[אמא של ג..]

../images/Emo7.gif

 

[אחת מהצד]

אמא של..

אוףףף.... כן.. אוי כמה אוף.. אבל יותר טוב שתמשיכי להתגעגע.. ככה יותר עדיף.. וגם.. את יודעת.. כל אחד בוחר מה שנכון לו ככה צריך.. ושתרגישי כל יום קצת יותר טוב.. ככה מבריאים.. חיבוק גדול וחם אחת מהצד

 

[amore]

אני רוצה רק לחבק אותך ולחזק אותך

ולשמור עליך ולהעניק לך חום ואושר ושמחה ולהרעיף עליך אהבה המון אהבה. אלי.

 

[kevant]

לאימה של ג. מאבא של ...

דימעה התגלגלה לה מעיני בקוראי את שכתבת. נתתי לה להתגלגל ולא מחיתי אותה, לא מצאתי את הכוח לכך. אליה הצטרפה עוד אחת ועוד אחת. ולפני שהרגשתי זרם לו נחל קטן של דמעות. מאמץ אותך אל ליבי ומזיל דימעה על כתפך. חיזקי ואימצי אישה ואם בישראל. שלך אבא ללא בן וכעת גם ללא מילים.

 

[das3]

את יודעת מה

אמא שלי מדברת בדיוק כמוך, מחכה לו גם כן שיבוא ויקח אותה. (למרות שיש לה את אבא שלי). אז אמרתי לה יום אחד, ואם יבוא ויקח אותך ותלכי איתו- מה איתי? מה עם הנכדים שלך? למה את ממהרת? נכון הכאב כל כך קשה וכבד, אבל אני פה , אני איתך, ילדת אותי בדיוק כמו שילדת אותו. ויותר מכך גם ילדיי רואים בך דמות כל כך חשובה ומרכזית בחייהם, איך הם ירגישו אם ככה סתם פתאם תעזבי. מה שאני מנסה לומר- זו לא ביקורת אלא להפך- חשוב להסתכל גם בחצי כוס המלאה, ונסות להנות ממה שנשאר לנו, ממה שיש לנו. הרי ממילא כולנו נגיע לשם יום אחד, את כולנו יבואו ויקחו - לא? חיבוקים ושתהיה לך שבת נעימה das3

 

[das3]

ועוד משהו

כששאלתי אותה את השאלות האלו, היא ענתה לי: אני אוהבת אותך ואת הילדים שלך יותר מכל דבר אחר בעולם- אבל אהבתי גם אותו, גם הוא היה שלי". ואת יודעת עוד משהו- הבנתי אותה כי אני יודעת מהי אהבת אם (יש לי שלושה משלי) ואני יודעת שאין דבר נורא יותר מלאבד ילד. אז אמרתי לה : אמא - אני רוצה שיהיה לך רק טוב, אני לא אחזיק אותך אף פעם בכוח. והאישה המדהימה הזו ענתה לי: אני בחיים לא אעשה משהו שיפגע בך או בילדים שלך- אני אחכה בסבלנות. ולי זה מספיק. השאר כנראה בידי הגורל- בידי אלוהים או ................. (לא יודעת). אבל לי בהחלט זה מספיק.

 

[אמא של ג..]

../images/Emo51.gif לכולכם ושבת שלום

ולך DAS יקרה, הרי אני מבקשת מהם להמתין עד הצבא... ושוב שבת שלום שבת שקטה ונעימה ורד ע.

 

[PopPy]

אני מנסה למצוא את המילים הנכונות,

ומתקשה למצוא אותן. כשאני נתקפת יאוש וגעגועים, או אפילו בימים קשים, אני חושבת על מה שהוא היה מייעץ לי, מה הוא היה אומר, איך הוא היה מגיב, וכשאני חושבת עליו ומתעצבת כולי, אני מבקשת ממנו קצת עזרה, קצת כוח, וחושבת על החיוך שלו, על המבט בעיניו, כשהייתי מצליחה להמשיך הלאה בחיי. אולי אני טועה, אבל אני חושבת שאם כמוני, תחשבי על יקירייך כואבים על-כך שאינך יכולה להמשיך להיות מאושרת, כמו שבוודאי היו רוצים שתהיי, תרגישי יותר חזקה, עם הרבה יותר רצון לחיות, ועם הרבה יותר כוח.

אתי