עד כמה אנחנו קובעים ואחראים לגורלנו

[קסמי אהבה]

../images/Emo70.gifעד כמה אנחנו קובעים ואחראים לגורלנו../images/Emo35.gif

ממאיה שאלה כאן "עד כמה אנחנו קובעים ואחראים לגורלנו, כן או לא?"

האם הכל נקבע מראש? אם כן, מי קבע ולמה?

אם לא, מה בעצם תכלית קיומינו?? מה דעתכן?

 

[מממאיה35]

אם הכל היה נקבע מראש

לא היה לנו בשביל מה להיות כאן.. אני מאוד מאמינה שאולי את הסיטואציות שמזדמנות לנו, האנשים שאנחנו פוגשים וכו - לא את הכל אנחנו קובעים (שוב קצת פילוסופי כי אם כן אלך או לא אלך ולאן משם יתגלגלו הדברים וכו וכו), אבל את דרך ההתנהלות שלנו בכל סיטואציה - לזה אנחנו האחראים הבלעדיים, גם אם יש עוד אנשים סביבנו באותה סיטואציה. בקיצור - אפשר וצריך לקחת אחריות על החיים שלנו. אחריות בדרך החשיבה, בדרך הראייה, בדרך הפעולה והתגובה. מחשבה בוראת מציאות קיימת. אני הייתי מוסיפה לזה - מחשבה בוראת פעולה שבוראת מציאות קיימת..

 

[paloma blanca]

אומרים ש....

הכל ידוע והרשות ניתנת. זאת אומרת שההזדמנות תנתן רק שאת תחליטי האם תקחי אותה או לא.

 

[daimond1]

אני שואלת את עצמי הרבה את השאלה

ולא מצליחה להגיע לתשובה.... מצד אחד אומרים שהכל נקבע מראש, מתי תוולד ומתי תמות, ושאי אפשר לברוח מהגורל. מצד שני, יש לאדם את חופש הבחירה. אף האם החופש הזה לא באמת חופש? האם האדם בוחר מה לעשות, ובעצם מי שמכוון אותו לפעולות הנ"ל נמצא למעלה? יום אחד מיסטיקנית אמרה לי את הדבר הבא:"אם תלכי עם XXX, תפספסי את הגורל שלך".... מצד שני, אם XXX הוא הגורל שלי אני אמורה ללכת איתו, לא? כל הנושא מאוד מבלבל, ואין לי תשובה....

 

[קסמי אהבה]

בהחלט נושא מורכב...ואין תמימות דעים

אני כמותכן חושבת שיש גם מזה וגם מזה. לפעמים אני חושבת שאנחנו כמו שחקנים על במה אחת גדולה מגלמים את תפקיד חיינו....

 

[עדי עמר 1]

אנחנו קובעות את הגורל שלנו.

העינין הוא פשוט עד כדי כך - אנו קובעות לעצמינו אם ללכת לדוגמא- למכולת או לא. אפילו בזה אנחנו מחליטות אנחנו קובעות את כל סדר החיים שלנו את מצב הרוח שלנו ואת העשייה שלנו. הכל תלוי בנו

 

[מממאיה35]

לא ממש כזה פשוט

כי את לא קובעת אם איזה רכב חס וחלילה יחליט לא לעצור במעבד חציה בדיו כשאת עוברת אותו.. אז יש החלטות שאנחנו קובעים ויש דברים (שעורים) שהיקום מזמן לנו.. אני כבר לא נכנסת כאן לענין של מחלות קצרות או ארוכות או כרוניות..

 

[קסמי אהבה]

ואולי....

דווקא כן קבענו גם את זה מראש... לפני שנולדנו כאן... אולי זה מין חוזה כזה שהנשמה שלנו חתמה או התחייבה עליו לפני שהתגלגלנו לכאן??? ...סתם תהיות ומחשבות שעלו לי

 

[מממאיה35]

אני גם מאמינה בזה

שבעצם בשורה התחתונה אין מקריות וכל השעורים שאנחנו עוברים - היינו צריכים לעבור אותם, היה לנו מה ללמוד מהם.. כל האנשים שנפגשנו איתם (אין מפגשים מקריים) וגל הדברים שקרו לנו ועוד יקרו. אני באמת משתדלת להסתכל על מה אפשר ללמוד מזה ואיך אפשר לצמוח מכל דבר שקורה לי בחיים.. גם אם לא באותו הרגע שהדברים קורים, גם אם בדיעבד, לאן אפשר לצמוח? איזו תועלת אני יכולה להפיק ממה שקרה? מהמפגש שהיה?

 

[אור אורה]

אנחנו קובעים את גורלנו

אחרי שראיתי את "הסוד", ואחרי שחשבתי לעצמי הרבה מחשבות. אני חושבת שאנחנו יוצרים את המציאות של חיינו. אנחנו ממגנטים "הדומה מושך דומה". הטבע, לא מבין מחשבות שליליות, אבל, אם אנחנו חושבים רק מחשבות שליליות, אלו האנשים שנמשוך אלינו. ראו למשל, נשים שכל הזמן יוצאות עם אותו סוג של גברים. או אנשים חולים, למשל, במחלות כרוניות. התאים בגוף שלנו מתחלפים. אני לא זוכרת באיזו תדירות, ועובדה שגם אחרי שנים של מחלה הם מתחלפים לאותם תאים חולים. מדוע, בעצם ? אם לאדם יש למשל סכרת, כלומר, הלבלב שלו "מקולקל". האם כשהתאים מתחלפים לא היה אמור ל"תקן" את עצמו לבד. מדוע הוא לא מסוגל? אני חושבת שאנחנו מקבלים שיעורים. אם לא הבנו את השיעור נקבל אותו שוב ושוב. בכל פעם בצורה חמורה יותר. אפשר אולי להשוות זאת, לאישה מוכה. המכות לא מתחילות בשיא עוצמתן, לאט לאט (או במהירות. תלוי בגודל המופרעות של הבעל המכה), עניבת החנק מתהדקת על צווארה. עובדה שהיו כאלו שעזבו אחרי הסטירה הראשונה, ולהבדיל, כאלו שלצערנו לא הצליחו לעזוב בכלל. שאלה מרתקת. אפשר לדון עליה שעות ואפילו ימים.