[psycho maiden]

../images/Emo7.gif

הקשר שלי ושל אמא ממש לא טוב , נמאס לי ! אני נערה בת 16 וחצי בעלת ה"א אכילה ודיכאון כבר כ5 שנים, אני לא מסוגלת ללכת לביה"ס בגלל הפרעות חרדה. היא לא מבינה אותי ואת המצב שבו אני נמצאת, היא לא מתחשבת - אפילו לא קצת , היא חושבת שאני עושה הכל בכוונה - שאני יכולה ללכת לביה"ס ושאני פשוט לא רוצה , כל הזמן מאיימת עליי [ אם לא תעשי כך וכך אני אנתק את האנטרנט ... וכדומה]. וככה יוצא שאנחנו כל היום רבות , ביקשתי ממנה שנלך לטיפול בקשר שלנו - היא לא רצתה. היא פשוט מוציאה עליי את כל העצבים שלה ועל כל דבר יש לה מה להגיד לי , פשוט כל דבר. נמאס לי כבר,ניסיתי לדבר איתה כמה פעמים וזה לא עזר. אין לי פתרונות אחרים חוץ מלברוח מהבית הזה ... אני פשוט לא יכולה לסבול את המצב הזה . אולי מישהו יוכל לעזור לי בפתרון המצב? תודה.

 

[יעל עיני]

קודם כל- ../images/Emo24.gif

את מאבחנת את עצמך בעלת הפרעות אכילה ודיכאון. האם את מטופלת? (פסיכולוג, פסיכיאטר, משלים?). יש הרי הרבה דרכים לטפל בהפרעות חרדה, שמאפשרות לך להתנהג נורמלי בחברה (אם הייתי ורדה אז ישר הייתי מפנה אותך לפסיכיאטר אבל אני לא

). להורים, הרבה פעמים, קשה לראות את הילדים שלהם כנפרדים מהם, ולכן הם לא מבינים ולא רוצים להבין את הקשיים שהילדים חווים. החשיבה של "עושה הכל בכוונה" נובעת מתוך הקושי שלה עם הקושי שלך. כשאת אומרת שכבר ניסית לדבר איתה כמה פעמים ולא עזר, למה את מתכוונת. איך דיברת איתה? איפה דיברת איתה? על מה דיברת איתך? בכל מקרה, כך או כך אנחנו כאן להיות בשבילך, להקשיב לך ולתת לך

ים. יעל

 

[psycho maiden]

קודם כל , תודה ../images/Emo13.gif.

אני הובחנתי כבעלת ה"א , דיכאון וחרדה ע"י פסיכאטרים שונים. אני לא מטופלת כרגע מכיוון שאני לא מעוניינת בטיפול , כבר הייתי אצל המון מטפלים ואצל כל אחד מהם הטיפול הופסק מסיבות כאלה ואחרות. כרגע אמא שלי מכריחה אותי ללכת לטיפול, לפני כמה ימים היתה לנו פגישה אצל פסיכיאטר, הוא לא מוכן לתת לי כדורים [למרות שביקשתי , אני ממש רוצה לחזור לביה"ס פשוט לא מסוגלת] , הוא טען שהמצב שלי ממש ממש גרוע והדבר היחיד שיועיל לי הוא אישפוז , ואני [שיש לי ניסיון באשפוז , ניסיון מר] התנגדתי לאשפוז ואמא שלי החליטה להכנס אותי לאשפוז בכפייה . יש לי חברה שאמא שלי ממש אוהבת - היא דיברה איתה ואמרה לה שלא נראה לה שאישפוז יועיל לי בכלל... אח"כ דיברתי עם אמא שלי והיא אמרה שהיא מסכימה שאני אלך לפסיכיאטר לאיבחון , יקבל כדורים + טיפול פסיכולוגי. מה שמתסכל זה שהיא הקשיבה לחברה ולא לי . אז עכשיו אני לוקחת כדורים נגד דיכאון ורק בעוד כחודש אני אפגש עם פסיכיאטרית שתביא לי כדורים לחרדה [אני מקווה שהיא באמת תביא לי ]. הרבה פעמים ישבנו לשיחה [ללא צעקות , שיחה מתורבתת ] דיברתי איתה על המצב שלי , ניסיתי להסביר לה אותו , ניסיתי להדריך אותה איך לעזור לי, ניסיתי להסביר לה שאיומים לא יעזרו , שלחץ עליי גם כן לא יעזור - כל זה רק יחמיר כי בסופו של דבר אני עושה מה שאני רוצה וזאת לא התוצאה שהיא רוצה. הרבה פעמים כשאני מדברת אליה אני מרגישה שהיא בכלל לא מבינה מה אני אומרת , כאילו אני מדברת בשפה זרה לה- אז אני מנסה להסביר לה את זה ע"י דוגמאות ונושאים שיותר נוגעים לליבה אבל זה בכ"ז לא עוזר. אני מבינה שהיא עושה הכל מדאגה , אני יודעת כמה היא אוהבת אותי . אנחנו פשוט לא מסתדרות בכלל , גם אם כן אז זה ליום -יומיים ואז היא באה אליי עם טענה חדשה וכל מיני איומים ואז שוב הכל נהרס.

 

[יעל עיני]

אז ככה...

כנראה שבחיים אנחנו תמיד מחפשים דמויות סמכותיות כדי להקשיב להם. לי ולבעלי יש אותה בעיה כמו שלך ולאמא שלך. הרבה פעמים אני אומרת לו משהו, או שהוא אומר לי משהו ושנינו מבטלים אחד את השני. רק כשמישהו חיצוני לנו אומר את מה שאמרו לנו, אנחנו מוכנים להקשיב אחד לשני

. אל תשאלי אותי למה זה ככה, אבל כנראה שיש משהו מאוד חשוב בנקודת מבט שלישית שמאפשר לנו להתגמש מחשבתית. אני מאמינה, שאמא שלך לוחצת עלייך כי היא חשה חסרת ביטחון. היא בוודאי חשה חוסר אונים. (אני יודעת שזה מה שאני חשה). בנוסף, גם אם היא לא מוכנה להודות בזה, היא בטח חשה שהיא אשמה. ולכן כשאת תיהי "בסדר" אז יירווח גם לה. האם היית בטיפולים משלימים? הפתרונות של הפסיכיאטריה, גם אם טובים, לטעמי, הם מוגבלים ולא מטפלים במהות. אולי עכשיו, כשאת ללא כדורים זה זמן טוב לפנות למטפל הוליסטי ולנסות להיות מטופלת אצלו? האם אמא שלך פתוחה לרעיון ללכת לטיפול לבד? או אולי לקבוצת תמיכה? שלך, יעל

 

[the Girl of Love]

../images/Emo24.gif

אני יודעת שאני לא יכולה לעזור לך.., אני לא חוויתי דברים כאלו,אני רק בטוחה דבר אחד:אין דבר יותר חשוב מכח רצון. אני הייתי ממליצה לך ללכת לפסיכולוגית ולבקש ממנה [גורם חיצוני] שאמא שלך תלך ביחד איתך לטיפולים..שמעתי שהדברים האלו עוזרים ואפילו מחזקים את הקשרים. יהיה טוב.

הא,ועוד משהו- אל תכעסי על אמא שלך בגלל שהיא אומרת את דעתה[שאת לא הולכת בכוונה], את לא אשמה שזאת אמא שלה והיא הביעה את דעתה,דבר שלא ממש נחמד..[מנסיון,גם אמא שלי מביעה את הדעות שלה,שאני ממש לא מסכימה איתן לעיתים..],פשוט תחשבי על זה שזאת דעתה,אבל את יודעת מה נכון ומה באמת את מרגישה,אף אחד לא יוכל למחוק את האמת הזאת מתוכך..

 

[רויתג]

עוד מחשבה...

האםיש אפשרות שתדברי עם החברה של אמא? יכול להיות שדווקא החברה שמסתכלת על הכל מבחוץ, תהייה פתוחה יותר להבין אותך ואולי תוכל להעביר את המסר לאימך? או שלפחות תוכלי להרגיש שיש מובוגר שכן מבין אותך. המון

ים