../images/Emo77.gif יום הולדת 62 לרוג'ר ../images/Emo65.gif
ולכבוד העניין, הנה הביוגרפיה שלו שסוף סוף סיימתי: הביוגרפיה של ווטרס ג'ורג' רוג'ר ווטרס נולד ב-6 לספטמבר 1943, בגרייט בוקהם, סארי, (כעשרים מיילים מדרום ללונדון) למרי ואריק פלטשר ווטרס. אריק פלטשר ווטרס היה מורה, ונוצרי אדוק. עם פרוץ מלחמת העולם השניה, הצהיר אריק ווטרס על היותו פציפיסט, ושוחרר מגיוס. כרבים אחרים אשר חלקו את השקפת עולמו, התנדב אריק ווטרס לשרותי הכבאות הלונדוניים, וסייע בכיבוי שרפות והצלת נפגעים בעקבות ההפצצות על העיר. במהלך שרותו בשרותי הכבאות הוא התקרב, בהשפעת חברים, לחוגים קומוניסטיים והצטרף כחבר למפלגה הקומוניסטית. שם פגש במרי, שהיתה מורה אף היא, והשניים נישאו. אימוץ העמדות הקומוניסטיות הביא את אריק ווטרס לחשוב בשנית על גיוס לצבא, ובשנת 1943 הוא גוייס כרובאי ליחידת הרובאים המלכותית (Royal Fusiliers). באותה עת היו בני הזוג ווטרס הורים לשני בנים, שג'ורג' רוג'ר היה הצעיר מביניהם. אריק ווטרס נהרג בקרב על העיר אנציו בינואר-פברואר 1944, כאשר בנו הצעיר היה בן 5 חודשים בלבד. מותו לא אומת מעולם, ולמשפחה נמסר רק שהוא "נעדר בקרב". במשך שנים, המשיכה אשתו – ולאחר מכן ילדיו – לקוות כי ישוב. מותו של אביו היה מאורע מכריע בחייו של ווטרס, והנושא חזר והופיע בשירים ואלבומים רבים שלו. מרי ווטרס העתיקה את מושב משפחתה לעיר קיימבריג', שם עבדה כמורה בבית ספר יסודי ולאחר מכן, כמנהלת אותו בית הספר. ווטרס למד בבית הספר היסודי בו לימדה אמו, שם פגש, בגיל 10 לערך, את סיד בארט (אז, רוג'ר בארט), הצעיר ממנו בכשנה וחצי. ילדותו של ווטרס עברה, לפי תאוריו, בצל אמו השתלטנית, ומוריו האכזריים בבית הספר היסודי, אשר דיכאו כל ניצוץ יצירתיות והתעללו בו ובילדים רגישים אחרים. למרות הסביבה המדכאת, חבריו מאותם ימים זוכרים אותו כנער אינטליגנטי, בעל דמיון ובטחון עצמי שגבל ביהירות. אהבתו של ווטרס לצבא ולרובים הביאה אותו, בעת למודיו בבית הספר התיכון לבנים בקיימברידג', להצטרף לצוערי חיל-הים, אך הקריירה הצבאית שלו נקטעה באיבה לאחר שפקודיו הצעירים התמרדו נגדו והרביצו בו מכות נמרצות. בשלב מאוחר יותר, הצטרף ווטרס ל"נוער CND ", קבוצת הנוער של התנועה נגד נשק אטומי, ארגון גדול ובעל השפעה באנגליה. במקביל, טיפח ווטרס את התחום האמנותי. הוא הסתובב בחברתם של נערים ונערות אחרים בני עירו, שהיו בעלי נטיות אמנותיות. בקבוצה זו היו חברים בין היתר גם סיד בארט, סטורם תורגרסון (אותו הכיר ווטרס עוד כילד, בעקבות הידידות הקרובה בין אמותיהם) ודייויד גילמור. הנערים נהגו להפגש לאחר הלימודים, להשמיע תקליטים ולנסות לנגן בעצמם, לכתוב שירה, להעלות מחזות, להשיט סירות במורד נהר הקאם ולטייל בחיק הטבע – במיוחד בשדות ובאזורים הפתוחים מסביב לקיימברידג', כגון מדשאות גרנטצ'סטר ((Grantchester Meadows. לאחר תום לימודיו התיכוניים, נרשם ווטרס ללימודי ארכיטקטורה ב-Regent Street Polytechnic בלונדון, שם פגש בניק מייסון וריק רייט – אף הם תלמידי ארכיטקטורה – והקים עמם הרכב רוק. ההרכב שינה שמות וחברים בקצב מהיר, והתייצב כחמישיה רק לאחר הצטרפותו של סיד בארט להרכב, בשנת 1964. בהרכב היו חברים מייסון, רייט, בארט, בוב קלוז (בגיטרה) ו-ווטרס, אשר עבר לנגן בבס. אף כי בארט היה כותב השירים הדומיננטי בהרכב, החל גם ווטרס לכתוב שירים. באלבומם הראשון של הפלויד, Piper at the Gates of Dawn, אשר יצא בקיץ 1967, נכלל שיר בוסרי שלו – Take Up Thy Stethoscope and Leave, והוא השתתף גם בכתיבת כמה מהקטעים הפסיכדליים האינסטרומנטליים באלבום: Interstellar Overdrive ו-Pow R Toc H. אישיותו הדומיננטית של ווטרס החלה לבוא לידי ביטוי כאשר מצבו הנפשי של בארט החל להתדרדר, לקראת סוף שנת 1967. ווטרס היה נחוש למנוע את קריסת הלהקה, שהיתה תלויה בבארט ככותב שירים, גיטריסט וסולן. לדברי פיטר ג'נר, מנהל הלהקה באותם ימים, היה זה ווטרס אשר דחף לצירופו של דייויד גילמור, חברו מקיימברידג', כגיטריסט ללהקה, בסוף אותה שנה, והשארתו כמחליף קבוע לבארט המסולק, כמה חודשים לאחר מכן. במקביל, החל ווטרס להשקיע בכתיבת שירים, על מנת למלא את החלל שנוצר בעקבות עזיבתו של בארט. עדיין תחת השפעת כתיבתו של בארט, כתב ווטרס את Julia Dream המלודי והשקט, אשר יצא בצד ב' של הסינגל It Would Be So Nice, וחיבר הסינגל הבא של הלהקה, Point Me At The Sky / Careful with the Axe, Eugene. ווטרס גם תרם לכתיבת שירי האלבום השני של הפלויד, עם שירים כגון Let There Be More Light ו-Set the Controls for the Heart of the Sun. במהלך השנים הבאות, הלכה והתרחבה תרומתו של ווטרס ללהקה ככותב שירים, במקביל לתפקידו כבסיסט. החל מהאלבום Dark Side of the Moon, נהיה ווטרס כותב המילים היחיד בלהקה, והמלחין המרכזי. שני נושאים עיקריים העסיקו את ווטרס בכתיבתו. בעקבות מותו של אביו, והעמדות הפוליטיות השמאלניות של אמו, עסק ווטרס רבות במלחמות, במחיר האנושי שלהן ובפוליטיקאים הגורמים להן. אחד משיריו המוקדמים, Corporal Clegg, עוסק בחייל המשתחרר מהצבא אך מתקשה להשתלב באזרחות, וסובל מנכויות. Us and Them מהאלבום Dark Side of the Moon מתריע מפני הבידול האנושי והאלימות שגורמים למלחמה, והאלבום The Final Cut עוסק, רובו ככולו, בביקורת נוקבת כלפי הפוליטיקאים מחרחרי-המלחמה, ובזכרון אביו המת, לו גם הוקדש האלבום. הנושא השני בו עסק ווטרס רבות הוא השגעון, ונסיבות החיים הגורמות לו. התדררותו הנפשית של חברו, סיד בארט, גרמה לווטרס זעזוע עמוק, עליו התקשה להתגבר. הזעזוע, רגשות האשמה והגעגועים לבארט הזינו שירים רבים שכתב ווטרס במהלך השנים. ב-If, מתוך Atom Heart Mother (1970) תוהה ווטרס האם השגעון הוא חד כיווני והאם יאבד את חבריו ואת מקומו בלהקה, אם יחלה כמו חברו. ב-Dark Side of the Moon (1973) עסק ווטרס בלחצי היומיום – כסף, עבודה, הזמן החולף – כגורמים לטירוף. שיאו של האלבום הוא בצמד השירים Brain Damage / Eclipse, בהם מציג ווטרס תפישת עולם פסימית, לפיה השגעון הוא כצל המעיב על מכלול חוויות החיים האנושיות. באלבום הבא של הפלויד, Wish You Were Here (1975) התעמת ווטרס עם הלחצים המופעלים מצד תעשיית המוסיקה על אמנים רגישים, לחצים המביאים אותם לידי טירוף, לגישתו. השיר המרכזי באלבום, Shine On You Crazy Diamond, הוקדש לבארט ובו באים לידי ביטוי רגשותיו המורכבים של ווטרס כלפיו. Wish You Were Here, שיר הנושא באלבום, הוא בין היתר גם שיר געגועים לבארט. באלבום "החומה" (1979) באה הקירבה שחש ווטרס כלפי בארט לשיאה, כאשר הדמות המרכזית ביצירה, "פינק", הוא למעשה שילוב של יסודות אוטוביוגרפיים מחייו של ווטרס, ואלמנטים הלקוחים מחייו של בארט. [חלק ב' יועלה מיד]
