• פותח הנושא ow
  • פורסם בתאריך

ow

New member
../images/Emo7.gif

הי רומי´לה ומי שמכיר את סיפורי... הערב קילנו טלפון מאחת הדודות שלי- מחר כנראה תורא רופאתו של אבי לשלוח אותו לבית חולים ומשם הוא יועבר לבית אבות "מיוחד" (כזה עם צוות רפואי 24 שעות ושערוך לקבל חולים בט.נ) שמצאתי עבורו בביקורי האחרון..רק התחלתי להתעניין למקרה והרופאים לא יורו לנו שאי אפשר יותר להחזיק אותו בבית בשל מצבו..וכנראה מחר זה יקרה וכל הזמן רץ לי בראש מה שאבא שלי השביע אותי לפני מספר שנים..שאני לעולם לא אכניס אותו למוסד כזה ואם אני לא אעמוד בהבטחתי זו תהיה בגידה שלי בו ... מה קרה לאחרונה שמוביל לזה?: בימים האחרונים, למרות כדורי השינה שהוא מקבל וכדורי נוגדי הדיכאון, הוא לא ישן כלל,הוא לוחץ על לחצן המצוקה שלו בלי סיבה ו"מציק" למוקדנים בלילות האחרונים, אם הוא היה שותה עד שלשום 2 כוסות מים ביום (וגם זה היה אחרי מסע שכנועים) אתמול בלילה מהמוקד של הלחצן מצוקה הזעיקו ב 4 לפנות בוקר (....) את שומר הבניין בו מתגורר אבי כי אבא שלי היה צמא ולא מצא את הצינורית שמחוברת לבקבוק השתיה ליד מיטתו..השומר המסכן עלה לדירה של אבא שלי ונתן לו לשתות הוא שתה בבת אחת 3 בקבוקי מים של ליטר וחצי....ארוחת צהריים שלו מסתכמת ב כף של דג, כף אורז וירקות ותות אחד.וגם זה אחרי מסע שיכנועים חובק עולם ויבשות..אגב כבר יומיים שהוא כבר גם אוכל במיטה משום שהוא לחלוטין כבר לא מסוגל להחזיק את עצמו ישר על הסכא למרות חגורות התמיכה.. וההזיות שלו הופכות לרבות ומוזרות יותר יותר..היום הוא סיפר למטפל שלו שהוא מוטש ומת מעייפות משום שכל היום הוא הלך... אחרי שיחת הועידה שתתבצע מחר עם הרופאה, אמא שלי או אני נצטרך לנסוע בימים הקרובים.. קשה ועצוב לי כל כך...על הגוף שבוגד בו באופן כל כך משפיל על חוסר היכולת שלי להקל עליו ולהבין את ההדרדרויות הפתאומיות והתכופות כ"כ בחודשים האחרונים.. ועל מה שעוד צפוי לו.. מקווה שאני בכלל אצליח לישון קצת.
 

ow

New member
../images/Emo5.gif על השגיאות כתיב ...

אלוהים ישמור אותי...איזה פדיחות...הרופאה "תורא"?! ו"והרופאים לא יורו לנו שאי אפשר יותר "...איזו התנסחות...סיימתי אולפן לפני 14 שנה!!ומנסה לסיים תואר שני.. אני מאשימה חוסר ריכוז עייפות ...בבקשה נא להתעלם כי אני ממש אבל ממש במבוכה גדולה
 

אורית...2

New member
אורנה יקרה !!!../images/Emo7.gif

יש לי שאלה ,אולי קצת חוצפנית...אבל אני אשאל, ואיך רומי אומרת את לא חייבת לענות !!! אני קוראת את כל הסבל שאת עוברת כאן... אבל אבא שלך שם ... למה את או אמא שלך לא עולים היום על מטוס וטסים אליו ??? אולי זאת הדרך שלו לקרוא לכם לבוא להיות איתו ??? כל בן אדם שחולה, רוצה את המשפחה שלו לידו !!! ועוד משהוא שלא הבנתי למה אתם פה והוא שם כל השנים ??? להבדיל אלף הבדלות...כשסבתא של בעלי בבלגיה, בגיל 90+ התחילה להרגיש לא טוב..מיד חמותי (הבת שלה) נסעה לשם, וכשהוחלט להעביר אותה לאיזה מקום (אני לא זוכרת איך קוראים לזה בדיוק שם), אם היה מגיע איזה טלפון שהיא לא בסדר חמותי היתה עולה על מטוס והולכת להיות עם אמא שלה ...והיא היתה מספרת שאיך שהיא היתה רואה אותה ישר היה חוזר לה הצבע ללחיים והתיאבון ... בקיצור לפי דעתי את צריכה לנסוע להיות עם אבא שלך !!! לי זה נראה ...שהוא קורא לכם שתבואו ... זו דעתי...ושוב סליחה על החוצפה...
 

ow

New member
אורית היקרה../images/Emo140.gif

שאלה חוצפנית?! בואי נגיד שכבר התמודדתי עם שאלות מסוג זה וביקורות כואבות מאוד מצד אנשים שהיו לי יקרים פעם...את לא הראשונה ששואלת ובוודאי שלא האחרונה (רק שלא כל אחד מעז). קודם כל אמא שלי נוסעת לפאריז ביום ראשון. למה אנחנו פה?! בקצרה מאוד : הורי מעולם לא היו זוג מאושר (עוד הרבה לפני הטרפצת) ואמא שלי עשתה שטות שלא עזבה כשנולדתי (אז היתה הפעם הראשונה שחשבה לפרק את החבילה..אך שיקולים שאז ניראו לה הגיוניים (לא לגדל אותי במשפחה בלי אבא) גרמו להחליט להשאר עם אבי.מעולם אבל מעולם הורי לא היו מאושרים יחד..אני רק זוכרת ויכוחים וצעקות. חבל כי החיים של שנהים היום אולי יכלו להראות אחרת וטובים יותר אבל מה זה חשוב.. כשהייתי בת 14 אמא שלי החליטה בפעם השלישית להפרד מאבי סופית (אחרי נסיון ראשוןשל שתינו כשהייתי בת 10 שנמשך שנה לחיות בארץ) ואני באתי איתה. למרות הכל אמא שלי עדיין מאוד עוזרת בכל מה שקשור לאבי ולמחלה.את כל ימי החופש שלה היא פודה על נסיעות ביקור אליו- אני מאוד מעריכה את כל מה שהיא עושה למרות כל הלשונות הרעות וההערות המעליבות שספגתי מאנשים שונים על "התנהגותה" כלפי אבי..היא יכלה להשאיר לי להתמודד לבד עם מצבו וזהו לסגור פרק בחייה ולא לעזור בכלום וזה ממש לא המצב. למה אני לא שם?! עם כל הקושי הנורא ולהקתו, החלטתי כפי שהסברתי פעם לסיאמית אם אינני טועה שעבורי לחיות פה זה אומר מבחינתי להשאר שפויה ויחד עם ההתמודדות שלי עם מצבו של אבי (כי זה לא בגלל שאני חייה 4000 ק"מ ממנו שאני לא חושבת עליו כל יום ..(אני גם משוחחת איתו כל יום בטלפון אגב..לא שזה תחליף להמצאות פיזית) פה זה מקלט השפיות שלי..פה אני ממלא את המצברים שלי כדי לאגור כוח כדי לעזור במה שאני יכולה..וגם כדי לנסות ולבנות את חיי שלי ,שהרי אני לא יכולה לחיות את חיי דרך מחלתו של אבי (אני מכירה את עצמי וזה בוודאות מה שהיה קורא אילו היתי גרה שם) האמיני לי שאם היה לי שפע של כסף הייתי נוסעת אליו כל סופשבוע שני או שלישי ל4 ימים ..יותר מזה...הייתי מטיסה אותו לכאן, עוברת לגור בוילה ענקית במושב ולוקחת צוות רפואי 24 שעות בבית.. עוד דבר -אבא שלי תמיד הדף את כל מי שניסה לבוא לעזרתו תמיד צעק עליי שאינו רוצה שאני אהיה האחות הסיעודית שלו ושאני אהרוס את חיי בגללו (מילותיו שלו) והתאבון לא חזר אליו כשאני הייתי שם בביקורי האחרון (ביקור של שבועיים) למרות שגם אני עמלתי ובישלתי לו דברים שהוא אהב. זהו. הבטחתי תשובה קצרה ושוב לא עמדתי בהבטחתי..... תפסיקי להתנצל!!
 

אורית...2

New member
../images/Emo24.gifאורנה היקרה !!!../images/Emo24.gif../images/Emo23.gif

אחרי שקראתי את "הסיפור המשפחתי" שלכם ,נשאר לי רק להוריד את הכובע (שאין לי ...) לפניך ולפני אמא שלך !!! כל הכבוד לכם שאתם עושות מעל ומעבר...נישאר לי רק לשלוח לך ולאמך
הכי גדול שיש !!! ואנחנו פה לעזור לך לפחות "להוציא קצת מהלב ומהבטן " את כל מה שיושב לך שם ..ועכשיו אני מבינה שיש שם המון ... שקלת תמיכה נפשית??? לפעמים שיחות עם בעל מקצוע עוזרים לנו לשמור על המעט כוח שעוד יש לנו, ונותנים לנו כוח להמשיך.... תבררי דרך קופת החולים שלך, יש להם שרות כזה במחיר סימלי ... (מה שמאוד משמעותי לגביך...) "כששופכים את כל מה שיושב לנו על הלב"...זה נותן בוח להמשיך.... חוץ מזה אנחנו פה ....את יכולה "לשפוך" פה הכל ... שוב אני שולחת לך
ענק ענק !!! ואנחנו פה לעזור לכם, בכמה שרק נוכל !!!
 

סיאמית

New member
אורנה יקרה... ../images/Emo24.gif ../images/Emo39.gif

אני מעזה לנחש שהמצב של אבא שלך נובע לא מעט ממצב שהוא נפשי. אני מבינה את חוסר האונים שלך ואת הדאגה הגדולה אבל את באמת לא יכולה לעזור לו. לדעתי יש להחליף את התרופות הפסיכיאטריות שהוא לוקח כי חוץ מבגידת הגוף, דבר שהוא לא זר לחולי טרפצת רבים, אבא שלך חווה גם בגידה מסוג אחר... נפשית. לא קל לומר זאת על איש אהוב ואולי, "קל" יותר להגיד "אבא חולה פיסית" מאשר נפשית, אבל אי אפשר הרי להאשים איש (וגם לא אותו) במה שקורה. אני אגיד לך מה אני הייתי עושה ובשביל זה אני מנסה להכנס לנעליך (קשה) ואת כמובן לא צריכה להתיחס לזה כעצה או הנחיה, כי כמו שכבר אמרתי לך בעבר, ההזדהות שלי איתך - למרות שלכאורה אין בין הסיפור של אביך לשלי דבר - גדולה. ראשית, הייתי שוכחת בשלב זה את כל ההבטחות שנתתי. מה שאבא השביע אותך לפני מספר שנים כבר לא "תופס" יותר. דברים השתנו וכך גם המסקנות שהגעתם אליהן ביחד חייבות להשתנות. אז אולי לא הייתי מאשפזת אותו בכפייה, אבל הייתי כן מפעילה פה מניפולציה רצינית כדי לנסות ולהיטיב עם מצבו הנפשי. הייתי הולכת לפסיכיאטר הכי טוב שאני מכירה (או כמה פסיכיאטרים) ומספרת לו את הכל. הייתי שומעת ממנו אלו תרופות פסיכיאטריות נהוג ומומלץ לתת במצב של הזיות ודיפרסיה קשות כל כך ולוקחת ממנו מרשם לתרופות האלה. ואת התרופות הייתי, מגניבה לאבא שלך (אם הוא לא יסכים לקחת אותן מרצונו) לאוכל/שתיה/אינפוזיה. ולא הייתי מרגישה אשמה בכלל! כי אם הילדה שלי הייתה משתעלת ומסרבת לקחת סירופ נגד שיעול הייתי משקרת לה באבו-אבוהה ומספרת לה שזה מיץ/פודינג/חלק ממישחק. לדעתי, הרופאה שהוא מטופל אצלה היא כנראה לא הרופאה המתאימה (וזה לא משנה אם היא הצליחה לעזור לאלפי חולים במצבו) ויש להחליף מטפל/ת. קשה לדעת במה לטפל קודם (ביצים ותרנגולות וכו´) אבל אני מהמרת על כך שיש לייצב אותו מבחינה נפשית לפני כל דבר אחר... אורנה´לה, אני מקווה שאת לא רואה במה שכתבתי "פלישה", יש לי נטיה להקים "חמ"ל" במצבים כאלה והלוואי!!! הלוואי-הלוואי!! שאבא שלך יתאושש... נשיקות!!!
 

ow

New member
מספיק להתנצל../images/Emo142.gif

אני מקבלת כל עצה בברכה..דיברנו היום עם הרופאה הכללית שלו (היא זו שבאה היום לבדוק אותו) והוא עובר סדרה של בדיקות דם ושתן...לפי מה שהיא חושבת, אבא שלי סבל מהתייבשות ואולי מכאן הסיבה להזיות המוזרות ולטירוף שאחז בו לאחרונה. נחכה ליום שישי לתוצאות.נבדקת גם האפשרות להחליף את התרופות האנטי דיכאוניות. בכל מקרה הוחלט שכיבדנו מספיק זמן את רצונן להשאר בבית למרות שלפי ההגיון הוא היה צריך להיות בבית אבות סיעודי מזמן-ולו רק בשביל איכות החיים שלו....להיות קצת עם אנשים לעשות דברים...אבל החלטנו שאבא ישאר עד שכבר לא תהיה ברירה אחרת, כדי לכבד את רצונו..עם כל הקושי בהבטחה שלי ויסורי המצפון שהוא עשה לי אני מתייחסת אליו כיום כאל ילד במישור הזה..הוא כבר לא מספיק צלול בדעתו כדי להמשיך ולשפוט מה הכי טוב בשבילו. אמא שלי תיסע ביום ראשון כנראה ואני אסע אחרי שהיא תחזור, בתקווה שבעבודה לא יעשו לי יותר מדי בעיות מאחר ורק לפני חודש חזרתי מביקור של שבועיים ואני כבר במינוס של ימי חופש.... אגב את התרופות האנטי דיכאוניות שהוא נוטל היום כמו כדורי השינה שהוא מקבל "השחלנו" לו בשקרים משום שהתנגד בכל תוקף לקחת אותם..בשבילו בית אבות שזה בית משוגעים ולפסיכולוג הולכים אנשים פסיכופטיים כך עובד הראש של הבחור..הוא חושב שהוא לוקח ויטמינים אגב... אני ממש לא רואה בשום דבר שכתבת פלישה חביבתי. תודה על נסיונות העידודת
 

RomiVais

New member
אורנה יקרה ../images/Emo24.gif ../images/Emo24.gif ../images/Emo24.gif

לפי הכל - המון המון חיבוקים
אני מקווה שהיום את מרגישה טיפה יותר טוב ומצטערת שלא הייתי פה בשבילך אתמול (קיבלתי הודעה באיי.סי.קיו ושלחתי לך בקשה לאישור...) ממש כואב לי לקרוא את שעובר על אביך ואני יכולה רק לתאר לעצמי איך את מרגישה בטח שהמרחק לא עוזר אלא מחמיר את המצב. יקירתי, אבא שלך במצב שבו הוא לא עוזר לעצמו אלא רק מחמיר את המצב. הוא כמובן לא אשם ולא עושה זאת בכוונה זה פשוט מעבר למה שהוא מסוגל... אולי בכל זאת כדאי להחליף את התרופות נגד דיכאון שהוא מקבל? התייעצת עם רופא לגבי זה? הרי במחלה הזאת המצב הנפשי משפיע כל כך פשוט מדהים (בצורה הרעה כמובן). אני זוכרת את תקופות הדיכאון של אמא שלי זה היה לפני שנה וטיפה... היא היתה במצב הכי גרוע אליו הגיעה ואני אז בקושי ידעתי משהו על טרשת ובכלל אבל לשימחתי הרבה הפסיכיאטר שטיפל בה (רק פעם אחת) בתל השומר קלע בול לתרופה נגד דיכאון (סרוקסאט = פאקסט - שתיהן אותו הדבר... רק חברות שונות)... ומצבה השתפר בהרבה. מאז ועד היום היו לה "נפילות" פה ושם אבל המצב הנפשי היציב מחזיק אותה בימים הכי קשים ומעביר את התקופות הקשות... והיא יוצאת מזה. היא הולכת קצת ומצבה יציב - ואפילו משתפר טיפה... יכול להיות גם שזו דרכו לקרוא לכם כמו שאורית כתבה כאן. אני לא יודעת אם עזרתי פה באמת קשה לי למצוא את הדברים הנכונים להגיד... מקווה שאת מרגישה קצת יותר טוב ואנחנו פה תמיד... מקווים לעזור לך לעבור את התקופה הקשה!! קבלי עוד המון חיבוקים ונשיקות ממני (שבאמת מרגישה את כאבך) רומי
 

ow

New member
|לב

רומי´לה יקירתי, ראשית אין לך מה להתנצל...יש לך חיים מעבר לפורום הזה וממש לא מצפים ממך לעמוד על המשמר 24 שעות ביממה!! אחרי כל כך הרבה דמעות ב24 שעות האחרונות נרגעתי קצת מפרץ הרגשות שגדשו אותי למרות נסיונותיי לנטרל את הרגש קצת.. אפשר לאומר שהתעשתתי..הרי אין ברירה. כל האשפרויות נבדקות כרגע לגבי התרופות. אמא שלי תיסע ביום ראשון כנראה כי החלטנו יחד עם הרופאה שאי אפשר יותר לתת לאבא שלי להשאר בבית.עם כל הצער אבל אין כבר ברירה...משכנו ומשכנו כמה שרק יכלנו את הקץ (הכוונה למעבר לבית אבות סיעודי) אבל כבר אי אפשר..עם כל הכאב הגדול והאיומים מצידו של אבא שלי. אני מודה לך מכל ה
על כל נסיונות העידוד IT´S THE THOUGHT THAT COUNTS
 

RomiVais

New member
../images/Emo70.gif KEEP THE FAITH ../images/Emo70.gif

יקירתי, כל הניסיונות הם ממש מכל הלב!!! שלחתי לך בקשה לאישור באיי.סי.קיו... תאשרי ונדבר בהזדמנות!! בינתיים אני מקווה שבכל זאת עוזר לך ל"דבר" על זה איתנו שבסך הכל מבינים אותך ורוצים להיות פה בשבילך! במה את עובדת? איך את מסתדרת מבחינת העבודה עם כל הנסיעות ובכלל... הרי כשעוברת עלינו תקופה לא קלה כמו שעוברת עליך - אני יכולה לתאר לעצמי שקשה לתפקד בעבודה ובכלל... אני מקווה שאת מסתדרת!!! בכל מקרה - כל דבר (אם יש) שתצטרכי - אני פה
ענק מכל הלב רומי
 
למעלה