[אתיש]

../images/Emo7.gif

אני פשוט מיואשת לגמרי - הכינו אותי לגיל שנתיים הנוראי אבל אני עוברת שבעת מדורי גיהנום איתה. היא לא מקשיבה , מרביצה מייללת על כל דבר שהיא לא מקבלת, עקשנית בצורה מזעזעת ועכשיו היא התחילה לנשוך ואין לי מושג איך מתמודדים עם זה? אני מנסה לדבר בשקט והיא לא מתייחסת אני צועקת והיא מחייכת - אתמול נתתי לה מכה על היד (אחרי שהיא משכה את השיער לאחיינית שלי וחטפה לה את הצעצוע מהיד וסירבה להחזיר) והילדה נעלבה למס´ שניות ובכתה ואח"כ שוב פעם נתנה מכה. האם זה אמור להיות כך או שפשוט הפינוק שלה עובר כל גבול? בנוסף אבא שלה יצא היום למילואים והלחץ שלי מכל הנושא הזה כבר מתחיל להשפיע אני עצבנית מדי ומפחדת וחסרת אונים לחלוטין..

 

[רותי ע]

איך שהיא לא ממציאה את הגלגל...

לא שזה מנחם אבל היא מתנהגת מאוד טבעי לגילה. זה שלב שצריך לעבור. ובמובן מסויים את צריכה לשמוח שהיא מתנהגת ככה כי זה אמר שהיא מרגישה איתך מספיק בטוחה ונאהבת בשביל לבדוק גבולות. בשביל לנסות ולגלות שלא משנה מה היא תעשה את תמשיכי לאהוב אותך. ואת חייבת להיות חזקה בשבילה ולהציב לה גבולות. וזה ממש לא שייך לפינוק. כל מה שאני כותבת לך זה מנסיון של ילדון מתבגר בן יותר משנתיים וחצי שהולך לפי כל הספרים. אז אסור לך לצעוק ולהתעצבן. ובטח שלא להכות. אפילו לא מכה קטנה על היד כי אז את מראה לה שמכות זה פיתרון של החזקים. וזה לא מה שאת רוצה ללמד אותה. אם אסור לה משהו את אומרת לה "לא" בשקט עם הסבר קצר. לא יותר מדי מילים. אם היא מתחילה להשתולל את מתרחקת ונותנת לה. את אומרת לה שכשתרגע שתבוא אלייך. אם היא מכה את עוצרת אותה, לא מכה חזרה. מה שאני הייתי עושה זה לקחת אותו לחדר להרגע. אחרי דקה הוא היה יוצא ואחרי חיבוק מאמא הכל היה עובר. לפעמים הייתי נותנת לו להוציא את האנרגיה כשהוא זורק את עצמו על הריצפה ומיילל ואחרי 2-3 דקות הייתי באה עם מוצץ וחיבוק גדול והוא היה נרגע מייד אחרי שהוציא הכל. ועם הזמן הסצנות האלו הולכות ופוחתות. ודבר אחרון-לא לתת לה את ההרגשה שהיא "ילדה רעה" ושאת לא אוהבת אותה בגלל ההתנהגות שלה...