יומן מסע - The Black Crowes 2008

[AeroTom]

../images/Emo79.gif יומן מסע - The Black Crowes 2008

לפני שנתיים הגשמתי חלום מסויים בחיי כשראיתי לראשונה את ה-Black Crowes בלונדון ב-3 ערבים בלתי נשכחים. בשנתיים האחרונות עברו לא מעט דברים על הלהקה, שכללו בין השאר את העזיבה של אדי ומארק, הכניסה של אדם ולות'ר, וכמובן שחרור אלבום הסטודיו השביעי של הלהקה אחרי 7 שנים - Warpaint. הפעם זו חוויה שונה. גם משהו מאוד חדש וטרי אצל הלהקה וגם טסתי לבד הפעם. אבל האנשים שפגשתי לראשונה ושוב פעם בלונדון ואמסטרדם הפכ ואת החוויה הזו למשהו גדול נוסף, מעבר להופעות עצמן. ביום שלישי אחר הצהריים יצאתי לשדה התעופה ועליתי על המטוס לעבר טיול ההופעות הקצר שלי של 2008. לעבר החוויה המוזיקלית של השנה שלי (זו פעם שלישית ברציפות). לעבר צפיה ב-2 הופעות נוספות של הלהקה האהובה עלי היום. אחרי הגעה למלון בלונדון מאוחר בשלישי, קמתי בבוקר רביעי לסיבוב בעיר לבד. עוד כמה רכישות חדשות לאוסף המוזיקה בבית, עוד מקומות שחזרתי לראות שוב, ואז בחזרה למלון ומשם הדרך לבריקסטון. הגעתי ל-Brixton Academy בערך 3-4 שעות לפני פתיחת הדלתות. חיכיתי ללהקה שתגיע עוד כמה מעריצים. השגתי גם תמונה עם סטיב גורמן הכ"כ נחמד כשהם נכנסו לאולם. בעמידה בתור לפני ההופעה הגיע רפאל שהכרתי עוד מלפני שנתיים, וגם דניאל הישראלי שנפגשנו שם בפעם הראשונה. ב-19:00 נכנסו, כמובן ישר לשורה הראשונה. זיהיתי מיד את רוס חלפין, הצלם המוכר, עומד בין הברזלים לבמה ממש לידי (נשאר לצלם אותם כל ההופעה וגם באמסטרדם). שאלתי אותו אם אפשר תמונה והוא הגיב ב"לא" מאוד אדיש...What can ya do

אני עדיין מעריך מאוד את העבודה שלו. בערך בשעה 20:15, אחרי ההתרגשות הגדולה של להיות שם בציפיה הכי קרוב שאפשר וההוצאה של הקטורת לבמה (הסימן הרשמי שהלהקה עומדת לעלות), זה קרה שוב. האורות נכבים, השאגה מהקהל מגיעה, ואז בצלליות מצד הבמה הם עולים אחד אחד, מתמקמים כל אחד במקומו, מכוונים לרגע את הכלים וזה יוצא לדרך...אין שום דבר בעולם מבחינתי שמתעלה על הרגע הזה. גם הפעם הצמרמורת עדיין שם ושמשער שתמיד תהיה. היציאה לדרך הייתה עם פיצוץ גדול של Wounded Bird מתוך Warpaint. שיר פתיחה טוב מאוד להופעה. Sting Me הגיע אחריו באופן נהדר כרגיל במיקום האהוב עליו. אחריהם התחיל הג'אם של Black Moon Creeping. הגיטרות והמפוחית של כריס, עולים ועולים, עד שמגיעים לפיסגה עם תחילת הריף המוכר של השיר. תמיד שיר לייב נהדר. אחרי Black Moon הגיע רגע די מרגש בשבילי אישית...הצלילים הראשונים של Seeing Things התחילו, וזה אחד מהשירים המקוריים של הלהקה שלא חוויתי עדיין בלייב ומאוד קיוויתי לעשות זאת. במיוחד שזה שיר שהייתי די מחובר אליו יותר בשנתיים האחרונות מאז ראיתי את הקרואוז בפעם האחרונה. שנתיים שבהן עברתי דברים רגשיים אישיים שחיברו אותי אליו יותר. ירדה לי דמעה קטנה בעין באמצע השיר. בסיומו שמחתי מאוד שסימנתי גם עליו עכשיו V. Walk Believer Walk עכשיו הגיע. עוד שיר נפלא מ-Warpaint שמקבל בלייב עוד יותר חוזק בלוזי גדול. Poor Elijah בוצע אחריו. מהקאברים שהלהקה מנגנת השנה, מתוך האלבום "On Tour with Eric Clapton" של דלייני ובוני וחברים. אלבום שסוף סוף קניתי אגב בדיוטי פרי בארץ לפני הטיסה. אם מדברים על חוזק, אז אחד השירים הכי מייצגים לקרואוז בהופעה המשיך את זה - My Morning Song, יחד עם ההכנסה של Catfish Blues בתוכו בתור Medley. ההכנסה הזאת ממש מעולה. זה פשוט היה פיצוץ אדיר שנראה שלא נגמר, ואתה לא רוצה גם שייגמר. לקח בשבילי את הביצוע של לונדון מלפני שנתיים. פשוט אדיר. Wiser Time מיד אחר כך, עם אולי הגרסה הכי ארוכה ששמעתי לשיר הזה...לות'ר עשה יופי של עבודה באמצע והג'אם פשוט היה ארוך מהרגיל. By Your Side הגיע לאחר מכן ומיד אחריו Oh Josephine, עוד שיר מ-וורפיינט. Downtown Money Waster יצא לדרך אחריהם, עם כל הג'אם שיוצא ממנו. מיד שהוא הסתיים התחיל גם הג'אם של Thorn In My Pride, כרגיל גם הוא בסאגת הלייב המפוצצת שלו, עם סולו התופים באמצע, סולו המפוחית, הצטרפות כל הלהקה ובחזרה לסיום. בשלב הזה לא האמנתי שבהופעה אחת הם עושים את 2 השירים האלה יחד עם MMS...וזה עוד לא נראה שזה נגמר. שלושת השירים האחרונים של ההופעה הרגילה היו מעט קלילים יותר וזורמים, עם Goodbye Daughters Of The Revolution, שיר הפתיחה של Warpaint, וסיימו את ההופעה אחריו Jealous Again ו-Remedy. כשהלהקה ירדמה מהבמה וחיכיתי להדרן, כבר ראיתי שההופעה הזאת ממש ארוכה מהרגיל. כשהלהקה עלתה להדרן סטיב עלה עם תוף המקהלה הגדול צמוד לבטן שלו

הסימן ש-God's Got It יהיה השיר הבא. שיר חמישי מ-Warpaint הערב ואחד הקאברים היותר כיפיים שהקרואוז הקליטו. אחריו ריץ' התקרב למיקרופון ושר את Don't Know Why של קלפטון (מתוך אלבומו הראשון) עם כל הלהקה מאחוריו. ברגע הזה חשבתי שההופעה תסתיים כבר, אבל עדיין לא. התפרצות אדירה של Sometimes Salvation הגיעה שסיימה את ההופעה הזאת ושלחה את הקהל הביתה בחוזקה שהתאימה מאוד לערב הזה וההופעה המסתיימת. לות'ר עשה אחלה עבודה עם הסולו המוכר של מארק, ובכלל, לאורך כל הערב. גם אדם היה בסדר גמור, ולמרות שזה מעט שונה, Wiser ו-Thorn למשל איתו היו מעולים. זו הייתה ההופעה הכי אינטנסיבית שראיתי...הלהקה הופיעה במשך קצת יותר משעתיים וחצי. יכול מאוד להיות ההופעת סט אחד הכי ארוכה בהיסטוריה שלה. ההופעה הכי חזקה ואינטנסיבית אצלי הייתה תמיד הערב הראשון של Shepherd's Bush לפני שנתיים. אבל הפעם זה אפילו היה עוצמתי יותר...גם השירים, ריבוי הג'אמים, האורך והכוח. Seeing Things נשאר ההיי-לייט האישי שלי של הערב הזה, שלא כלל דברים מיוחדים ממש מבחינת סט-ליסט, אבל היה פשוט גדול מבחינה מוזיקלית והכושר והתקופה בה נמצאת הלהקה. הופעה אחת עברה, עכשיו עוברים לאמסטרדם...

 

[AeroTom]

../images/Emo168.gif חלק ב' - אמסטרדם

ביום חמישי עזבתי את לונדון ובטיסה קצרצרה של חצי שעה בערך אני כבר באמסטרדם, לחצי השני של המסע המוזיקלי אחרי הקרואוז השנה. לסופשבוע שהולך להיות אחד המהנים ביותר בחיי. ביום שישי הגעתי ל-Heineken Music Hall, שוב כשלוש-ארבע שעות לפני פתיחת הדלתות. האולם ממוקם ממש מאחורי ה-Amsterdam Arena של איאקס, מקום שהייתי בו לפני 8 שנים. היה נחמד לחזור לשם ממש צמוד, הפעם לחוויה הרבה יותר גדולה. לפני ההופעה פגשתי עוד המון Amoricans, מעריצי הקרואוז נחמדים כ"כ מכל העולם. מהכניסה כרגיל למיקום צמוד לבמה, הציפיה המרגשת, ואז הלהקה עלתה בסביבות 20:00 בערב. כולי הייתי תקווה גדולה שהם יפתחו את ההופעה, או לפחות יבצעו בה באמצע את Good Friday. עוד שיר שלא חוויתי בלייב עדיין ומאוד רציתי לקבל. לצערי זה לא קרה, אבל ממש לא התלוננתי על כל מה שעמד להגיע מהרגע שהקרואוז עלו על הבמה באמסטרדם... ריץ' התחיל את זה עם הצלילים הפסיכדלים מהגיטרה שלו, יחד עם ההצטרפות של הקלידים הטובים של אדם ולות'ר איתם...הפתיחה של Movin' On Down The Line, עוד רצועה קסומה מתוך Warpaint הנפלא. הלהקה האריכה פה את ההקדמה בלייב כמובן וכריס מצטרף עם הקריאות של "It's alright sisters, it's alright brothers"...וזה ממשיך לעלות ולעלות ואז מגיע לפיצוץ של השיר וההמשך. ללא ספק אחת הפתיחות היותר מגניבות שהקרואוז עושים. אחרי הסולואים, המפוחית והסיום, כל הקהל קפץ משמחה כש-Gone יצא לדרך אחריו. תמיד כיף לשמוע את השיר הזה בלייב וכבר עכשיו היה אפשר לחוש שהלהקה יותר חופשית הערב באמסטרדם... Twice As Hard הגיע במפתיע בתור שיר שלישי. אחריו Walk Believer Walk שהיה גם בלונדון. ואז אחד הקאברים היותר אהובים עלי נפתח, שזה Comin' Home, שחוויתי אותו גם לפני שנתיים בלונדון בהופעה הראשונה שלי אי פעם של הקרואוז. מה שעוד יותר מגניב, שזה גם שיר מתוך האלבום של Delaney & Bonnie עם קלפטון. האלבום שקניתי ממש ביציאה למסע הקצר הזה, ויצא שהלהקה ביצעה 2 שירים ממנו, אחד בלונדון ואחד באמסטרדם. החופש של הערב המשיך מיד אחריו כשבפעם הראשונה השנה הקרואוז התחילו את Cursed Diamond...שיר שתמיד עוצמתי, תמיד מרגש, תמיד סוחף. במיוחד מול הפנים שלך בהופעה. Soul Singing הגיע לאחר מכן, בלי הג'אם שלו באמצע. אחריו עוד רצועה בולטת מאוד כשכריס שם עליו את הגיטרה החשמלית והלהקה יצאה לדרך עם Wee Who See The Deep. אחד השירים הכי אהובים עלי מ-Warpaint שרציתי מאוד שיבצעו אותו וגם את "Movin' On" שפתח את ההופעה. הביצוע של השיר היה פשוט מאלף. האריכו אותו הרבה יותר, כריס ולות'ר מחליפים תווים וסולואים אחד מול השני וסוון נהנה שם באמצע. פשוט גדול. ועכשיו התחיל Descending...זה שיר שתמיד תמיד היה הכי מזוהה עם אדי. השיר שלו...הדבר השלילי היחיד שאני יכול להגיד על ההופעה הזאת, היה זה שאדם לא ממש שחזר את הקסם המקורי של השיר. אבל זה משהו אחר ומשהו חדש. עניין של הרגל כנראה. בכל מקרה, לראות את כריס מולך זועק את המילים של השיר זו תמיד חוויה. My Morning Song -> Catfish Blues -> My Morning Song הגיע עכשיו, וזה היה משהו שאני מגדיר בתור אחד מקטעי הלייב הכי מדהימים שחוויתי בחיי. זה היה עוד יותר טוב מלונדון, פשוט מהפנט לגמרי. אני חושב שהאדמה רעדה בכל אמסטרדם באמצע הביצוע הזה...חוזק ענק, עוצמה בלתי נגמרת, ג'אם וסולואים בלי מעצורים בחתיכת קטע לייב גדול מהחיים. ארוך במיוחד גם. אחריו רגיעה מסויימת עם "Goodbye Daughters" שהיה בלונדון גם כן. ואז נציג ראשון באירופה מ-Three Snakes וביצוע ראשון השנה של הלהקה ל-Girl From A Pawnshop. עוד שיר שתמיד כיף לחוות, ושמחתי בהחלט לצפות בו שוב מול העיניים. Thorn הגיע אחריו עם עוד ביצוע ארוך וטוב ומסיימים אחריו את ההופעה הרגילה Hard To Handle (בלי הג'אם ב-Outro) ו-Remedy. אחד הרגעים הכי בלתי נשכחים שלי של 2 ההופעות עמד להגיע בהדרן. הלהקה חזרה לבמה ואז קודם כל התחילה את הביצוע ל-Let's Go Get Stoned. השיר מתוך האלבום הנהדר Mad Dogs & Englishmen שהלהקה עושה כ"כ, אבל כל-כך טוב. די מתאים להם גם לבצע אותו באמסטרדם

הייתי ממש בתוך השיר ואחרי שהוא הסתיים ההתלהבות שלי קפצה משמחה כשפתאום התווים הראשונים על הקלידים של Space Captain יצאו לדרך. זה עוד שיר מ-Mad Dogs & Englishmen ואחד הקאברים גם של הלהקה שדי רציתי לחוות. רגע ממש מקסים ויפה אצלי אישית הגיע בסיום הפזמון הראשון, כאשר נראה לי שהייתי הבן-אדם הראשון בכל ה-Heineken Music Hall שהתחיל את מחיאות הכפיים של תחילת הבית השני של השיר. מחווה נפלאה שהלהקה עושה בביצועים של השיר הזה, שזהה לאיך שביצעו אותו במקור. מיד אחרי ריץ' התחיל עם הכפיים גם ועם חיוך על הפנים, אחריו שאר הלהקה והאנשים סביבי באולם. זה היה פשוט רגע קסום שכל פעם שאני נזכר בו יש לי חיוך גדול על הפנים. פשוט חיכיתי לרגע הזה... אדם עשה עבודה מעולה יש לציין בשיר ומאוד השכיח את אדי בביצוע הזה. לשיר האחרון הערב ובמסע שלי, כריס שוב לקח את החשמלית והקרואוז עשו את Hey Grandma של מובי גרייפ, שהם נוהגים לבצע השנה. ההופעה באמסטרדם הייתה שעתיים וחצי, קצת פחות מאשר לונדון, אבל הופעה טובה יותר, גם מבחינת סט-ליסט, גם מבחינת כושר ביצוע וגם מבחינת חופש. אין ספק שהלהקה נתנה פיצוי הולם לקהל בלונדון ואמסטרדם על זה שהם ביקרו הפעם רק פעם אחת בכל עיר. קצת סטטיסטיקה כדי להראות שוב את היופי בהופעות של הקרואוז והחופשיות הגדולה שלהם: ב-2 ההופעות יחד בוצעו 36 שירים. 31 מהם היו שונים... אין ספק שהקרואוז הם להקת הלייב הכי טובה שקיימת כיום. פשוט קשה להתעלות על מה שהחבר'ה האלה עושים בבית שלהם על הבמה. מה גם שזו להקה "חדשה" קצת, אבל נשמעים לא פחות טוב מהליין-אפ הקלאסי של לפני שנתיים. בערב ובשבת ביליתי המון עם אוהבי הקרואוז האחרים. היינו מהמון מקומות - גרמניה, אנגליה, סקוטלנד, ספרד, בלגיה, ישראל כמובן, ועוד...הייתה לי חוויה לא פחות טובה מההופעות להיות ולהסתובב ולדבר עם כל האנשים שפגשתי בטיול הזה. דיברתי על זה עם אחד מהם שם, עד כמה זה מקסים ויפהפה שהמוזיקה של הקרואוז מפגישה אותנו ומקרבת ככה בין אנשים. לא משנה גיל, שפה או מיקום על הגלובוס. ובאמת כל אוהבי הקרואוז שפוגשים בדרכים הם אנשים מאוד נחמדים. כנראה שזה משהו במוזיקה...מה שהקרואוז מייצגים הכי טוב. רוקנ'רול, חופש, Peace והרבה הרבה נשמה. ביום ראשון בערב חזרתי הביתה. חווית המוזיקה שלי של 2008 הגיעה לסיומה. כרגיל - קצר, אבל מלא באושר עצום שאנשים מסויימים אף פעם לא יבינו, בחיבור ואהבה ועומק עם משהו כזה. הציפיה לשחרור של 2 ההופעות של לונדון ואמסטרדם באתר הארכיון גדולה. זה יקרה כנראה בקרוב (כל ההופעות של אוסטרליה כבר שוחררו). בינתיים אנחנו ימים ספורים עד שחודש אפריל 2008 יסתיים וייכנס רשמית להיסטוריה. שוב אין לי מושג מתי והאם אני אזכה לראות שוב את הקרואוז. אבל בדיוק כמו לפני שנתיים, אני יודע שהחוויה הזאת נשארת אצלי עמוק בפנים, עם כל הזכרונות, התמונות, האנשים, השירים, ההופעות והלהקה. ותמיד במחשבות אפשר לחזור לשם שוב. "...Need no wings, just set your mind to fly" My Black Crowes Journey 2008 - The End

 

[AeroTom]

שעתיים ורבע*

 

[SaintJohn]

מאוד נהניתי לקרוא!

קצת קשה לי להזדהות עם ההרגשה והחוויה כי (עדיין) לא יצא לי להיות בהופעה של הקרואוז, אבל מההיכרות שלנו אני יודע מה זה עשה לך ועד כמה זה חשוב ומשמעותי בשבילך, ואני שמח מאוד לראות את החוויה הזו עולה על הכתב. אין ספק שאם יש משהו שמשדרג כזו הופעה, זה לחוות אותה עם אנשים שטוב לך איתם. נהדר, שרק יהיו עוד חוויות כאלה בעתיד, ולא אתנגד בעצמי לאחת שכזו מתישהו

.

 

[AeroTom]

../images/Emo9.gif../images/Emo24.gif

זה בהחלט כיף שיש אנשים קרובים שיכולים להבין מה זה דברים כאלה בשבילי ורמת החיבור\עומק והשקעה שלי בזה. באמת. כי יש בודדים כאלה מכירים את זה אצלי מקרוב. תודה. ולא אתנגד גם אני לחוות בוא נגיד, את ההופעה השישית שלי של הקרואוז איתך יחד

מי יודע...

 

[AeroTom]

../images/Emo41.gif וכל התמונות שלי מלונדון\אמסטרדם

מההופעות עצמן יצאו לי לא מעט תמונות טובות. ההופעה בלונדון: http://s282.photobucket.com/albums/kk246/Hotelillness/London/?start=all ההופעה באמסטרדם: http://s282.photobucket.com/albums/kk246/Hotelillness/Amsterdam/?start=all כל המסביב, שזה אני, האנשים, אני וסטיב גורמן (

), הערים ועוד: http://s282.photobucket.com/albums/kk246/Hotelillness/Amoricans/?start=all