קורנית

New member
../images/Emo7.gif

אתמול, יום ששי. באתי עם הבן הבכור לאמא, לקחת אותה לארוחת ערב אצל בנדוד ומשפחתו, שמקפידים להזמין אותה כל יום ששי מאז שאבא נפטר. מצאתי אותה לבושה יפה, אבל עם מדחום בפה... החליטה שהיא חולה. הצלחנו לשכנע אותה שאינה חולה (לא היה לה חום, והיא היפוכונדרית ידועה, עוד מצעירותה... חבל שהדברים האלה דוקא נשארים), והלכנו לאכול, וחזרנו... היא קיטרה יותר מכרגיל, בעיקר על המטפלת (הנהדרת) שיש לה, אבל בסך הכל עבר ערב נעים, אם כי קצר מאד - היתה עייפה ורצתה הביתה מוקדם. והיום אחר הצהריים התקשרה אלי בבכי מר, מבקשת ממני סליחה על אתמול. אמרה שהיא לא בסדר, כי לא זיהתה אותי אתמול. ?????????????? הרי דיברנו, והיא קראה בשמי, ודיברה אל הבן שבא ועל הבן שלא הגיע, שבצבא. לא הצלחתי לשכנע אותה שהיא כן זיהתה אותי.... וסתם, היה לי עצוב, וגם לה. שבוע טוב. ו... תחזיקו לי אצבעות למחר בבוקר
 

ענתי44

New member
קורנית מקווה שהיה בסדר היום

ליבי איתך. כל פעם שאמא שלי בכזו התנהגות משונה ולא אופיינית לאדם שהיתה פעם אני מנסה, אם כי לא תמיד מצליחה, להזכיר לעצמי שזה האלצהיימר מדבר מגרונה. ואם קורה לה מצב רוח כזה, ברגע של תובנה, אני פשוט מחבקת אותה חזק חזק ואני אומרת לה, מה שהיא אוהבת לשמוע " אני אוהבת אותך עד השמיים וחזרה". ולפעמים אני מסרקת אותה או עושה לה נעימים בגב והיא לאט לאט נרגעת. אין מה לעשות מה שאת מספרת הוא חלק ממה שקורה לאמא שלך.פשוט לזרום עם זה ולא לקחת לריאות... מקווה שהיה לכם היום יום מוצלח בביקור.
 

קורנית

New member
תודה, ענת

לא יכולה לומר אם היה בסדר או לא - היינו שם. העובדת הסוציאלית חמודה מאד. מנהלת המועדון גם. אבל... הגענו בתחילת "שעור מלאכת יד". המדריכה הקבועה לא הגיעה, אז היה קצת בלגן. הושיבו את אמא ליד אישה חביבה, אבל לא מדברת.... והרי אמא רוצה בעיקר מישהו לדבר איתו. ונתנו לה, אחרי כעשר דקות של ישיבה סתם, לצבוע בלורדים צורות... כמו בפעוטון. אני מקווה שאצליח לשכנע אותה להתחיל בשבוע הבא. השבוע היא לא רוצה בשום פנים ואופן להגיע יותר. יש לה תירוץ מקורי ויפה: צריכה לסיים טיפול נגד פטריות שיש לה בפה..... הערמומיות וההיפוכונדריות נשארו לה, דוקא. אוווווווף
 

ענתי44

New member
סבלנות

גם את רומא לא בנו ביום אחד. הכל זר לה. לא מכירה אף אחד, התחושה לא רק שלך גם שלה שהיא לא זקוקה " גנון". הכל כל כך מפחיד וקשה עבורה. גם אם את עצמך אדם תקשורתי ופתוח תזכרי איך זה היום הראשון בעבודה חדשה, קשה לא? קל וחומר להורינו, שהגיל ובעיקר המחלה מקשים עוד יותר. אל תריבי איתה תניחי לה השבוע לטפל בפיטריה אבל, תהיי מאוד מאוד החלטית לגבי שבוע הבא. את לא מבקשת ממנה ללכת אל מודיעה לה שהיא הולכת. כשתבין בדרכה שאין לה ברירה היא תתחיל להתאקלם.
 

קורנית

New member
אני מקווה

הבעיה היא שאני לא גרה איתה באותה עיר... ולא יכולה להיות איתה כל השבוע הבא, שבוע ההסתגלות. אחותי תשתדל לבוא ביום הראשון, אבל אחרכך הכל יהיה על כתפי המטפלת, שאמא לא ממש מקשיבה לה. נקווה לטוב. תודה, ענת, על כל העידוד
 

ענתי44

New member
אולי עדיף שלא תהיו לצידה

ככה שהיא תסתגל לעובדה שזה העולם שלה ולכם אין חלק בו. בכל אופן שיהיה בהצלחה
 
למעלה