Careful with the Axe

[ציףציף1000]

../images/Emo79.gif Careful with the Axe ../images/Emo79.gif

צד ב' של הסינגל, ואחד השירים הפופולריים ביותר של הפלויד בסוף שנות השישים ותחילת שנות השבעים. השיר זכה לכמה וכמה גרסאות: הוא הוקלט בקיץ 1968 ל-BBC בתור Murderistic Women (או שם דומה), הוקלט לסינגל, הופיע ב-The Man and the Journey, בצד ההופעה של אומהגומה, בפס הקול של הסרט "נקודת זבריצקי" (בתור Come in number 51), נכלל ב-Relics, בוצע ב"פומפיי" - וברבות מההופעות של הפלויד באותה תקופה. אז איזו גרסה אהובה עליכם במיוחד? מה יש בשיר הזה שהפך אותו לכ"כ פופולרי? ומה בכלל הולך שם?

 

[Itai8]

אני מכיר רק את הגרסא של פומפיי

ושל אומהגומה... ובשני הגרסאות לא אהבתי... לא אהבתי ממש את השיר הזה למרות שהוא ממכר כזה אני לא אוהב... כאילו איך להסביר הוא נתפס לי במוח מידי פעם ואני חייב לשמוע אותו אז... אבל בכללי הוא לא מהאהובים עליי חחח סיבכתי קצת

 

[vegetable man]

קצת על השיר הזה

הקטע הכי מופשט של פינק פלויד. מעביר בי המון תחושות - והם יכולות להיות על כל דבר בעצם, אבל אין ספק שהקטע מספר על משהו טראגי. אני לא מכיר לצערי את גירסאות ההופעות של The Man & The Journey, ולשמוע את נקודת זבריצקי לא היה לי מוטיבציה עד היום (לא בסדר!), אבל מגירסת האולפן, אמגמה ופומפיי - גירסת אמגמה פשוט נגעה לי בנשמה. גירסת האולפן מהירה. היא נשמעת לי בקטעים מסויימים מפוזרת, מקושקשת ולא הומוגנית, לעומת גירסת אמגמה שנשמעת מתואמת, הרמונית - ויש בה מעברים פשוט מדהימים - שאי אפשר למצוא בגירסאות האחרות, היא פשוט יפיפיה. גירסת פומפיי אף עוד יותר הרמונית, פחות דיסוננטית, יותר איטית, ומינורית מאוד - ואני זוכר ממנה בעיקר את זרמי הלבה, וציור הנהדר בסוף שבה נראה אדם כאילו איזה אסון קרה לו. גירסת אמגמה נפתחת חרישית, עם מינון עדין של אורגן, נקישות עדינות של מייסון על המצילות, וקולות גבוהים ומדהימים של גילמור, עד שהאורגן עולה בווליום ואז ווטרס נותן את הצרחה המדהימה הזאת כשהוא מכניס אוויר פנימה. בהמשך יש כמו דו שיח בין ווטרס לגילמור - הצרחות השבורות האלה של ווטרס - מול הקול הגבוה, החרישי והיפיפה של גילמור. אני אוהב גם איך שמאותו רגע שווטרס צורח, והקטע בשיאו עם הגיטרות והתופים, יש התמתנות הדרגתית עד לסוף הקטע. לאט לאט הוא נהיה חרישי, איטי, ונגמר, כאילו אזלה האנרגיה. האסוציאציה שלי - אדם שנאבק על חייו, והסוף, הוא רגע המוות. אגב, שמעתי בעבר (באיזה ספיישל ברדיו נדמה לי) שאותו יוג'ין, הוא גיטריסט של להקה יחסית ידועה בתקופה, שחתך את אצבעו בטעות. יש שחר לטענה?

 

[ציףציף1000]

יפה כתבת

אין ספק שהשנים של ביצוע הקטע בהופעה, שיכללו את הביצוע ובגלל זה הוא נשמע טוב יותר בגרסאות המאוחרות מאשר המוקדמות (זה נכון גם לשירים אחרים של הפלויד, שהביצועים החיים שלהם טובים יותר מגרסאות האולפן). באשר ליוג'ין, המופיע בשני השירים בסינגל, אף אחד לא יודע מיהו. מה ששמעת זו אחת האגדות האורבניות, שאין לה שום שחר (גם אני שמעתי אותה, אפילו עם שם הגיטריסט, אך שכחתי). אגדה אחרת אמרה שמדובר באחד מטכנאי הבמה של הפלויד, שכן axe זה אחד מהכינויים לגיטרה. אבל גם לזה אין שום בסיס. בקיצור, אין לאף אחד מושג מיהו יוג'ין, ועל מה השיר. יש כאן ללא ספק אווירת אימה, משהו נורא שקורה, אולי איזה axe murderer מסתובב ורוצח (הקטע נקרא במקור "נשים רצחניות"). במובן הזה השיר הוא יוצא דופן בקנון של הפלויד; לא זכור לי שיר עם תימה כ"כ מאיימת. אפילו לא one of these days.

 

[vegetable man]

ואולי באמת

תכתבי גם מה את חושבת על השיר, ואיזה גירסא את מעדיפה?

ושמח שאהבת מה שכתבתי נזכרתי גם שזאת לא הפעם הראשונה שווטרס מפיק את הקול הזה כשהוא שואף אויר פנימה. הוא עשה את זה גם ב- Pow R. TocH השיר עצמו לא עושה לי אסוציאציות אימתניות, כמו שהוא עושה טראגיות, של אסון. ASOS יותר אימתני לדעתי. ו-One Of These Days עושה אסוציאציה לאיבוד עשתונות, טירוף רצחני ואלים.

 

[PINK PIE]

מה זה POW R TOCH

 

[vegetable man]

שיר מהאלבום הראשון של פינק פלויד

 

[oribarak]

אחד מיני נסיונות רבים של הפלויד

ליצור מוזיקה אוריאנטלית, ביחד עם set the controls ועוד כמה יצירות גדולות, בעיקר בתחילת הדרך. הקלידים של רייט, מפארים את היצירה הזו בעליה וירידה בסולם ופה ושם מכניס תו ומשתעשע על הקלידים, פשוט יפה הגיטרה של גילמור מיוחדת ולא נראה לי הוא ניגן בדרך הזו פעם, זה לא הסגנון של גילמור, אבל זה בהחלט יפה, התופים חביבים מאוד, אבל איך אפשר לא להזכיר את הצעקה ואת הפרצוף "צעקה" של ווטרס בפומפיי, עם הלבה המתפרצת מההר והאש ששורפת לאט לאט את פרצופו של ווטרס במעבר לסצינה הבאה פשוט מדהים!פרץ של אנרגיה, זה השיא של היצירה לטעמי

 

[THE WALL1]

מעולם לא ראיתי את ההופעה

שלהם בפומפיי... יש למישהו מושג איך אפשר לראות אותה או להשיג אותה?

 

[ציףציף1000]

יצא ב-DVD. אפשר לקנות בכל חנות

מוסיקה הקרובה אלייך.

 

[שלום חן]

גנבתם לי את המילים מהפה

מה אוסיף לכל מה שאמרתם? אחד השירים הטובים של הפלויד לדעתי מהקלאסיקה שלהם ומהמועדפים שלי הביצועים האחרונים בפומפיי ו- Ummagumma - Live Album ביצועים מדהימים וחזקים. ההתחלה השקטה, העליה ההדרגתית לצעקה של גילמור והגיטרה של גילמור, הקלידים של רייט עם האפקט הכנסייתי, התיפוף של מייסון בקיצור

. אגב לדעתי ישנם אלמנטים חוזרים ודמיון ל- A Saucerful Of Secrets. ובנימה זו: גמר חתימה טובה לכל חברי הפורום ואם פגעתי במישהוא מעל דפים אלו עמכם הסליחה.

 

[LastBreath]

אחד האהובים עלי.

למרות שהוא שיר די מפחיד. בהתחלה בכלל לא יכולתי לשמוע אותו כי הוא בהחלט לא הכי קל לעיכול. האמת? רק אחרי ששמעתי את השיר באוזניות התחלתי לאהוב אותו. מדהים כמה האוזניות מחדדות את השמיעה. כלכך מחדדות את השמיעה עד כדי כך שניתן להבחין בכלים נוספים שהם משתמשים בשירים שלהם. בכל מקרה, הגרסה מפומפיי אהובה עלי במיוחד. בכלל בפומפיי את שידרגו את השירים שלהם לרמה יותר גבוהה לפי דעתי. "תזהר עם הגרזן יוג'ין, אההאהאהאה". לעזאזל, מאיפה הגאונות להמציא דבר כזה?

 

[crazy diamond 84]

ואם אני אגיד

"אל תעלה על הסולם, יחזקאל" - אני אחשב גאון?. די לעשות מכל דבר למושלם בעיניכם... למרות שבעיניי זה האנסטרומנטלי הטוב ביותר

 

[PINK PIE]

חחחחחחח

 

[holo]

בין הקטעים האהובים עלי

בעצם הכי אהוב מהתקופה המוקדמת. השיר פשוט בנוי כמו איזה צ'יזבט מפחיד ומותח שבסוף ווטרס מקפיץ אותך עם הצרחה המקפיאה שלו. השיר פשוט בנוי כמו סרט אימה. הכניסה השקטה ומאיימת עם הבס, הקלידים המזרחיים של רייט באילתור מדהים, יחד עם הגיטרה החורקת והשקטה של גילמור לוקחים אותנו לכמו טיול באמצע המדבר. כל זה בזמן שהתופים היבשים שאני כל כך אוהב של מייסון מצטרפים לאט לאט חזק יותר עד שווטרס צורח. פשוט מדהים! אני אוהב את הגירסה מפומפיי(כמו את רוב הביצועים משם), כשרואים את רייט מאלתר ואת ווטרס צורח, פשוט מדהים.

 

[One Echoe]

אני חושב שכל גרסא,

מביאה לשיר צורה אחרת, ושאין שום גרסא שאפשר להגיד עליה שהיא הכי " טובה ". זה קטע מאוד מעניין... תמיד כשאני שומע אותו עוברות לי המון מחשבות בראש. בפומפיי היצירה בלי ספק מפורשת כמשהו יותר " חללי "... פחות מהיצירה המקורית, לטעמי. הלחישות של ווטארס רק מוסיפות לזה. לא קשה להבין למה זה שיר כ"כ פופולרי, זה שיר פסיכדלי מבית היוצר של ארבעת החברים אחרי בארט, ובלי שום חיקויים כמעט.

 

[crazy diamond 84]

הצלחת להבין מה הלחישות האלה?

הוא אומר שם כמה מילים, ואומר אותם פעמיים. באמת משרה אווירה של מתח מסוים באויר...

 

[One Echoe]

לא..

רק שמעתי את המילה יוג'ין

 

[Shakty]

בגרסה בפומפי אפשר להבין כמה משפטים

ובכלל זו בעיני הגרסה הטובה ביותר - התיאום בקלימקס בין התופים לצרחה של ווטרס הוא המושלם ביותר - באומהגומה זה פחות טוב. חלק מהמילים שהוא אומר : BABY CRY STARS WILL SCREAM OUT (זה מה שאני זוכר ככה על עיוור)