מילה אחת, קטנה, על שני פסנתרים
'כולם אומרים' (גירסת האופרטה), משולב מחובק ומלופף בתוך 'שוב היא כאן' [14 אוקטבות]. שורות שורות של עיניים פעורות לרווחה..מביטות קדימה..מהופנטות..נשימות חטופות..לא סדירות. רגע קצר של דממה. התפרצות מחיאות כפיים משולהבות וקריאות. [עוצר. מריץ אחורה מהר. נגן] אז הערב הזה, בפסטיבל הפסנתר, היה של יוני רכטר. הוא. בכל גובהו. מארח. ולא ארחיב יותר מידי את הדיבור על החלקים הלא רלוונטיים לעניינינו כאן. בסיכומו של דבר היה לי קצר מידי שבן. שלא תבינו אותי לא נכון. הזמן היה מחולק שווה בשווה. ואני גם חובב גדול של 14 אוקטבות. אבל איכשהו אבנר קנר לא חידש שום דבר. זאת אומרת, איחוד קצר לצורך העלאת הדברים הישנים והטובים, ויש כאלה. ותו לא. האנרגיה החלה לזרום כשהתחלף קנר באלון יבנאי. פתאום הפסנתרים והאורגן הקיזו ג'אמים של ג'ז, ומשום מקום גם כוורת הבליחה לשניה (סיפור המכולת). לרגע חשבתי שהם, שניהם, יבצעו את 'עם טליה' של שבן. אבל זה היה שיר על טליה אחרת. [מריץ מעט קדימה] את שבן רכטר כמעט ולא הציג. במאנוריות מינימלית קרא לו לבמה, כאילו מנסה להפחית מגובהו שלו מעט. לא שזה אפשרי, כמובן. ואולי עשה זאת כיוון שידע מה צפוי להגיע מכיוון הקהל. ומהקהל אכן הגיע, שלא כמו הגשם והרעמים המובטחים. אז היו ביצועים משותפים, על פסנתר אחד בארבע ידיים, ל"קילפתי תפוז" של רכטר, ול"בעיות אישיות" של שבן, וגם "גן נעול" הציץ פה ושם, ומעט אריק אינשטיין. ובסוף זה הגיע. התיישבו איש לצד פסנתרו, בפוזיצית פסנתרי הכנף גב אל גב, הידועה מימי '14 אוקטבות', והתחילו. כבר שמעתי שילובים בעבר. שמעתי בהופעה את רכטר ומתי כספי משלבים יחדיו את "קילפתי תפוז" ואת "ימי בצורת". אבל לא בצורה כזו. שורות שורות של עיניים נפערות לרווחה..... היה עוד איזה הדרן של שיר אחד, אבל אני באמת שלא זוכר מהו. גם המצלמה דרשה תשומת לב מסויימת. פריקת אנרגיה מלאה, וחיוך מרוח על הפנים. שיבוא הגשם, שיבוא.
'כולם אומרים' (גירסת האופרטה), משולב מחובק ומלופף בתוך 'שוב היא כאן' [14 אוקטבות]. שורות שורות של עיניים פעורות לרווחה..מביטות קדימה..מהופנטות..נשימות חטופות..לא סדירות. רגע קצר של דממה. התפרצות מחיאות כפיים משולהבות וקריאות. [עוצר. מריץ אחורה מהר. נגן] אז הערב הזה, בפסטיבל הפסנתר, היה של יוני רכטר. הוא. בכל גובהו. מארח. ולא ארחיב יותר מידי את הדיבור על החלקים הלא רלוונטיים לעניינינו כאן. בסיכומו של דבר היה לי קצר מידי שבן. שלא תבינו אותי לא נכון. הזמן היה מחולק שווה בשווה. ואני גם חובב גדול של 14 אוקטבות. אבל איכשהו אבנר קנר לא חידש שום דבר. זאת אומרת, איחוד קצר לצורך העלאת הדברים הישנים והטובים, ויש כאלה. ותו לא. האנרגיה החלה לזרום כשהתחלף קנר באלון יבנאי. פתאום הפסנתרים והאורגן הקיזו ג'אמים של ג'ז, ומשום מקום גם כוורת הבליחה לשניה (סיפור המכולת). לרגע חשבתי שהם, שניהם, יבצעו את 'עם טליה' של שבן. אבל זה היה שיר על טליה אחרת. [מריץ מעט קדימה] את שבן רכטר כמעט ולא הציג. במאנוריות מינימלית קרא לו לבמה, כאילו מנסה להפחית מגובהו שלו מעט. לא שזה אפשרי, כמובן. ואולי עשה זאת כיוון שידע מה צפוי להגיע מכיוון הקהל. ומהקהל אכן הגיע, שלא כמו הגשם והרעמים המובטחים. אז היו ביצועים משותפים, על פסנתר אחד בארבע ידיים, ל"קילפתי תפוז" של רכטר, ול"בעיות אישיות" של שבן, וגם "גן נעול" הציץ פה ושם, ומעט אריק אינשטיין. ובסוף זה הגיע. התיישבו איש לצד פסנתרו, בפוזיצית פסנתרי הכנף גב אל גב, הידועה מימי '14 אוקטבות', והתחילו. כבר שמעתי שילובים בעבר. שמעתי בהופעה את רכטר ומתי כספי משלבים יחדיו את "קילפתי תפוז" ואת "ימי בצורת". אבל לא בצורה כזו. שורות שורות של עיניים נפערות לרווחה..... היה עוד איזה הדרן של שיר אחד, אבל אני באמת שלא זוכר מהו. גם המצלמה דרשה תשומת לב מסויימת. פריקת אנרגיה מלאה, וחיוך מרוח על הפנים. שיבוא הגשם, שיבוא.
