../images/Emo70.gifפרשת שמיני../images/Emo70.gif
לא פעם כשאנו מתבוננים על דרך התמודדותנו עם בעיות שונות, פוליטיות, צבאיות, מוסריות, וכו', בעיות שאתן מתמודדים גם שאר העמים, אנו תמהים מאוד כיצד יתכן שאומות העולם מתמודדות אתן בצורה נכונה, ואנו, עם ישראל, החכם שבעמים, מתבלבל בפתרונותיו המוטעים פעם אחר פעם? לאן 'נעלם' השכל היהודי? מה קרה ל'מוסר' שלנו? לדוגמא, כיצד יתכן שהאמריקאים יודעים כיצד יש להתמודד עם טרור וטרוריסטים בעיראק הרחוקה, התמודדות הכוללת תקיפות ואכזריות רבה כלפי האויב וגם שבויו הנתונים בכלא האמריקאי שם, ואנו, עם ישראל, איננו יודעים כיצד לעצור אחת ולתמיד ירי על שדרות הנמשך כבר שבע שנים, כאן, בתוך ארצנו שלנו? כיצד יתכן שהישראלי ידוע בעולם כחוצפן חסר נימוס, חורג מכללי ההתנהגות המקובלים בכל העולם ואילו אומות העולם מתאפיינות בסבלנות, בנימוס וביחסי אנוש ראויים? התשובה היסודית לשאלה זו ניתנת בפרשתנו בסוף פרשת שמיני. הפרשיה העוסקת במאכלות האסורות והמותרות לישראל. והנה אף על פי שפרשתנו מלמדת מה הם הבהמות, החיות, העופות, הדגים והשרצים האסורים, בחרה התורה לסכם נושא זה בפסוק (ויקרא יא מד) "כי אני ה' אלוקיכם והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני ולא תטמאו את נפשותיכם בכל השרץ הרומש על הארץ". ולכאורה תמוה מאד, מדוע ראתה התורה צורך להזכיר בפסוק המסכם שעניינו - עם ישראל, להתקדש בקדושת המאכלות ולא לטמא את נפשותינו, שדווקא לא ניטמא בשרץ הרומש על הארץ, ומה עם שאר בעלי החיים האסורים, והיה 'עדיף' לסכם זאת כך - "ולא תטמאו את נפשותיכם" באופן כללי ללא פירוט כלל? מבאר הנצי"ב שהוספת "בכל השרץ הרומש על הארץ" היא עקרונית ביותר, וז"ל (שם): "מי שמטמא נפשו במאכלות אסורות מכוח התורה, יבוא לשקץ טבעו כל כך עד שיאכל גם דברים המתועבים לנפש נקיה בדעת אדם. וכמו כל חומר וצורה שכל שצורתו גבוהה ממה שלמטה ממנו, הרי חומרו חלש ממנו וכשנפסד צורתו גם החומר הולך ונמס יותר מחומר הפחוּת. כך הוא בענייני הנפש - נפש ודעת האדם גבוה מנפש הבהמה וכאשר משחית נפשו מדעת האדם הרי נעשה גרוע מבהמה ומזיק ביותר, וכמו כן נפש הישראלי גבוה על פי דעת תורה שעליו, וכשמשחית דעת תורה ממנו, נעשה גרוע מנפש האדם שאין עליו דעת תורה, ולא יפלא ממנו לאכול גם דברים המתועבים וכל השרץ הרומש על הארץ'." וביתר פירוט הרחיב זאת הרב קוק בדרשתו לשבת הגדול (מאורות הראיה פסח, רה-רו) "והנה כמו שבכל סדרי מערכות הבריאה - דומם, צומח, חי, מדבר, כל המעולה מחברו יש לו גם כן היתרון של חברו, דהיינו הצומח יש לו גם כן חלקי היסודות שבדומם, והחי כוח הצומח שבצמח, והמדבר כוח החיים שבחי... כן בישראל צריך שיהיה ודאי קנוי לישראל הצד המעולה שיש בקניין האנושי מצד אנושיותו... (אמנם) אף על פי שכל מדרגה נזקקת לאותם החלקים שיש במדרגה שתחתיה, מ"מ היא אינה לוקחת את החלקים ההם על פי אותה התבנית שהם נמצאים בה במדרגה הירודה, כי אם היא מסגלתם לפי ערכה מתחילת הוויתם. הצומח לא יקח בקרבו את הדומם בתכונת דומם, ואחר כך ישרה עליו כוח הצמיחה, כי אם מתחילת התהוותו יתהווה על פי הצביון הנצרך למעלת הצמיחה וכן החי יקח את עניין הצמיחה על פי התוכנית של כוח החיים, וכן צריך המדבר שבזה כבר יד הבחירה שולטת שיהיו גם כן כל הצדדים שבו מצד שהוא חי, נעשים אצלו על פי התכלית של כוח הדיבור השכלי דהיינו היושר והצדק, וממילא שחלק האנושי שבישראל צריך שיהיה נמשך דווקא ממקור ישראל לא משדה אחר". הסבר: כשברא הקב"ה את עולמו על פי המדרגות הידועות - דומם, צומח, חי, מדבר, ישראל, ובאופן כללי - טבעי חומרי, ורוחני אלוקי, הכליל הוא בכל מדרגה עליונה את המדרגה התחתונה על מנת שתהיה שלמה בכלל המעלות. אך הימצאותה של המדרגה התחתונה בעליונה, אינה לפי ערכה של התחתונה אלא לפי ערכה של העליונה דהיינו יש דומם בדומם, ויש דומם אחר במדרגת צומח, ודומם אחר בהכנה לחי וכו', וזאת על מנת שכל מדרגה עליונה תהיה חייבת לגלות את ערכה העליון המייחד אותה שאם לא כן לא תוכל להיות אף במדרגה הנמוכה ממנה עד כדי הרס עצמי. דוגמא: כוחות החיים הטבעיים הנמצאים בבעל חיים בצורת אינסטינקטים אינם נמצאים בבני אדם כאינסטינקט, שאם כן היה האדם מסתפק במדרגה נמוכה זו, אלא אותם הכוחות יופיעו באדם בצורתם הנכונה רק על ידי בירור שכלי ובחירה חופשית, אך אם האדם לא יבחר על ידי שכלו, הוא יתנהג בצורה מוטעית ויגיע לקלקולים חמורים יותר מאשר בעלי חיים שמה שמשמר אותם מנפילה זו הוא אינסטינקט הקיים בהם, שאיננו נמצא בצורה כזו באדם. וכאן הגענו לעניינו: כל כוחות החיים השכליים והמוסריים הנמצאים באדם, קיימים בעם ישראל לא על פי אותה התבנית הנמצאת בכלל הגויים, אלא לפי הערך הנשמתי-הרוחני המיוחד לישראל. ועל כן רק כשעם ישראל מגלה את נשמתו, היא צורתו, תופיע צורת האדם שבו בצורה נכונה, אך אם לא כן הוא יגיע לקלקולים חמורים יותר מאשר הגוי דווקא מפני מעלתו העליונה המייחדתו... זה מה שאמרה תורה שאם לא נקדש עצמנו במאכלות המותרות, נגיע לקלקול חמור, עד כדי כך שנאכל אף שרצים שנפש האדם הגוי דוחה אותם באופן טבעי, כי אצלנו אי אכילת שרצים נובעת מנשמתנו המיוחדת לנו ולא כשאר בני אדם שאצלם נובע הדבר מדחיה טבעית פשוטה. נדע לגלות את עצמנו וייחודנו האלוקי ומתוך כך נדע להתמודד נכונה גם עם כל הסוגיות המעשיות העומדות על הפרק מבחינה פוליטית, צבאית ומוסרית בע"ה. שבת שלום
לא פעם כשאנו מתבוננים על דרך התמודדותנו עם בעיות שונות, פוליטיות, צבאיות, מוסריות, וכו', בעיות שאתן מתמודדים גם שאר העמים, אנו תמהים מאוד כיצד יתכן שאומות העולם מתמודדות אתן בצורה נכונה, ואנו, עם ישראל, החכם שבעמים, מתבלבל בפתרונותיו המוטעים פעם אחר פעם? לאן 'נעלם' השכל היהודי? מה קרה ל'מוסר' שלנו? לדוגמא, כיצד יתכן שהאמריקאים יודעים כיצד יש להתמודד עם טרור וטרוריסטים בעיראק הרחוקה, התמודדות הכוללת תקיפות ואכזריות רבה כלפי האויב וגם שבויו הנתונים בכלא האמריקאי שם, ואנו, עם ישראל, איננו יודעים כיצד לעצור אחת ולתמיד ירי על שדרות הנמשך כבר שבע שנים, כאן, בתוך ארצנו שלנו? כיצד יתכן שהישראלי ידוע בעולם כחוצפן חסר נימוס, חורג מכללי ההתנהגות המקובלים בכל העולם ואילו אומות העולם מתאפיינות בסבלנות, בנימוס וביחסי אנוש ראויים? התשובה היסודית לשאלה זו ניתנת בפרשתנו בסוף פרשת שמיני. הפרשיה העוסקת במאכלות האסורות והמותרות לישראל. והנה אף על פי שפרשתנו מלמדת מה הם הבהמות, החיות, העופות, הדגים והשרצים האסורים, בחרה התורה לסכם נושא זה בפסוק (ויקרא יא מד) "כי אני ה' אלוקיכם והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני ולא תטמאו את נפשותיכם בכל השרץ הרומש על הארץ". ולכאורה תמוה מאד, מדוע ראתה התורה צורך להזכיר בפסוק המסכם שעניינו - עם ישראל, להתקדש בקדושת המאכלות ולא לטמא את נפשותינו, שדווקא לא ניטמא בשרץ הרומש על הארץ, ומה עם שאר בעלי החיים האסורים, והיה 'עדיף' לסכם זאת כך - "ולא תטמאו את נפשותיכם" באופן כללי ללא פירוט כלל? מבאר הנצי"ב שהוספת "בכל השרץ הרומש על הארץ" היא עקרונית ביותר, וז"ל (שם): "מי שמטמא נפשו במאכלות אסורות מכוח התורה, יבוא לשקץ טבעו כל כך עד שיאכל גם דברים המתועבים לנפש נקיה בדעת אדם. וכמו כל חומר וצורה שכל שצורתו גבוהה ממה שלמטה ממנו, הרי חומרו חלש ממנו וכשנפסד צורתו גם החומר הולך ונמס יותר מחומר הפחוּת. כך הוא בענייני הנפש - נפש ודעת האדם גבוה מנפש הבהמה וכאשר משחית נפשו מדעת האדם הרי נעשה גרוע מבהמה ומזיק ביותר, וכמו כן נפש הישראלי גבוה על פי דעת תורה שעליו, וכשמשחית דעת תורה ממנו, נעשה גרוע מנפש האדם שאין עליו דעת תורה, ולא יפלא ממנו לאכול גם דברים המתועבים וכל השרץ הרומש על הארץ'." וביתר פירוט הרחיב זאת הרב קוק בדרשתו לשבת הגדול (מאורות הראיה פסח, רה-רו) "והנה כמו שבכל סדרי מערכות הבריאה - דומם, צומח, חי, מדבר, כל המעולה מחברו יש לו גם כן היתרון של חברו, דהיינו הצומח יש לו גם כן חלקי היסודות שבדומם, והחי כוח הצומח שבצמח, והמדבר כוח החיים שבחי... כן בישראל צריך שיהיה ודאי קנוי לישראל הצד המעולה שיש בקניין האנושי מצד אנושיותו... (אמנם) אף על פי שכל מדרגה נזקקת לאותם החלקים שיש במדרגה שתחתיה, מ"מ היא אינה לוקחת את החלקים ההם על פי אותה התבנית שהם נמצאים בה במדרגה הירודה, כי אם היא מסגלתם לפי ערכה מתחילת הוויתם. הצומח לא יקח בקרבו את הדומם בתכונת דומם, ואחר כך ישרה עליו כוח הצמיחה, כי אם מתחילת התהוותו יתהווה על פי הצביון הנצרך למעלת הצמיחה וכן החי יקח את עניין הצמיחה על פי התוכנית של כוח החיים, וכן צריך המדבר שבזה כבר יד הבחירה שולטת שיהיו גם כן כל הצדדים שבו מצד שהוא חי, נעשים אצלו על פי התכלית של כוח הדיבור השכלי דהיינו היושר והצדק, וממילא שחלק האנושי שבישראל צריך שיהיה נמשך דווקא ממקור ישראל לא משדה אחר". הסבר: כשברא הקב"ה את עולמו על פי המדרגות הידועות - דומם, צומח, חי, מדבר, ישראל, ובאופן כללי - טבעי חומרי, ורוחני אלוקי, הכליל הוא בכל מדרגה עליונה את המדרגה התחתונה על מנת שתהיה שלמה בכלל המעלות. אך הימצאותה של המדרגה התחתונה בעליונה, אינה לפי ערכה של התחתונה אלא לפי ערכה של העליונה דהיינו יש דומם בדומם, ויש דומם אחר במדרגת צומח, ודומם אחר בהכנה לחי וכו', וזאת על מנת שכל מדרגה עליונה תהיה חייבת לגלות את ערכה העליון המייחד אותה שאם לא כן לא תוכל להיות אף במדרגה הנמוכה ממנה עד כדי הרס עצמי. דוגמא: כוחות החיים הטבעיים הנמצאים בבעל חיים בצורת אינסטינקטים אינם נמצאים בבני אדם כאינסטינקט, שאם כן היה האדם מסתפק במדרגה נמוכה זו, אלא אותם הכוחות יופיעו באדם בצורתם הנכונה רק על ידי בירור שכלי ובחירה חופשית, אך אם האדם לא יבחר על ידי שכלו, הוא יתנהג בצורה מוטעית ויגיע לקלקולים חמורים יותר מאשר בעלי חיים שמה שמשמר אותם מנפילה זו הוא אינסטינקט הקיים בהם, שאיננו נמצא בצורה כזו באדם. וכאן הגענו לעניינו: כל כוחות החיים השכליים והמוסריים הנמצאים באדם, קיימים בעם ישראל לא על פי אותה התבנית הנמצאת בכלל הגויים, אלא לפי הערך הנשמתי-הרוחני המיוחד לישראל. ועל כן רק כשעם ישראל מגלה את נשמתו, היא צורתו, תופיע צורת האדם שבו בצורה נכונה, אך אם לא כן הוא יגיע לקלקולים חמורים יותר מאשר הגוי דווקא מפני מעלתו העליונה המייחדתו... זה מה שאמרה תורה שאם לא נקדש עצמנו במאכלות המותרות, נגיע לקלקול חמור, עד כדי כך שנאכל אף שרצים שנפש האדם הגוי דוחה אותם באופן טבעי, כי אצלנו אי אכילת שרצים נובעת מנשמתנו המיוחדת לנו ולא כשאר בני אדם שאצלם נובע הדבר מדחיה טבעית פשוטה. נדע לגלות את עצמנו וייחודנו האלוקי ומתוך כך נדע להתמודד נכונה גם עם כל הסוגיות המעשיות העומדות על הפרק מבחינה פוליטית, צבאית ומוסרית בע"ה. שבת שלום
