יום בצהריים, אז זה היה נראה חולשה כמו שהיתה בטיפולים הקודמים. לא יותר מזה... טוב, יצא מבולגן (ויצאו גם דמעות...) ואני יוצאת שוב אליהם...
 
כתבתי לך הודעה ופתאום אני רואה

את הודעתך זו. מתוקה יש אנשים שלא אוהבים לבקש עזרה, גם אם מדובר בילדים שלהם. הם לא רוצים להטריח ולהבהיל אתכם ואני מאמינה שזו הסיבה. גם אמא שלי כזו, היא לא מספרת ורק אם עושים ביקורי פתע אז יודעים את המצב. אני מציעה שתגבירי את הביקורים שלך אצל הוריך, כי הם לא יספרו מיוזמתם. לפחות לתקופה זו שאביך בטיפולים. אני מאוד מבינה אותך ומאוד מזדהה עם המצב. תהיי חזקה מתוקה.
 

ihovav

New member
תודה חמודה,

אבל את וודאי מבינה שזה בעצם הרבה יותר מטריד. זה אפילו גורם לי להרגיש שאני כבר במטלת את עצמי, כי אני נאלצת כל היום רק לחשוב ולהתרכז בהם. מה קורה עכשיו, אני צריכה לקפוץ לבקר? במה הם צריכים עזרה? וכו'... נכון שלא נעים לבקש עזרה. גם לי כילדה שלהם לא נעים לבקש מהם עזרה וגם לא מאפאחד אחר. תמיד מעדיפה להסתדר לבד. אבל הרי את העזרה הם יקבלו בסוף בכל מקרה והם יודעים את זה. אז לא חבל שהם יקבלו את זה מלווה בכעסים ועצבים?... אנחנו (האחים), הרי לא ניתן להם לגווע מרעב (קניות, בישולים) או לחיות בדיר חזירים (ניקיון...) ובכלל לא ניתן להם להיכנס לדיכאון. במידת הצורך נגיע לביקורים תכופים יותר. תודה לך.
 

lili the one

New member
לעיתים קשה להורים לבקש עזרה

אל תכעסי עליהם. ההתמודדות קשה גם לך ופי כמה וכמה להם. אני מניחה גם כי קשה להם לבקש ממך עזרה. לא רוצים להטריד את הילדה..... רק תהיי שם בשבילם ל.
 

ihovav

New member
תודה לך,

יותר מטריד מבחינתי לחשוב כל הזמן מה באמת קורה איתם עכשיו. עדיף לי לדעת ת'אמת. הרבה יותר קל לי להתמודד עם זה ככה. אני אהיה הרבה פחות מוטרדת... - אם יש כאן הורים שחולים בסרטן וקוראים את זה, קחו את זה לתשומת ליבכם... תהיו כנים עם הילדים שלכם על מה שעובר עליכם, תגידו את הקשיים, אפשר לעשות את זה בצורה לא מלחיצה...
 
תגידי להם

כי את בטח מבינה כמה קשה להם להגיד. כמה קשה לעבור ממצב של תומך לנתמך ועוד בצורה דרסטית כזו. גם אם תרגישי שאת מנדנדת להם, תגידי להם שאת מבינה שקשה להם לבקש אבל זה לא זמן רגיל, ואת הבת שלהם, שהם גידלו ועכשיו את נותנת להם בחזרה. ואולי אפילו לקחת לזה זמן מיוחד, להושיב את שניהם ולהגיד להם את הדברים ולהוציא מהם הבטחה שמעכשיו הם משתפים אותך ועוזרים לך לעזור להם.
 
למעלה