אז בדיעבד: גמר חתימה טובה!
קודם כל, עניין טכני קטן, ש-לי קצת מציק
הצטברו פה איזה שלושה שירשורים שקשורים ליומכיפור, כולל זה שאני פתחתי, אז סתם ככה, שיהיה סדר בעיניים - היה נחמד, גילי, אם היית משרשר אותם לשירשור הראשי שלך.
היו לי, ויש לי, ומן הסתם גם עוד יהיו לי, הרבה "דיונים", קודם כל ביני לבין עצמי, וביני לבין האפרוחים, ובין עוד כלמני חברים, על המשמעות של היום הזה. הייתי אומר על עצמי, שאני יהודי, חילוני, מאמין... (כמובן שלא אני המצאתי ת'חיה הזו) בעבר, היו לי יותר התחבטויות בקשר ליום הזה, ומה לעשות איתו. עכשיו, יותר ויותר, משנה לשנה, אני שלם עם היום הזה. חלקו מוקדש ל-"חשבון נפש", נטול רגשות אשם! מה שהיה - היה. מה ש-"טעון שיפור" - נבדק. לא רק ביום הזה, אבל היום הזה הוא הזדמנות טובה, כמו שפסח הוא הזדמנות טובה לנקות איפה שלא מנקים בד"כ. אבל גם מתוך ידיעה שאני לא "מלאך", וגם לא מתיימר להיות ("יותר צדיק מהאפיפיור") יש גם דברים שאני יודע שהם... "לא בסדר", אבל עכשיו, ברגע זה, בשנה הזו, אין לי יכולת, או אפילו 'סתם' אין חשק, אין כוח לשפר ולתקן. אולי, בלי נדר, בשנה הבאה. החג הזה, בעצם זו מהותם של החגים בכלל, מוקדש למשפחה. והתחושה הכי חזקה, כשיוצאים מבית הכנסת וצועדים הביתה (לחמותי) וכולם מברכים את כולם, והמזמורים עדיין מהדהדים באזניים, והילדים שתופסים סיבובים אחרונים על הכבישים הריקים, והקפה הראשון עם העוגה, והריחות של הסעודה, והקרשים של הסוכה שנחים בחצר...