../images/Emo79.gifבית חרושת לשירים/ קובי מידן../images/Emo20.gif
הלכתי לקנות את "כל הפיות שבעולם", אבל התאכזבתי מהספר (פרוט בשרשור בו הומלץ על הספר). אז כמובן שהסתכלתי מסביב ו.. נתקלתי בספרו החדש של קובי מידן
בית חרושת לשירים. ספר מקסים. על אב וביתו שהולכים לבקר בבית חרושת לשירים ולראות כיצד נוצרים שירים. הם פוגשים אנשים שונים שכותבים שירים, והילדה אפילו עוזרת לעובדת אחת למצוא חרוז מתאים לסיום שיר. הם שומעים שירים שרק נכתבו, ועוד לא הועברו לאישור המנהל. הם פוגשים עובד מודאג שכתב שיר ללא חרוזים, והמנהל אוהב שירים עם חרוזים... הם הולכים לפגוש את המנהל. מסתבר שזהו ילד. הוא מספר להם אילו שירים הוא מאשר, ואילו שירים הוא אוהב - שירים עם חאוזים, שירים מצחיקים, גם שירים עצובים אבל לא יותר מדי, שירים שהוא מבין, לפעמים יש שירים שהוא לא מבין לגמרי אבל הוא בכ"ז אוהב. הוא מקריא להם סיפור שהוא לא לגמרי מבין, אבל נחמד בעיניו, הילדה מסינה שזהו שיר של ילדה ומסבירה לו. בסוף הם מציצים בבית החרושת לסיפורים, אבל הוא שייך לסיפור אחר (או לספר המשך). הספר מכיל כמה שירים שעובדי בית החרושת משמיעים למבקרים. סיפור מקסים, לדעתי. לאחר מכן כשחשבתי עליו הפריע לי רק שהמנהל הוא ילד (ולא ילדה), ובמיוחד שהוא לא מבין שיר כי הוא נכתב על ילדה! אני מבינה שלמידן הפסיכולוג נראה שכך הוא העולם, אבל בכך הוא מקבע את המשכו של הסטטוס-קוו שחלקו ממש אינו הכרח המציאות. מישהו אמר גברים ממאדים ונשים מונוס? אני חושבת שהרעיון שכל אחד מבין דברים אחרים משיר, או אינו מבין שירים מסוימים הוא טוב, אבל שהביצוע, העובדה שאי ההבנה נובעת מהבדלים גקנדריאליים, פוגעת כאן. פרט לכך, ספר נפלא.
הלכתי לקנות את "כל הפיות שבעולם", אבל התאכזבתי מהספר (פרוט בשרשור בו הומלץ על הספר). אז כמובן שהסתכלתי מסביב ו.. נתקלתי בספרו החדש של קובי מידן