"פעם את בוכה ופעם את צוחקת"

[ligo]

../images/Emo79.gif"פעם את בוכה ופעם את צוחקת"

מכירים את השיר? ככה אני מרגישה בזמן האחרון. בוכה- מפרסומות (למשל על הילדה שבגיל שנה למדה לעמוד ובגיל 4 למדה לחפש אוכל), מעיתונים (יאיר לפיד במוסף סופבוע כתב "שלום כיתה א´"- נורא מרגש), מסרטים מפגרים וכו וכו. צוחקת- בעיקר מכל קול שמאי משמיעה ומכל הפרצופים החמודים שהיא עושה. גם אין לי סבלנות לאנשים אחרים פתאום- ראה אמא של יובל. היא מחרפנת אותי. היא כל הזמן מסדרת למאי את השיער הצידה למרות שאני עושה לה פוני קדימה (נכון, זה מפגר אך מעצבן), היא מתעקשת להביא לי אוכל למרות שאני אומרת לה "לא תודה" וכל פעם אומרת לי כמה מאי שקטה ושעם הנכדים השניים היה בלאגן ובכי כל הזמן (אולי בגלל זה מאי התחילה לצרוח פתאום?...) זהו. אפילו יובל קצת מעצבן אותי בלי לעשות שום דבר מיוחד. לא יודעת מה הפואנטה של מה שכתבתי, אבל סתם הרגשתי צורך לפרוק.פתאום הבנתי שלא משנה כמה נרצה שהכל ישאר כרגיל, עדיין החיים השתנו. למשל אתמול היתה באילת מסיבה עם Dj Tietso ובמקום להיות שם עם כל העולם היינו במפגש בריכה עם מלא ילדים חמודים. אז לא שהיה לנו פחות כיף חלילה. היה נורא כיף, רק כיף שונה. בקיצור- החיים כן משתנים. עכשיו באמת זהו. לילה טוב ובהצלחה לכל ילדי הגן מחר

 

[מיכל של הדר]

מבינה אותך לאללה....

אני זוכרת שהייתי בוכה מהפרסומת של בייבי בדין עם השיר " אין אהבה כמו אהבה של אמא...." לי יש ימים שאני נכנסת לחדר של הדר כשהוא ישן ורואה כמה הוא מתוק וחסר אונים ונורא נורא חומלת עליו ואז אני חושבת על כל התינוקות חסרי המזל שלא היה מי שידאג להם ואני מתחילה לבכות....ואז אני מבטיחה להדר תמיד יהיה מי שידאג לו ואז אני עוד יותר בוכה, בקיצור, את במצב נורמלי לחלוטין!!!!!! שולחת לך ולמאי חיבוק גדול, מקווה לראותכן מתישהו!!!!!!

 

[ענת אום יפתח]

../images/Emo166.gif כן , יקירתי - החיים משתנים.

ההרגשה לפעמים היא כמו פטיש הפלסטיק הזה ש"נותן בראש". "עלית" על הנקודה המרכזית (וזכית ב"לאדה" עם גג נפתח...

). מכיוון שאת עוד "אם טרייה" (אמרה ענת ממרומי כמעט 7 חודשי הורות והרגישה את עצמה מה-זה ותיקה בעסק

...) אין ספק שישנם פלאשבקים רבים בהם צף ועולה "העולם שלפני" (לפני התינוק , לפני ההורות) ומשאיר אחריו לפעמים שובל ריח מגרה המזכיר נשכחות (כאילו עמדת מחוץ למאפיה של "לחם ארז"...עזר הדימוי?). רפי ואני , למשל , לא יצאנו ביום שישי מאז שהקיפוד נולד. בד"כ סוג היציאות שלנו כלל סרט ובית קפה/מסעדה עם חברים. שנינו באמת חולים על קולנוע , ובואי תסבירי לי איך הולכים לקולנוע כשיש בבית תינוק יונק שגם לא אוכל חלב מבקבוק ולכן אי אפשר להשאיר אותו עם סבא וסבתא ולצאת? הא???. לפני כמה ימים דיברנו עם מישהו , רפי ואני (לא זוכרת מי זה היה) ואותו מישהו סיפר על סרט חדש שראה. לרפי ממש "הצטעפו העיניים" והוא אמר לי : "את יודעת? אחד החלומות הקטנים שלי הוא ללכת שוב לסרט"... אז נכון , יש ויתורים - אבל אני מרגישה שלמה איתם לגמרי עכשיו. הפסקתי להרגיש שאני מוותרת. יפתח ממלא את כולי , ושלא תחשבי - הוא מסתובב איתי המון. לכל מקום אני לוקחת אותו (במסגרת מה שאפשר). לגבי חמות מעצבנת ועצבים באופן כללי על הסובבים - ליגו , אין לך מושג עד כמה אני מזדהה איתך. כך הרגשתי בדיוק בתקופה הראשונה לאחר הלידה (שנמשכה כמה חודשים טובים...

). עצתי לך : תפרקי. אין כמו לפרוק ולשחרר. מצידי - תמיד כשבא לך לפרוק תרימי אלי טלפון , אני רצינית!!!וגם הפורום הזה הוקם , בין היתר - בדיוק בשביל הדברים האלו.צ´אלי את המנהל פה...

. יש לך תינוקת מדהימה , שתדעי. אני צופה לה עתיד מזהיר כמחליפתה של קלאודיה שיפר (אבל היא תהיה כ"כ אינטלגנטית שיהיה חראם לעשות ממנה דוגמנית. לא נורא , נשבור אז את הראש לגבי יעוץ תעסוקתי הולם...

)ובין מנחוס אחד לעצבון שני - אין לי ספק שהכל יהיה נהדר ואת תהני מכל רגע. לילה טוב , מתוקתי. ד"ש להיא עם הפוני מקדימה. ענת.

 

[ligo]

ענתי, לפחות גרמת לי לצחוק../images/Emo140.gif

סרט בבית קולנוע זה באמת דבר שאנחנו מתגעגעים אליו (כבר). מזל שיובל מוריד את כל הסרטים החדשים מהאינטרנט (לא לגלות לאף אחד...) כך שאנחנו מזמינים חברים ועושים הקרנה ביתית. ועל זה נאמר: same same but little diferent.

 

[שירלי של תומר]

מבטיחה לענות כמו שצריך מחר ../images/Emo1.gif

 

[שירלי של תומר]

מאיפה מתחילים........... ../images/Emo4.gif (ארוך)

קודם כל, ההרגשה מוכרת וכל-כך טבעית... הבכי שמתערבב לו בצחוק, חוסר הסבלנות לכל העולם. לפעמים את רוצה להיות בבועה עם הילד/ה בלי שאף אחד יציק ויפריע כולל הבעל... וכולם עושים בדיוק מה שלא צריך, ואומרים דברים שלא במקום, ויש תחושה שגם הבעל שכח את השכל שלו במקום מרוחק

והחיים, ממש משתנים. ויש רגעים שבהם אתה מאוד מתגעגע לחייך הקודמים. פתאם בא לך על מסעדה טובה ככה בספונטניות אבל אי אפשר... מה גם שההוצאות לא ממש מאפשרות לחגוג כמו פעם... מצד שני, הלך המחשבה משתנה. הדברים שמסבים לך אושר משתנים אף הם. ואפרופו סרטים, יש לי סיפור: זוג החברים הכי טובים שלנו ילדו ראשונים בחבורה (הבת שלהם כבר עוד מעט בת 4, אגב, אם אנחנו היינו מצליחים להרות מיד גם לנו היה צריך להיות ילד בגיל הזה...). בזמנו לא הבנו איך הם לא הולכים לסרטים. עברה שנה מהלידה והם לא היו באף סרט דבר שנראה לי איום ונורא. ליום ההולדת של החבר שלנו קנינו להם מנוי לקולנוע לכמה סרטים וגם אז הם לא ממש הלכו לסרטים. ואנחנו השתגענו איך זה לא חסר להם ואיך הם לא משתגעים. וגם לא הבנתי מה כל-כך קשה להם להשאיר את הילדה אצל סבתא ולצאת... אך, כמה תמימה הייתי ולא מבינה... הנה תומר כבר בן שנה וחצי ומאז הלידה היינו בסרט אחד בלבד וזה מאוד נדיר שזה בכלל חסר לי... (והייתי משוגעת על סרטים!). מאז שהוא נולד לדעתי יצאנו לבד כ-5 פעמים. זה דווקא חסר לי אבל אני מתקשה להשאיר אותו בלעדי וגם ההורים גרים רחוק ואני מעדיפה אותו הולך לישון בלילה במיטתו. כך שבאמת החיים השתנו והויתורים הם רבים אבל התחושה היא שהם לא ממש מהותיים והדברים לא מאוד חסרים לי. ותומר ממלא אותנו כזה אושר בלתי יאומן שאנחנו רק בוכים, מתרגשים ומתמוגגים כל הזמן! ופתאם יש תחושה שזו ילדותי השניה כי אני מתמוגגת עם תומר מדברים שהייתי מתמוגגת מהם כילדה... וזה נורא כיף

ואם זה לא היה שווה הכל הרי שבטח לא הייתי ממהרת ונכנסת שוב להריון ומביאה עוד זאטוט לעולם (במקרה הזה שניים...). חכי שמאי תתחיל לזחול, לשבת, לקשקש ולתקשר, ההנאה הולכת ומתעצמת וכך גם האהבה

וזה לא שהכל אידיליה, ויש רגעים שבא לברוח מהכל ולהגיד לעולם לעצור כי אני רוצה לרדת ועכשיו

אבל רב הזמן זה באמת ממלא אותנו אושר צרוף

את מוזמנת לשפוך את ה

מתי שאת רק רוצה, בשביל זה אנחנו כאן

 

[ligo]

ברור שחיוך אחד ממאי משכיח את כל

הוויתורים. אני פשוט חולה על הילדה הזאת (אפילו שהיא "גנבה" לי 20 דקות מתוך שעה של אימון בסטודיו C. כשרעבים אז רעבים) בעוד חודש יש לנו חתונה וכבר מעכשיו אני תוהה אם אני אצליח להיפרד ממנה לערב שלם או לקחת אותה איתי...

 

[גאיה של זיו]

החיים משתנים - זה נכון.

כמה שלא מנסים לשמור על מה שהיה: לצאת לבלות לבד, לעשות דברים כמו ללכת לחוגים, לחברות... לא יעזור התינוק שינה את החיים. מצבי הרוח שאת מתארת טיבעיים ומאוד מוכרים לי, לפני כמה זמן דנתי בנושא בפורום אחר והגעתי למסקנה שאלה פרפורי הגסיסה של האני הישן שלנו, משם תצמח לה אישיות חדשה שמכילה את הישן והחדש. את לפחות אמיצה ממני, שנים פחדתי לקחת אחריות ולהפוך לאמא, אין לי ספק שתעברי את השינוי בהצלחה.