באך ברכבת התחתית

[HayaBee]

../images/Emo79.gif../images/Emo132.gif../images/Emo22.gifבאך ברכבת התחתית

באך ברכבת התחתית אדם נעמד בתחנת הרכבת בוושינגטון הבירה, והחל לנגן בכינור; היה זה בוקר קר בינואר. הוא ניגן שש יצירות של באך במשך 45 דקות. במשך הזמן הזה, כיוון שהייתה זו שעת השיא, נאמד שאלפי אנשים חלפו בתחנה, רובם בדרכם לעבודה. שלוש דקות חלפו, ואדם בגיל העמידה הבחין במוזיקאי המנגן. הוא האט את הילוכו ונעצר לכמה שניות ואז מיהר לדרכו. כמה דקות אחר-כך הכנר קיבל את הדולר הראשון שלו: אישה השליכה את הכסף לקופה מבלי לעצור, והמשיכה ללכת. כמה דקות אחר-כך מישהו נשען אל הקיר והאזין, אבל האיש הציץ בשעונו והחל לצעוד. ברור היה שהוא מאחר לעבודה. מי שהעניק את תשומת הלב הרבה ביותר, היה ילד בן שלוש. אימא משכה אותו משם, ממהרת, אבל הילד נעצר להביט בכנר. לבסוף האם דחפה את הילד שהמשיך לצעוד כשראשו פונה אל הכנר. כך קרה עם עוד כמה ילדים. כל ההורים ללא יוצא מן הכלל אילצו אותם להמשיך לנוע. במשך 45 הדקות שבהן ניגן המוזיקאי, רק שישה אנשים עצרו לזמן מה. כעשרים אנשים נתנו לו כסף, אבל המשיכו לצעוד בקצב הרגיל. הוא צבר 32 דולרים. כאשר סיים לנגן והשתררה דממה, אף אחד לא שם לב. אף אחד לא מחא כפיים. לא ניתנה שום הכרה. אף אחד לא ידע, אבל הכנר היה ג'ושוע בל, אחד מגדולי המוזיקאים בעולם. הוא ניגן כמה מהיצירות המסובכות ביותר שנכתבו אי פעם, בכינור ששוויו 3.5 מיליון דולרים. יומיים קודם שניגן בתחנת הרכבת, ג'ושוע בל ניגן בפני אולם מלא עד אפס מקום בבוסטון. כרטיס עלה כמאה דולרים בממוצע. זה סיפור אמיתי. ג'ושוע בל ניגן כאלמוני בתחנת הרכבת, והדבר אורגן על-ידי עיתון הוושינגטון פוסט כחלק מניסוי חברתי בתפיסה, טעם ועדיפויות של בני האדם. הניסוי היה: בסביבה רגילה בשעה לא הולמת - האם אנו שמים לב ליופי? האם אנחנו עוצרים להעריך אותו? האם אנו מכירים בכישרון בהקשר לא-צפוי? אחת המסקנות האפשריות מהניסוי הזה יכולה להיות: אם אין לנו זמן לעצור ולהאזין לאחד המוזיקאים הטובים ביותר בעולם, המנגן את המוזיקה הטובה ביותר שנכתבה אי פעם, כמה דברים אחרים אנחנו מפספסים? קישור לסרטון בתחנת הרכבת http://vodpod.com/watch/61439-joshua-bell-no-metro

 

[noa555555]

וואו!

כמה שזה מוכיח שהילדים שלנו הרבה יותר חכמים ורגישים מאיתנו. כמה איבדנו בדרך. וכמה פלצנות קנינו , תרתי משמע. צורה לנו, אה? מדהים! כל כך תודה שהבאת. אני מעבירה את הלינק הזה הלאה!

 

[יהודיתעדנה]

בקור טוב, חיה, שמעתי על הניסוי הזה,

והמסקנה צודקת - לא תמיד אנחנו שמים לב ליופי שסביבנו. יש לי ידידה, צלמת, שרואה את הדברים הרגילים ביותר שסביבנו בעין אחרת - וכשהיא מצלמת אותם פתאום אנחנו אומרים "אוי איזה יופי, איך לא ראיתי את זה!". אצלנו ליד אחד הבנקים יושבת רוסיה קשישה ומנגנת כינור. מפעם לפעם עוצרים ושמים מטבע בתיק שלה. פעם הגעתי לשם, וזה אחרי שקראתי על הניסוי הזה, והתיישבתי על המדרגות לידה והקשבתי. היא ניגנה נהדר. באמת. ואנשים לא שמעו אותה. נתתי לה כסף, והרגשתי רע. משום שבאמת באמת אנשים לא שמעו אותה. לפעמים צריך רק להסתכל מהחלון. שלשום עשיתי זאת, ממש במקרה - וראיתי שלדג(!) עומד על אחד הענפים. לא יודעת מאיפה בא. יפה להפליא בצבעיו, גדול כזה. יכול להיות שהגיע במקרה מהאגמון שלא רחוק ממני. אם לא הייתי מפסיקה רגע את עבודתי ומסתכלת - לא הייתי רואה אותו. ולכן אני מפסיקה עכשיו מפעם לפעם ומסתכלת החוצה מהחלון - כבר ראיתי עוד אחד. אולי זה אותו אחד? לא יודעת. צריך לפעמים לעצור ולהסתכל.

 

[HayaBee]

../images/Emo151.gif../images/Emo197.gif../images/Emo163.gifהקברניט כהן לעולם אינו טועה

בטיסה של חברת תעופה מאטלנטה לניו יורק מצאה עצמה גברת מבוגרת יושבת ליד גבר חובש כיפה. הגברת קראה לדייל הראשי על מנת להתלונן על מקום מושבה. "מה הבעיה גבירתי ?" שאל הדייל. " הושבתם אותי ליד יהודי!! אינני יכולה לשבת ליד אדם מוזר זה. נא מצאו עבורי מקום ישיבה אחר!". "גבירתי, אני אבדוק מה ניתן לעשות בעניין" השיב הדייל, "הטיסה מלאה ואינני יודע אם יש מקום ישיבה אחר פנוי." האישה העיפה מבט שחצני לעבר היהודי המושפל שישב לידה (ולעבר הנוסעים שישבו בסמוך). מספר דקות אח"כ הדייל חזר ואמר, "גבירתי, המחלקה הרגילה ומחלקת העסקים מלאות, אולם, יש לנו מושב אחד במחלקה ראשונה". בטרם הגברת הספיקה לענות, המשיך הדייל בדבריו, " רק במקרים יוצאי דופן אנו יכולים לשדרג מקום כזה, פניתי לקברניט המטוס לצורך קבלת אישור. לאור הנסיבות, הקברניט חש כי אין להכריח איש לשבת בסמוך לאדם לא נעים.." הדייל פנה אל היהודי שישב בסמוך לאישה ואמר: " אדוני התואיל לאסוף את חפציך ,יש לי עבורך מקום ישיבה נוח במחלקה ראשונה..." באותו רגע הנוסעים שישבו בסמוך נעמדו ומחאו כפיים כאשר היהודי פסע לעבר קדמת המטוס. הגברת סיננה בכעס, " בודאי הקברניט טעה.." לכך ענה הדייל, " לא גבירתי. הקברניט כהן לעולם אינו טועה".

 

[w o m a n 10]

../images/Emo6.gif זה סיפור ליהודים בלבד ../images/Emo8.gif

הסיפור על הכנר יפה. והתובנות מעניינות. אני רק אוסיף ואסנגר עלינו

שברחוב/ ברכבת יש כל כך הרבה גרויים כך שארוע שאינו שייך לא זוכה מצידנו לתשומת לב.

 

[נושי אחת]

ואני רק אוסיף...

שעם כל התמהונים שמסתובבים ברכבת התחתית כולל הכייסים והמוזרים והמה לא... אין ספק שכולם ממהרים ומנסים לנוס משם במהרה ולקצר כמה שיותר מהר את השהייה שם, אז לא פלא שהילדים היו קשובים והמבוגרים מהרו לנוס משם ליעדם... ושימו לב! הניסוי אורגן על ידי העיתון של וושינגטון פוסט וזה שאיזה עיתונאי החליט לשלוח מוזיקאי מחונן לרכבת תחתית וקבע שבגלל שלא שמו לב למוזיקאי אז אנשים לא שמים לב ליופי ואינם מעריכים אותו, אני בספק... הניסוי אינו נעשה על ידי חוקרים פסיכולוגים או מישהו שחוקר את נפש האדם או אנשים העוסקים בחקר ותרבות אלא סקר של עיתון אז קחו בפרופורציה את המסקנות...

 

[נושי אחת]

וגם...

האימלים האלו מאוסים. ספק עם המחקר הזה פורסם בעיתון הוושינגטון פוסט או רק מופץ באימל ומהווה פרסומת סמויה לוושינגטון פוסט או לנגן, אז שוב אני לוקחת בערבון מוגבל את מסקנות הסקר שאינם נקבעו על ידי אנשי מקצוע מתחום המחקר. וחוץ מזה מי אמר שאם אנחנו בוחרים להתעלם מהמוזיקה המתנגנת ברכבת התחתית אז אנחנו לא הולכים להופעות של מוזיקה, תרבות ובידור ואיננו מעריכים את היופי?

 

[noa555555]

אין לי מושג מה מזה מזויף ומה לא,

אבל זה בהחלט הראה עובדות פשוטות, שלפעים כשמוציאים יופי אלוהי מהקשרו, אף אחד לא שם לב אליו. ואם רק יעצרו לרגע, כן ישימו. וזה כל המסר הפשוט מאוד. ישלי הרגשה שכולנו מצאנו את עצמנו במקום הזה של האנשים שרצים, או לפחות רובנו. ומי יודע כמה מוכשרים כאלה מסתובבים בינינו ואיננו רואים את היופי שיש להם לתרום לנו. אפילו אם זה סתם טבע, שלא במסגרת טיול שבו אנחנו אמורים להפתח אלא ברחוב. פרח קטנטן שמתחבא לו, כמה אירוסים שפורחים מאחורי מחסן, כאלה דברים.

 

[נושי אחת]

אני מאמינה שהכל עניין של בחירה

לא צריך סקר או מחקר בשביל להשכיל שהדברים היפים והקטנים עומדים מעבר לפינה ואנחנו רק צריכים להביט אליהם. בעיניי זה מאוד אישי ולא ניתן לחנך איש להביט בהם... יש הבוחרים להתעלם מהדברים היפים והפשוטים ולעסוק רק במרוץ העכברים ולהשיג עוד חומריות וכסף ויש הבוחרים להנות גם מהרגעים הקטנים מסביבנו המכילים: צבעים, ריחות,צלילים ומראות נפלאים. איש לא לימד אותנו לרוץ במרוץ העכברים ואיש לא לימד אותנו לקטוף רגעים קטנים, אנחנו אלו שעשינו את הבחירה האם להביט בהם או להתעלם מהם... אני מאמינה שהחיים זה אוסף של רגעים קטנים של אושר. לדעתי ... זה קודם כל מתחיל מהיכולת שלנו להתיחס לסובבים אותנו, ללמוד לחבק, לאהוב,לפרגן ולחיות בשלום עם עצמנו ועם הסובבים אותנו ורק שאנחנו נמצאים במקום הזה אנחנו לומדים להנות מהדברים הקטנים ויש ביכולתנו להוקיר את השמש שזורחת, את הצמחים שפורחים בגינתנו, את הילדים המשחקים בחצר, את השירים המתנגנים ברדיו,את ריח העוגה הנאפת בתנור ועוד... לאה גולדברג כתבה: "יש בעולם הרבה דברים יפים: עצים ופרחים, אנשים ונופים. ומי שיש לו עיניים פקוחות, רואה יום יום מאה דברים נפלאים, לפחות"

יש ספר נפלא שאני מאוד ממליצה לכולם להרגיש נפלא- 365 דרכים לעשות פחות, להשיג יותר הוצאת ידיעות אחרונות- פאמלה אלרדייס השינויים הקטנים שיעשו לכם חיים קלים יותר