בין השורות

[הילי ילדת ירח1]

../images/Emo79.gifבין השורות../images/Emo79.gif

בוקר טוב

קיבלתי השראה משיעור ספרות, ושמתי הפעם בפינה שיר שנועם כתב בלשון נקבה, שיר מקסים שאי אפשר שלא להתאהב בו מייד..

אז הנה מילות השיר, וכמובן אל תשכחו לענות על השאלון בסוף.. זו לא אחרת אני בוחרת מה יפה ומה נשי אני לא תמונה שטוחה במגזין חודשי זה לא הפעם אז מה הטעם להישאר מולך במסעדה אז אני הולכת בלי לומר תודה אני יודעת לעוף.. זו לא אחרת אני בוחרת מה יפה ומה נשי והמחשוף שלי הוא רק עניין אישי זה לא הפחד להיות ביחד להתמסר לך להיות שלך אז תרפה ממני ואני ממך אני עוזבת אותך.. הצל שלי הולך אלייך חשוך עכשיו וכל חייך רק תחשוב עליי אני בוחרת להיות אחרת ואם בדמות לא באמת מוכרת תסתכל עליי אז תסתכל עליי, תסתכל עליי, תסתכל עליי... אני יודעת לעוף זו לא אחרת אני בוחרת מה יפה ומה נשי אני לא תמונה שטוחה במגזין חודשי הודגש באמצעות מדגישומטיק

_______________________________________________________________________________

מתי יש לכם את הצורך לקום ולהגיד שאתן "לא תמונה שטוחה במגזין חודשי"? מה זה אומר לדעתכן?

איזו אמירה מסתתרת מאחורה השורה "אז אני הולכת בלי לומר תודה"?

באיזה סיטואציות אתן מרגישות שאתן יודעות לעוף / רוצות לעוף?

למה נוח לנו לתרץ לפעמים התנהגות מסויימת כ"עניין אישי"? מתי זה קרה לכן?

היה לכן אי פעם את הצורך הזה להיות אחרת? להיות שונה? שיסתכלו עליכן?

אם כן, מאיפה הצורך הזה מגיע?

מה גורם לבני זוג להרפות אחד מהשני? השאלון הזה מוקדש למישהי שאני מאוד אוהבת

והיא כבר יודעת מי היא. שיהיה לכם שבוע מקסים

 

[שלי פאר]

טה לה לה

מתי יש לכם את הצורך לקום ולהגיד שאתן "לא תמונה שטוחה במגזין חודשי"? מה זה אומר לדעתכן? כל פעם שאנשים מנסים לחקות אותי או להעביר ביקורת על " שלי " איזו אמירה מסתתרת מאחורה השורה "אז אני הולכת בלי לומר תודה"? לא יודעת איזו אמירה . זה קצת אני , אחריי שעושים בשבילי משהו ואז קורה איזשהו משהו שהורס את זה . באיזה סיטואציות אתן מרגישות שאתן יודעות לעוף / רוצות לעוף? כל פעם שאני מצליחה במשהו שאני עושה . למה נוח לנו לתרץ לפעמים התנהגות מסויימת כ"עניין אישי"? מתי זה קרה לכן? כל פעם. היה לכן אי פעם את הצורך הזה להיות אחרת? להיות שונה? שיסתכלו עליכן? לא . ,, אם כן, מאיפה הצורך הזה מגיע? מה גורם לבני זוג להרפות אחד מהשני? לא יודעת . אני מרפה ממישהו כשאני מרגישה שכבר הוא לא עושה לי את זה יותר . או שאין לי עניין בו כי הכל כבר מובן מאליו .

 

[shilgiah]

../images/Emo85.gif../images/Emo210.gifעונה..../images/Emo13.gif הילי, הייתי בטוחה שסיימת

+בי"ס!!

מתי יש לכם את הצורך לקום ולהגיד שאתן "לא תמונה שטוחה במגזין חודשי"? מה זה אומר לדעתכן? כשיש אנשים שנועצים בי מבטים.. זה הכי מרגיז שיש! בוחנים כל פרט..

זה אומר שלא צריך להסתכל על החיצוניות כמו שמסתכלים על תמונת שער בעיתון או משהו כזה.. איזו אמירה מסתתרת מאחורה השורה "אז אני הולכת בלי לומר תודה"?אממ..לא יודעת..

"לא נהנתי, שלום!" ? חח באיזה סיטואציות אתן מרגישות שאתן יודעות לעוף / רוצות לעוף?יודעת=>כשאני מרגישה ממש ממש טוב.. תחושת ריחוף נעימה.. ואני תמיד רוצה לעוף כשאין לי כוח... זה נראה קל ונחמד לעוף.. למה נוח לנו לתרץ לפעמים התנהגות מסויימת כ"עניין אישי"? מתי זה קרה לכן?כי ככה גם אם אין תירוץ אף אחד לא ינסה לחקור אותי..לא קורה לי הרבה.. היה לכן אי פעם את הצורך הזה להיות אחרת? להיות שונה? שיסתכלו עליכן?כן..כשאני עם אחותי! אני מרגישה שאני נעלמת ורק עליה מסתכלים..=/ אם כן, מאיפה הצורך הזה מגיע?כי מאז ותמיד הרגשתי שהיא יותר ממני..כשאנחנו יוצאות יחד כל הביטחון העצמי שאולי היה לי נעלם והייתי רוצה לרגע להיות מישהי אחרת.. שיסתכלו עליי! כשזה לא איתה הצורך הזה קיים מעצם זה שאני בן אדם או נערה.. לא יודעת מאיפה הצורך הזה בא.. יש אותו לכל אחד.. תשומת לב.. מה גורם לבני זוג להרפות אחד מהשני?חוסר התאמה..חוסר תקשורת..אי אהבה.. המון דברים יכולים לגרום לזה..

 

[הילי ילדת ירח1]

נשאר לי י"ב../images/Emo13.gif

 

[shilgiah]

../images/Emo85.gif../images/Emo210.gifאהא.. הבנתי..ממ.. תהני..../images/Emo3.gif

 

[Miny2]

../images/Emo99.gif

כרייסס אני רעבה=[

 

[rotemotek1988]

../images/Emo192.gif../images/Emo129.gifכנראה לא הזמן הנכון לענות בעע

ובכל זאת בא לי.. מתי יש לכם את הצורך לקום ולהגיד שאתן "לא תמונה שטוחה במגזין חודשי"? מה זה אומר לדעתכן? שאני מרגישה עיניים מרצדות על גופי כמאין אובייקט מיני לא מוכרז. מה זה אומר? שיש אנשים חולרות! איזו אמירה מסתתרת מאחורה השורה "אז אני הולכת בלי לומר תודה"? מבינה שכל כך לא מתאים שלא מרגישה אפילו צורך להודות על הזמן שהעבירו יחד כי הוא גם ככה לא היה בשבילה כלום באיזה סיטואציות אתן מרגישות שאתן יודעות לעוף / רוצות לעוף? לאיים על מישהו שאני אעלם.. אז "אני יודעת לעופ.." או רצון למות למה נוח לנו לתרץ לפעמים התנהגות מסויימת כ"עניין אישי"? מתי זה קרה לכן? אחרי פרידה כואבת אתה לא באמת רוצה תמיד לשתפ שפשוט יעזבו אותך.. או שקרה משהו שהעציב אותך או פגע בך היה לכן אי פעם את הצורך הזה להיות אחרת? להיות שונה? שיסתכלו עליכן? כל יום מחדש.. אם כן, מאיפה הצורך הזה מגיע? חייבת להיות אינדיבידואלית אחרת.. אני בוכה, זה כנראה שאני לא מרגישה מיוחדת מספיק מבחינת עצמי אז מנסה למצוא דברים שיגרמו לי להרגיש מיוחדת.. (אני חרא של בנאדם) מה גורם לבני זוג להרפות אחד מהשני? רגש שהתפוגג או דברים שחייבים לעבור לבד או שיש יותר מדי רע ופחות מדי טוב או שאין סיבה ורק אחד הצדדים בורח

 

[YuL a]

בא לי גם..

מתי יש לכם את הצורך לקום ולהגיד שאתן "לא תמונה שטוחה במגזין חודשי"? מה זה אומר לדעתכן? אמ.. דווקא אני לוקחת את זה למקום קצת אחר, הרבה פעמים אנשים תופסים אנשים בצורה אחת ומסויימת, "יעל היא כזו.." ואני לא דמות שטוחה במגזין שרואים נניח דוגמנית שמגמנת משו מסויים, אז היא מנסה לשדר משו אחד, וספציפי, ואנשים אז הם מורכבים, ויש בהם הרבה רובדים, והרבה פעמים אז לא מצליחים לראות את זה... איזו אמירה מסתתרת מאחורה השורה "אז אני הולכת בלי לומר תודה"? יש הרבה פעמיים בחיים שלי שאנשים עושים דברים שמבחינתי הם מאוד מובנים מאליו ומתבקשים, ובדיעבד, אצלם הם לא.. ואז הם נורא נפגעים מזה. באיזה סיטואציות אתן מרגישות שאתן יודעות לעוף / רוצות לעוף? אני באמת מאמינה שאני יודעת לעוף, אבל לפעמיים כשדברים מתפקששים לי אז אני כבר לא מרגישה ככה.. אבל אני באמת יודעת לעוף למה נוח לנו לתרץ לפעמים התנהגות מסויימת כ"עניין אישי"? מתי זה קרה לכן? אני לא באמת מאמינה בזה, זו גישה לא טובה שלפעמים אני בורחת אליה, אבל היא לא נכונה, דברים הם לא עניינים אישיים, הבעיות של אנשים אחרים אז הן גם הבעיות שלי, אני לא אצליח להיות מאושרת כשיש סביבי דמעות של עצב.. אני גם לא רוצה להצליח להיות מאושרת בסיטואציות כאלה. היה לכן אי פעם את הצורך הזה להיות אחרת? להיות שונה? שיסתכלו עליכן? אני ממש רוצה שיסתכלו עליי, זה מן קטע כזה, אני רוצה שיסתכלו עליי. מה גורם לבני זוג להרפות אחד מהשני? "אז תרפה ממני ואני ממך, אני עוזבת אותך.." משפט כ"כ חזק, היה ממש משמעותי לי הקיץ. ההבנה הזו שהביחד מהסוג הזה הוא לא הדבר הנכון, ואז פשוט משחררים לאט לאט בן אדם שהיה קרוב.. בכלל רציתי להגיד שזה שיר שאני ממש אוהבת, מאוד מוצאת את עצמי בתוכו, מאוד נותנת לו פירוש לעצמי כזה.. 3>

 

[הילי ילדת ירח1]

תאמינו לה../images/Emo13.gif

היא באמת יודעת! נשמה שלי תרגישי טוב

 

[נשברו לך הכנפיים]

אנ'לא כוכב נולד השישי../images/Emo3.gif

מתי יש לכם את הצורך לקום ולהגיד שאתן "לא תמונה שטוחה במגזין חודשי"? מה זה אומר לדעתכן? אני יותר מאיך שאני נראת, מהרושם הראשוני, מהשיפוטיות, אם אומרים עליי משהו אני מחזירה בחזרה, אני לא אילמת. איזו אמירה מסתתרת מאחורה השורה "אז אני הולכת בלי לומר תודה"? כשאומרים "תודה", הכוונה היא שאתה מוקיר משהו למישהו שעזר לך, שתרם לך. בסיטואציה הזאת היא מרגישה שהוא לא תרם לה, הוא רק פגע בה, ואם הוא חושב שהיא צריכה להודות לו, נחש מה - לא עזרת לי בכלום, אתה צריך להגיד לי תודה שנשארתי איתך. באיזה סיטואציות אתן מרגישות שאתן יודעות לעוף / רוצות לעוף? האמת היא שאני בניגוד לרוב האנשים רואה לעוף כמשהו נורא חיובי, בסיטואציות שאני מרגישה לגמרי בשליטה והכל הולך לי, וכל מה שחסר לי עכשיו זה לעוף ולראות מלמעלה איזה כיף זה

למה נוח לנו לתרץ לפעמים התנהגות מסויימת כ"עניין אישי"? מתי זה קרה לכן? רוב האנשים בעולם חולים ביצר המציצנות, ונורא חשוב להם לדעת מה קורה כל הזמן, ואני טיפוס שרוב הזמן חולק, אבל במקרים מסוימים אני צריכה להתבשל בעצמי, או סתם לא בא לי שיידעו מה שעובר עלי. היה לכן אי פעם את הצורך הזה להיות אחרת? להיות שונה? שיסתכלו עליכן? האמת שכן, אפשהו תמיד חי בי הצורך הזה לבלוט מעל כולן ושמישהו יראה אותי כזאת שהוא רוצה בה, מיוחדת ושונה. אם כן, מאיפה הצורך הזה מגיע? מהצורך להיות "ההיא שהכי", אבל זה כבר לשיחה אחרת

מה גורם לבני זוג להרפות אחד מהשני? חוסר התאמה, נמאס אחד מהשני, חיכוכים...

 

[הילי ילדת ירח1]

אוחח איזה שיר../images/Emo9.gif

מתי יש לכם את הצורך לקום ולהגיד שאתן "לא תמונה שטוחה במגזין חודשי"? מה זה אומר לדעתכן? לדעתי זה אומר שאני לא בן אדם שטחי או שאני לא כמו מה שכולם אומרים עלי, סטיגמות למיניהן.. ויש לי המון פעמים את הצורך הזה, הוא פשוט קיים תמיד בעולם שלי... איזו אמירה מסתתרת מאחורה השורה "אז אני הולכת בלי לומר תודה"? אני נוטשת את המערכה בלי שיהיה לי יותר מדיי אכפת, הולכת בלי הרבה דיבורים.. באיזה סיטואציות אתן מרגישות שאתן יודעות לעוף / רוצות לעוף? אולי זה יישמע לכן קיטשי, אבל כשאני שומעת שיר שאני יותר מסתם מתחברת אליו, אני מרגישה שאני יודעת לעוף ולנתק את עצמי מהקרקע ומהמציאות.. לעוף אני רוצה כל הזמן

למה נוח לנו לתרץ לפעמים התנהגות מסויימת כ"עניין אישי"? מתי זה קרה לכן? זה קורה לי כל הזמן. כשאנשים שאני לא רוצה לספר להם משו מתחקרים אותי ולא נעים לי, אני מתרצת את זה כעניין אישי. או כשיש משהו שמעיק עלי אבל אני לא סגורה לגביו אז אני אומרת לאנשים שזה עניין אישי כדי לא להתחיל להסתבך עם עצמי

היה לכן אי פעם את הצורך הזה להיות אחרת? להיות שונה? שיסתכלו עליכן? כן זה קיים אצלי

אם כן, מאיפה הצורך הזה מגיע? מהצורך להיות אינדיבידואל, להוכיח לעצמי בעיקר שאני מיוחדת ולא צריכה לשים על עצמי תחפושות. מה גורם לבני זוג להרפות אחד מהשני? ייאוש בעיקר. שנובע לפעמים משעמום, או חוסר התאמה, או ריב שלא מצליחים לפתור.. הודגש באמצעות מדגישומטיק

 

[YuL a]

את מה שאני רוצה להגיד אני אגיד לך כבר בהזדמנות כשנפגש ובמילים לא יגבו ממני כזה כאב יקר

בכל מקרה, בעייני את יודעת לעוף..

 

[yaara lev]

../images/Emo220.gif

צהריים טובים.. אז גם אני התאהבתי במוזיקה של נועם.. [כבר הרבה זמן אני שומעת אבל רק עכשיו מצאתי את הזמן באמת להיכנס, לקרוא, להגיב]

מתי יש לכם את הצורך לקום ולהגיד שאתן "לא תמונה שטוחה במגזין חודשי"? מה זה אומר לדעתכן? שאנשים מקרינים ומתגאים באובר שטחיות, בסגידה לדברים מושלמים (בעיקר פיזית) שלא באמת קיימים, שאני רואה איך לפעמים אופי הוא דבר שולי, איך אנשים נפגעים מזה.. איך הכל נהפך להיות מקולקל ורדוד.

איזו אמירה מסתתרת מאחורה השורה "אז אני הולכת בלי לומר תודה"? זה סוג של מחאה שקטה בעיניי. זאת אומרת, אני אולי לא יכולה לקום ולצעוק ולעשות רעש, נפגעתי, אבל אני אשתוק. וגם בעוד דרך אני יכולה לראות את זה.. שאולי מהצד השני זה נראה כאילו נעשתה פה טובה. סוג של עיוורון ופערים עצומים.

באיזה סיטואציות אתן מרגישות שאתן יודעות לעוף / רוצות לעוף? האמת שיש לי נטייה לא לרצות לעוף. פשוט להישאר עם כמה שרע, אם רע.. קשה לי לעזוב ובאמת להתנתק ולעוף. ולרצות לעוף.. האמת שיש לי פחד גבהים P: אבל היו כמה מצבים שאני לא יודעת אם הייתי קוראת לזה לעוף או להעלם אבל ללא ספק לראות אותם מלמעלה היה נגיד הרבה יותר נחמד.

למה נוח לנו לתרץ לפעמים התנהגות מסויימת כ"עניין אישי"? מתי זה קרה לכן? כי זה נוח ואחרי תשובה כזאת אנשים משחררים. זה גבול מסויים שאנשים לא ירצו באמת להראות חטטנים אז הם פשוט יפסיקו בשלב הזה. מתי זה קרה.. האמת ממש ממזמן... לא מראה את ההתנהגות המסויימת, אז אף אחד לא יודע בדיוק מה קורה.

היה לכן אי פעם את הצורך הזה להיות אחרת? להיות שונה? שיסתכלו עליכן? כלכך הרבה פעמים היה את הצורך להיות שונה. תמיד כיף שמסתכלים ותשומת לב והכל אבל דווקא לא מהצד הזה.

אם כן, מאיפה הצורך הזה מגיע? מאיפה מגיע הצורך.. לא יודעת.. קצת להתרענן, לחשוב איפה אפשר לשפר, מה אני יכולה לעשות יותר טוב

מה גורם לבני זוג להרפות אחד מהשני? שפשוט האהבה לא הדדית באותה מידה. ההשקעה, ההתפשרות, הוויתורים, היחס, הכבוד ובכל הדברים הקטנים. אם הרצון להישאר ביחד ולאהוב אחד את השני לא אותו דבר...... זה חד כיווני וזה לאט לאט ייגמר. וגם.. אי הערכה של מישהו למישהו. לפעמים לא יודעים מה יש לך... ולא מתקשים לוותר על זה בשביל משהו אולי יותר טוב שבוע טוב שיהיה!!!=]

 

[הילי ילדת ירח1]

ברוכה הבאה../images/Emo13.gif

 

[Miny2]

"אז תרפה ממני ואני ממך.."

מתי יש לכם את הצורך לקום ולהגיד שאתן "לא תמונה שטוחה במגזין חודשי"? מה זה אומר לדעתכן?אני מרגישה צורך להגיד את זה כשמישהו פוגע בי או מזלזל בי..אני מרגישה צורך להגיד את זה לאקס שילי שפגע בי הכי בעולם..לפי דעתי מה שאומר המשפט הזה שכל אחד מאיתנו לא סתם פנים יפות אלא לכל אחד יש הרבה מעבר לחיצוניות,יש רגשות ויש אופי איזו אמירה מסתתרת מאחורה השורה "אז אני הולכת בלי לומר תודה"? שהיא פשוט הולכת ואין לה על מה להודות,כי מי שהיה מולה במסעדה התייחס אליה סתם כאל איזה בובה כאל אובייקט שהוא יכול לשלוט עליו,כאל אדם בלי רצונות ,כאל בן אדם חלול.. באיזה סיטואציות אתן מרגישות שאתן יודעות לעוף / רוצות לעוף? כשאני מצליחה לעשות משהו ולהוכיח לכולם שאני מצליחה אז אני יודעת לעוף! למה נוח לנו לתרץ לפעמים התנהגות מסויימת כ"עניין אישי"? מתי זה קרה לכן? נוח לנו כי לפעמים אנחנו לא רוצים לספר לכולם מה עובר עלינו,לפעמים אנחנו רוצים להסתגר ולהיות עם עצמינו ושלא כולם ידעו מה עובר עלינו אנחנו רוצות לשמור את זה לעצמינו..הרבה פעמים זה קרה לי..בכיתי ולא רציתי לשתף לא רציתי להיות חשופה מול כולם אז שמרתי את הדברים והמחשבות שילי לעצמי היה לכן אי פעם את הצורך הזה להיות אחרת? להיות שונה? שיסתכלו עליכן? בוודאי.. אם כן, מאיפה הצורך הזה מגיע? הצורך הזה מגיע בגלל שלפעמים רוצים להתבלט..או שרוצים לנסות להיות מיוחדים ולא להמשיך עם הזרם כמו כולם ולהתערבב עם כולם אלא להיות אנחנו.. מה גורם לבני זוג להרפות אחד מהשני? היחס בינהם..חוסר אהבה..לגלות שהשני הוא אחר ושונה ממה שחשבו..