Paintbox

../images/Emo79.gif Paintbox ../images/Emo79.gif

שירו של ריק רייט נועד להיות צד ב' של הסינגל הבא, והוקלט כנראה בסוף אוקטובר 1967. Last night I had too much to drink Sitting in a club with so many fools Playing to rules, trying to impress But feeling rather empty I had another drink What a way to spend that ev'ning! They all turn up with their friends Playing the game They're in the scene Oh I should have been far away Getting up, I feel so bad Remembering what's been before I open the door Then I forget The telephone rings and someone speaks She would very much like to go out to a show So what can I do? I can't think what to say She'll see thru anyway Out of the frontdoor I go Traffic moving rather slow - arriving late There she waits looking very angry As cross as she can be Getting up, I feel so bad Remembering what's been before I open the door to an empty room Then I forget התרגום: אתמול בלילה שתיתי יותר מדי יושב במועדון מוקף בטפשים משחק על פי הכללים, מנסה להרשים ומרגיש די ריקני. שתיתי עוד כוס. איזו דרך להעביר את הערב! הם כולם מגיעים עם חבריהם משחקים את המשחק הם מכירים את הסצינה (1) הו, הייתי צריך להיות הרחק, הרחק משם קמתי בבוקר, מרגיש כה רע זוכר מה שקרה אני פותח את הדלת לחדר ריק ואז אני שוכח הטלפון מצלצל ומישהי מדברת היא היתה מאוד רוצה ללכת להופעה אז מה אני יכול לעשות? אני לא יכול לחשוב מה לומר היא תדאג לזה, בכל מקרה יוצא דרך הדלת הראשית התנועה זזה בעצלתיים מגיע באיחור והיא כבר מחכה שם, נראית כועסת הכי כועסת שאפשר להיות קמתי בבוקר, מרגיש כה רע זוכר את מה שקרה אני פותח את הדלת לחדר ריק ואז אני שוכח (1) הביטוי scene היה נפוץ באותם ימים בקרב הצעירים, והכוונה בו היתה לא רק לסצינה אלא למערכות יחסים בין אנשים, מכל סוגי היחסים, כאשר במשתמע אלו יחסים 'שבלוניים', המתנהלים עפ"י כללים ידועים מראש. ------------------------------------------------------------------ זהו שיר נהדר, לטעמי, ומעיד על כוחו של ריק ככותב שירים. לרייט הרגיש והמופנם היתה מספיק תעוזה לכתוב שירים על איך הדברים היו באמת, מאחורי הזיוף והעמדת הפנים הריקנית של סביבתו; זה היה נדיר באותם ימים (1967). מבחינת המוסיקה, זהו שיר מינורי, עדין ומהורהר. רייט המשיך בקו הזה גם בשירים שכתב והקליט בחודשים (ובעצם, השנים) הבאים. השיר גם מעלה הרהורים נוגים, מה היה קורה אם ווטרס לא היה חונק את כשרונו ואישיותו של ריק, לאחר עזיבתו של סיד. ריק היה ידידו הקרוב של סיד, ונחשב למס' 2 בלהקה בתקופת בארט.
 

vegetable man

New member
נורא הזדהתי

עם מה שרשמת בסוף: סיד ורוג'ר היו 2 הפכים, כשריק היה במחנה של סיד. כשסיד הלך ריק לא מצא את מקומו יותר. גם אני חשבתי עד כמה רייט כתב שירים על הדברים עצמם שהפריעו לו, באותה תקופה, שזה דבר מדהים. אותו חיבור מדהים שהיה לו עם בארט - הקו מחשבה הדומה שלהם, העובדה שרייט שר את שירו של סיד - מראה עד כמה רחוק רוג'ר היה מהתפיסה של שניהם. רייט ניגן גם עם סיד באלבומי הסולו שלו, וניתן לשמוע את קולו אפילו באחד הטייקים של "Gloden Hair". רייט המשיך אמנם לשיר שירים בפלויד (Echoes, Time), אבל אחרי DSOTM לא כתב יותר כלום (חוץ מ-Shine On, אבל זה עם כולם), לא שומעים את קולו בשום שיר. הוא שקע במין מרה שחורה לדעתי כזאת, שהביאה אותו להתכרות לקוק בסופו של תהליך, ותקליט סולו של שירים אישיים ויפים ב-78. אבל ריק חזר להיות גורם משמעותי בגלגול הרביעי של הלהקה, ללא רוג'ר. הוא כתב כמה שירים מרגשים באלבום הסולו שלו ב-96. הוא (בעיקר) עומד מאחורי Marooned מ-TDB, קטע שאנשים פה מאוד אוהבים.
 

wommer

New member
גם אני מאמין ש"ימיו הזוהרים" של

רייט הם בתקופה הפסיכדלית, התקופ עם בארט. לפני שבועיים בערך, קניתי את piper ושמעתי את הקלידים של רייט כמו שאף פעם לא שמעתי! אני מאוד אוהב את העבודה שלו שם, וזה כולל עכשיו לאחר כל השרשורים של השירים שגם מראים לי שהוא היה חלק בלתי נפרד מהעבודה עליהם, וגם כחברו הטוב יותר מהלהקה של סיד.
 

Coon Jew

New member
ריק רייט

הוא הפלויד המועדף עליי מבחינת אופי, הוא היה צנוע (אולי ביישן ומופנם) ובקושי דיבר בתקשורת או ליכלך על מישהו אחר (בניגוד לרוג'ר ודייב), חוץ מזה שהצליל האופייני לפלויד מגיע ממנו... אני חושב שכל השירים שכתב או הלחין לפלויד היו מצויינים (את אלבומי הסולו שלו עוד לא הספקתי לשמוע) והשיר הזה הוא האהוב עליי משיריו של רייט..אני חושב שרייט לקח את הבחורה בשיר כמטאפורה לחברי הלהקה וזה מאוד מרשים כי זה אומר שהוא מרגיש שיש לו עם הלהקה מערכת יחסים (למרות שמדובר בסטוץ בשיר) בכל מקרה...שיר ענק ואני חושב שעם רייט היה קצת מעז יותר אולי הוא היה יכול להוסיף מהכשרון שלו קצת יותר...
 

One Echoe

New member
../images/Emo45.gifמסכים איתך ועם וואמר.

רייט הוא המועדף עלי גם כן. אכן, הצליל האופייני של הפלויד בא מרייט...בהחלט. חוץ מזה שיש לרייט קול פשוט מדהים, הוא גם כותב מעולה ומלחין יוצא מהכלל, ונראה לי שהוא באמת יכל לתרום יותר אם הוא לא היה כזה מופנם...ואם הוא לא היה שוקע בסמים...
 

One Echoe

New member
בעיניי,

שיר ממוצע של רייט. אני חושב שיש לרייט שירים הרבה יותר טובים כמו remember a day וsee saw אבל זה בהחלט שיר ראוי...שיר מעולה.
 
שיר מצויין

שאני כל כך אוהב... הלחן מצויין והמבטא של רייט כל כך בריטי ומצחיק. ניתוח לשיר? לדעתי אין צורך הוא פשוט קליט קליל ומובן ומה שציף תרגמה וניתחה זה מספיק ויותר לטעמי. מה שאני לא כל-כך מסכים שמקשרים אותו לחברי הלהקה או לרון גיסין בכל דרך אפשרית, כי רייט הוא לא בן-אדם כזה של ללכלך או סתם לפתוח את הלב לאחרים, כפי שאמר Coon Jew: הוא צנוע ומופנם. רייט כותב עוד שיר דומה, Summer 68' שהוא לדעתי, מין פרק 2 לשיר הזה. מה שכן מחייב דיון: זה איך מתקשר שם השיר לנושא: Paintbox, קופסת צבעים? למישהו יש רעיונות? רק אוסיף שמבחינת כתיבת שירים רייט הוא כותב מצויין שלא לדבר על ניגון.
 
הזדמנות ראשונה

לחובבי רייט לעלות על פני השטח. כמו אחרים כאן, גם אצלי רייט תמיד נחשב לדבק של הלהקה שמחבר בין הגיטרה של גילמור לליריקה של ווטרס וביחד עם האנרגיות של מייסון על התופים(באותה תקופה), הפך את הלהקה למשהו שהוא גדול בהרבה מסך חלקיו. כשהצליל של רייט התעמעם במהלך השנים, כשרוג'ר השתלט על הלהקה, הרבה מהקסם שלה אבד לדעתי. אפשר בקלות לראות אצל רייט סגנון כתיבה הרבה יותר פשוט שמתייחס לסיצנות יום יומיות כמו ישיבה בבר עם החברה מערכת יחסים זוגית וכו', בניגוד לסגנון הכתיבה המעורפל והמיסטי של סיד. המלודיה בשיר קליטה מצד אחד אבל גם מאוד מיוחדת, והקול של רייט זה פשוט תענוג לאוזן. שיר זורם וקליט שכיף לשמוע אותו כל פעם מחדש
 
למעלה