משימה רגישה הטלת עליי. יאללה...
..ננסה בשביל התרגיל. מקווה לעשות צדק עם הפרק. מצטער בפני כולם מראש על השמטות ו/או טעויות ו/או דגשים לא נכונים ו/או על הציטוטים החופשיים ו/או סדר דברים שונה וכו' וכו' נעמה מצהירה שזו הפגישה האחרונה. לדעתה מסוכן לה להישאר שם. בין היתר זה גרם לה לחוסר ריכוז בניתוח ולטענתה, באשמתה כמעט מתה איזו נערה, הכל בגלל שהיא חושבת עליהם כל הזמן. ראובן מתפלא אך מנסה להמשיך בפגישה כרגיל. כאילו בגלל שזו פגישה אחרונה, נעמה מרגישה מחויבת לגלות לו שהאמת היא שאיבדה את בתוליה בגיל 16 עם אותו דיוויד, בעל הכרס הדומה לניק נולטה, מהמחנה קיץ, כשזה התארח אצלם בבית בארץ ללא אישתו ולא כפי שסיפרה לו קודם, עם איזה חבר בצבא. "סוטה" קורא לו לדייויד ראובן בבוטות, תוך כדי שהוא עובר את גבולות הטיפול כפי שאומרת נעמה, "חבל שלא עשית זאת יותר קודם". "אני זאת שפיתיתי אותו" מגינה עליו נעמה, "זה לא היה ניצול, לא משנה איך זה נראה". ראובן תוך התיחסות לספר לוליטה חושב שמה שמכשיל את נעמה הוא שהיא כועסת על אבא שלה שלא הגן עליה. שישן בחדר ליד בזמן שה"סוטה" ביצע את זממו. ראובן אומר לנעמה שחשוב מאד שתדבר עם אביה. היא לא מתחברת לזה ומתריסה נגדו "אתה דיברת עם אבא שלך?", הוא מרמז שלא הספיק לעשות זאת. "את שמרת על אבא שלך" [כשאמה מתה] "זה לא טבעי שילדים ישמרו על ההורים שלהם" [כמו שקרה לראובן בעצמו - מכאן חלק מההזדהות שלו איתה]. "את חווית מוות" [המוות הפיזי של אמא שלה, המוות הפסיכולוגי של אבא שלה]. באיזה שהוא שלב נעמה עמוסה מדי, קמה לשתות קפה מהמכונת קפה שידין קנה "אתה יודע שזה נגמר בינינו" [בינה לבין ידין] "הוקל לך?", הוא עונה בפשטות "כן". בתרוץ שהוא עוזר לה לתפעל את המכונה הם מתקרבים, בלי כוונה, מאד. בסוף לא קורה דבר. בתום הפגישה, הוא שובר עוד מוסכמה ומבקש ממנה להישאר עוד כמה זמן. הם לא ליבנו לעומק את עובדת היות הפגישה האחרונה לפי הצהרת נעמה. אבל היא אומרת "אני גרועה בפרידות" וממהרת לקום לדלת. בדלת הם נבוכים מה לעשות ואיך להיפרד. לבסוף נעמה מחבקת אותו ברכות לא רומנטית. הוא, לאחר היסוס, מחזיר לה חיבוק שנלחם עם עצמו, וזהו, היא יוצאת. רואים אותו מתייסר. זהו פחות או יותר. מומלץ פשוט לראות. פרק טוב מאד. משחק מדהים. "נבואתי" לא התגשמה לשמחתי.
