Up the Khyber

[ציףציף1000]

../images/Emo79.gif Up the Khyber ../images/Emo79.gif

קטע אינסטרומנטלי קיצבי, בו מייסון ורייט דומיננטיים, תוך שהם מאלתרים חופשית. ה-Khyber הוא כמובן שמו של מעבר בין הרים, בין אפגניסטן לפקיסטן. יש לו חשיבות אסטרטגית גדולה באזור, והוא היה נשוא מלחמות אזוריות מאז ומעולם. אבל לביטוי Up the Khyber יש מובן אחר: בסלנג קוקני khyber זה ישבן. ומה זה up the... אתם יכולים לתאר בעצמכם. אגב, זמן קצר לפני הקלטת האלבום, יצא סרט אנגלי, קומדיה עממית (חלק מסדרת סרטי Carry On) באותו שם. יש להניח שהפלוידים ראו את הסרט.

 

[yotamn9]

לא כ"כ אהבתי

קטע ג'אזי כזה, ואני לא מת על ג'אז. אבל אהבתי שהם הקליטו את עצמם במס' ערוצים. זה ממש הוסיף, הסאונד נשמע מלא כזה.

 

[חרטושה]

הוא מזכיר לי את אומהגומה.

האילתורים החופשיים האלה, ה"ניסיוניים" יופיעו גם שם בהמשך. בכלל הקטע לא מבולגן וחדשני ומופרע כפי שהם היו רוצים שנחשוב: מייסון שומר על קצב אחיד, ואי אפשר לטעות ולחשוב שחתול דרך לרייט על הפסנתר.זה לא א-טונלי. הם יותר מידי מחונכים מכדי לעשות משהו לא צפוי.

אני כן מאד מחבבת את התחושה שהקטע מעביר: של משהו פרוע וטרשי. אני תמיד דמיינתי נוף של ערבה אפורה באזור מונגוליה, עם הרים גבוהים כאלה. לא יודעת למה.

 

[vegetable man]

זה מעניין

כתבנו באותו זמן על הדימיון לקטעים היותר מורכבים, אלה שגם הופיעו באמגמה. והדימיון שלך ממש קרוב משהו, לנוף באפגניסטן פקיסטן, למרות ששם הוא מדברי והררי יותר...

 

[vegetable man]

שמתם לב

לשינוי הקיצוני בין הקטעים באלבום (וגם לקטע הבא, green is the colour). הקטע הזה לא להיט...הוא חביב ויש בו אימפרוויזציה מעניינת של רייט בפסנתר ובאורגן. מה שכן, הוא מלמד בעיני על החלק של רייט ביצירות האינסטרומנטילות של הלהקה בתקופה (לדוגמא ASOS או careful), והחלק הזה שלו בהן היה גדול.

 

[חרטושה]

קטעים

בלי סיד פינק פלויד המשיכו להתקיים, אבל אחרת, בכיוון שונה. למרות שסיד היה כישרוני בטרוף (תרתי משמע), כריזמטי ונותן הטון בלהקה- הפלויד הצליחו להתקיים בלעדיו לא רע. אני בספק אם הם היו מגיעים רחוק בלעדי שני החברים השקטים בלהקה- דיוויד וריצ'רד. בעיני, הם המוסיקה בלהקה. כבודם של השאר במקומו מונח, כמובן, אבל כל כך ברור שריק הוא קודם כל מוסיקאי שמחובר מאד למוסיקה ולקלידים שלו. הקטעים האינסטרומנטליים אלו הם נסיונות שמרגישים שהוא מבצע והאחרים מצטרפים אליו.

 

[One Echoe]

../images/Emo45.gif../images/Emo70.gif

בדיוק היום חשבתי על זה. והגעתי למסקנה אחרי הרבה פעמים שחשבתי על זה, כל הקטעים הכי יפים של הלהקה מורכבים מדיאלוגים בין הקלידים של רייט לבין הגיטרה של גילמור. בלי ספק שהם המוזיקאים בלהקה. רוג'ר כותב מילים, וגם מלחין לא רע. ובאופן כללי הוא זה שמביא את הרעיונות. לדעתי מי ששינה את האופי של הלהקה, הוא בלי ספק גילמור... הסגנון של בארט היה שונה בתכלית. אז אחרי SOS, כשגילמור די חיקה את בארט שם, כאשר גילמור הביא את עצמו...וזה התחיל כמדומני במדל, שם רואים באמת את האופי העתידי של הלהקה שמתפרש בשיא כמובן בדארק סייד. ובקשר לניק, הוא אמנם לא " מורגש ", אבל הוא בלי ספק חלק חיוני בהרמוניה של הלהקה. שבטח מתבטא גם בחלק החברתי שלה, וגם באולפן עצמו. וחוץ מזה, התופים של מייסון מושלמים בדארק סייד בחומה, ובוויש יו..

 

[yotamn9]

או במילים אחרות

פשוט להקה מושלמת.

 

[פינקי החזיר המעופף]

כל כך מסכים איתך!!!!!

 

[oribarak]

מצוין, גאוני, מאיים, אימתני, מעניין

הרבה רגשות עולים אחלה קטע, אחד הקטעים האהובים עלי ב more, אני אוהב אילתורים, במיוחד ג'זיים ודיסונסים, כשהם באים במינון הנכון, ופה הם באו בסופר מינון נכון יחי הדיסוננסים והג'אז!