../images/Emo70.gif../images/Emo27.gif שיעור יומי../images/Emo37.gif../images/Emo70.gif
בס"ד
רמח"ל דרך השם -חלק א'
שיעור יומי- דרך השם -שיעור מס' 6#
פרק ראשון סעיף ה'\ המשך ( "אי יכלתנו לתפוס פשיטותו" )
והנה באמת הדרך הזה רחוק מאוד מהשגותינו וציורינו וכמעט שאין לנו דרך לבארו ומילות לפרשו. כי אין ציורינו ודימיונינו תופסים אל עניינים מוגבלים בגבול הטבע הנברא ממנו יתברך שמו, שזה מה שחושינו מרגישים ומביאים ציורו אל השכל. וההרואים הנה העניינים רבים ונפרדים בשיעור הקודם למדנו מושגים על הבורא כמו המושג שהבורא מוכרח המציאות והיותו אחד ללא הרכבה וכו'. כעת מסביר הרמח"ל, שמושגים אלה קשים להבנה ולתפיסה עד שגם המבין בהם מתקשה להגדירם ולהסבירם באין מילים היכולות לתאר ולפשט את המושגים כך שאני כבני אנוש נוכל להשיגם. אי-יכולת ההבנה והתפיסה של מושגים הקשורים בבורא ית' נובעים מהיותינו כברואים מוגבלים הן ביסוד עצם קיומינו ובכך אי יכולתינו להבין שהבורא איננו מוגבל במשך זמן קיומו והן, בהיותו הבורא בלתי מורכב באשר אנו כן מורכבים ממספר כוחות אשר הם נפרדים במציאותינו. כלומר גבול המירבי להבנה ולתפיסה בבני-אדם הוא רק מה שכוחות השכל והחושים מסוגלים לספק ולהכיל והיות שהם עצמם מוגבלים, הר ישלא ניתן להבין מעבר למה שהם עצמם יכולים להכיל ולהבין. ( "אין שום נברא המשתווה לבורא מברואיו")
אולם כבר הקדמנו שאמיתת מציאותו יתברך שמו, אינה מושגת ואין להקיש ממה שרואים בברואים על הבורא יתברך שמו, כי אין עניינם ומציאותם שווב כלל, שנוכל לדון מזה על זה ואף, מוסיף הרמח"ל, אם נרצה להבין לא ממה שיש ביכולתינו ממציאותינו להבין, אלא ממציאות ברואים אחרים, גם זאת לא ניתן. כי אין אף נברא אשר ממנו ניתן להקיש על הבורא ואין שום נברא שעל ידו נוכל לקרב לשכלינו ולהקיש ממנו על הבורא באשר הם גם נבראים ורק הבורא אינו נברא. שוני זה לא מאפשר להקיש מאף דבר על הבורא ומכן נובעת ההגבלה של אפשרות ההבנה בו ית'. וכמו שאומר הנביא ישעיה(נ"ה ט'): " ט כִּי-גָבְהוּ שָׁמַיִם, מֵאָרֶץ--כֵּן גָּבְהוּ דְרָכַי מִדַּרְכֵיכֶם, וּמַחְשְׁבֹתַי מִמַּחְשְׁבֹתֵיכֶם. " ( " ידיעותנו מהקבלה ומטבע העולם")
אבל זה גם כן מן הדברים הנודעים מקבלה כמו שזכרנו ומאומתים בחקירה על-פי הטבע עצמו בחוקותיו ומשפטיו שאי-אפשר על-כל-פנים שלא ימצא מצוי אחד משולל מכל הטבע, חוקותיו וגבוליו, מכל העדר וחיסרון, מכל ריבוי והרכבה, מכל יחס וערך ומכל מקרה הברואים, שיהיה הוא הסיבה האמיתית לכל הנמצאות ולכל המתיילד בם. כי זולת זה, מציאות הנמצאות שאנו רואים והתמדתם היה בלתי אפשרי ידיעות אלה, גם הן נובעות מחכמת הקבלה ומנסיון החקירה והידיעות מחכמת הטבע, כמו שלמדנו לעיל(סעיף ב') - היותינו מוגבלים וללא האפשרות להבין את מציאות הבורא ופרטיה. אכן ניתן לפחות להבין את סיבת הדבר והיא, שאין אף נברא המשתווה לבורא כי כל נברא מעצם העובדה שהוא נברא, כבר חלים עליו חוקי הטבע והגבלותיו (זמן קיום חומר שבסופו של דבר נפרדים החומרים שבו ובכך מתכלה, או נתון לשינויים בגלל סיבות פיסיקליות או כימיות וכו'). כל נברא יש בו חומר וחומר זה במהותו כבר מוגבל - אם בגלל מורכבות הנפרדת לאורך זמן, או חסרון של עמידה במצבים שונים (חום, קור, לחץ וכו'), אם בגלל היותו פגיע מגורם אחר או שתלוי בו. מכאן שלא יתכן שימצא איזשהו נברא שיהיה ניתן לייחס אליו תכונות של בורא ולאמר שהוא זה האחראי והגורם למציאות חיצונית לו או הוא הגורם הבלעדי להשתלשלות מאורע מסויים, כפי שאנו מייחסים לבורא ית'. כי כנברא לא אפשרי שיימצא מקרה או מציאות אחרת שהוא זה שגרם או יצר אותה אחרת משך זמן קיומם היה גם מוגבל כי אם "הבורא" מוגבל ברור שאינו יכול לייצור מציאות חיצונית לו שאינה מוגבלת. כלומר כך, הבורא חייב להיות נצחי על מנת שמציאות שברא תתמיד, כי אם הוא כבר איננו , כיצד זה נמצאים "הברואים" שלו והוא איננו? סעיף ו' ( "חיוב האמונה שאין מלבדו כלל")
וממה שצריך שיידע עוד, שהמצוי הזה יתברך שמו, מוכרח שיהיה אחד ולא יותר. פירוש - שאי-אפשר שימצטו מצויים(=ברואים MGB) רבים שמציאותם מוכרח מעצמו, אלא אחד בלבד צריך שיימצא במציאות המוכרח והשלם הזה. ואם שיימצאו נמצאים אחרים, לא יימצאו אלא מפני שהוא ממציאם ברצונו, ונמצאים כולם תלויים בו ולא מצויים מעצמם. עוד ידיעה הנצרכת לדעת בבורא ית', שלא יתכן שיהיו שני בוראים אלא בורא יחידי, עצמאי ובלעדי. כלומר שאי-אפשר שתהיינה מספר מציאויות שכל אחת מהם הוא בורא ולכל אחת מהן מיוחסות אותן תכונות שייחסנו לבורא יחידי, היינו בלתי מורכב ובלתי מוגבל ובלתי נחלק וכו' כיוון שאם יש יותר מבורא אחד כבר יש כאן חלוקה והגבלה ואי שלימות וברור שחייב להיות לכל אחד מהם חסרון שהרי מה שזה רוצה יתכן שהשני יגביל ויסתור ומכאן שהוא מגביל אותו. יתרה מכך, אם נאמר שישנם יותר מבורא אחד הרי הם מציאות מוגבלת שהרי כיצד יש מקום לעוד בורא אם הראשון הוא מושלם ומכיל הכל ללא מורכבות וללא הגבלה. לכן צריך לאמר שאין יותר מבורא אחד יחידי עם התכונות שלמדנו עד כעת, והם נמצאים בגלל רצונו ית' ותלויים בו ולא בגלל שהם מוכרחי המציאות או בלתי תלויים בו. סיכום פרק א'
נמצא, כלל הידיעות השורשיות האלה שש, והן: מציאותו יתברך שמו, שלימותו, הכרח הימצאו, היותו בלתי ניתלה בזולתו, פשיטותו וייחודו שש יסודות בידיעת הבורא יתברך: מציאותו - עצם ההכרה במציאות של בורא שברא את כל הנמצא. שלימותו - היותו שלם ומושלם ללא חסרון כלשהו. הכרח מציאותו - היותו במציאות הכרחים ולא תלויה בגורם הממציא אותו. היותו בלתי תלוי בבורא אחר - אלא הוא זה האחראי לכל מציאות שהיא. פשיטותו - היותו פשוט ובלתי מורכב. כי המורכבות מעידה על הרכבה והרכבה על חסרון. ייחודו - היותו מיוחד בכך שאין בורא מקביל אליו או נוסף אלא הוא אחד יחיד ומיוחד.
עד כאן שיעורינו להיום
בשיעור הבא פרק ב' סעיף א' על:
"כוונת הבורא בבריאה-ההטבה עם הברואים"
"ההטבה המושלמת"
" הרצון להטבה מושלמת"
"מהות ההטבה-דביקות בבורא ית' "
תודה רבה לכם על השתתפותכם!
בס"ד