מחלקים לכם את האלבום חיפה 87

[פורום פופ ישראלי]

../images/Emo82.gif מחלקים לכם את האלבום חיפה 87../images/Emo70.gif

פורום פופ ישראלי

מחלק לכם את האלבום השלישי של דניאל סלומון "חיפה 87"

רוצים לזכות

דניאל קרא לאלבומו על שם שיר המתאר חוויות ילדות שלו. אם אתם הייתם מוציאים אלבום - איך הייתם קוראים לו

ספרו לנו ואולי תזכו

ניתן להשתתף בפעילות עד יום חמישי 20.9 בחצות.

 

[רעות שטיינברג]

עונה

אני הייתי קוראת לאלבום שלי יצחק על שם סבא שלי ז"ל שאיתו עברתי 12 שנים נפלאות מהילדות שלי מגיל 0 ועד קצת אחרי הבת מצווה והלוואי וזה היה יותר

 

[Refreshing Menta]

../images/Emo126.gif הייתי קוראת לדיסק....

חוויה. למה? כל השירים שלי מספרים על חוויות, כאלה או אחרות. להקליט ולהפיק דיסק, זו בהחלט חוויה מדהימה. כל התהליך של לשיר, הוא חוויה. וכל דבר שקורה בחיים, אפשר להתייחס אליו כחוויה. שאלה יפה. עניתי עליה מכל ה

 

[shay08]

חווית הילדות שלי../images/Emo26.gif

אז רעות כתבה חוויה עצובה, אני מבין אותה ומשתתף בצערה, כי גם לי מתו 2 סבים:'( אז אני החלטתי לכתוב חוויה מאוד שמחה שלי

: אז כשעלתה התוכנית 'המורדים' בארץ לפני 3 וחצי - 4 שנים, ראיתי אותה. נדלקתי מאוד על הסדרה, השחקנים והסיפור עצמו.. באותה תקופה 'המורדים' הייתה להיט ענקי בארץ. לאט לאט התחלתי להיות צופה קבוע של התוכנית, ראיתי כל פרק ופרק, הכרתי את השחקנים ונדקלתי גם על השירים. באותה שנה להקת ERREWAY מהסדרה הגיעה למספר הופעות בארץ, לצערי [הרב מאוד מאוד

] לא הגעתי להופעה הזו, כי לא השגתי כרטיסים... אחותי, חבר שלי, אחותו ועוד מספר חברים וחברות קרובים הלכו להופעה, ובזמן שהם היו בהופעה אני הייתי כ"כ כ"כ עצוב בבית, ואמרתי לעצמי "איך, איך לא הלכתי להופעה???

" ידעתי שאם הם יחזרו להופעה נוספת אני אהיה בא ב-ט-ו-ח! כשעלתה העונה השנייה הייתי כבר ממש מעריץ של הסדרה ובעיקר של לואיסנה לופילטו, היו לי את כ----ל הכתבות שלה תלויות על הארון, ארבעה פוסטרים שלה תלויים על הקירות, מלא תמונות מהופעות, וכמובם שני האלבומים המקוריים ובאמת הייתי מעריץ ענק!

לטור של ההופעה השנייה ודאי ודאי שהגעתי, זה היה פשוט חלומי [

], כל השירים האהובים עלי היו שם, כל השחקנים האהובים עלי היו שם, וזה היה פשוט מדהים מדהים מדהים, מופע פופ-רוק מהשורה הראשונה

אני החלטתי לקרוא לאלבום שלי 'הזמן שלי', לאלבום השני של המורדים, נקרא TIEMPO, טיימפו בעברית זה זמן... הוא היה האלבום עליו היה סיבוב ההופעות שאליו הלכתי... זה אלבום מאוד מאוד אהוב שלי... בחירת השירים הייתה כל-כך נכונה, הקולות של רביעיית חברי הלהקה ממש ממש ממש טובים, הם פשוט זמרים! בהצלחה לכולם

הזמן שלי TIEMPO

 

[dj salmix]

_____גם אתה יכול_____

לפני מספר ימים הסתיים לו מבצע של ארגון "לתת" מבצע איסוף מזון בסופרמרקטים. מבצע שאני ריכזתי את העיר רעננה. בפסח האחרון אני ריכזתי סניף, זה גרם לי כל כך הרבה אושר לראות ביום האחרון של המבצע את ההרימה של הכופסאות, לספור אותם ולדעת שXXX משפחות הולכות לאכול בזכותי ובזכות המתנדבים שעמדו יום יום בסופר. לפני מספר ימים הסתיים לו מבצע ראש השנה, שהתחיל אחרי משדר מיחוד בערוץ 10 שנאספו תרומות בגובה של כמעט 10 מליון שקל!!!! עכשיו, למה אני הייתי רוצה לקרוא לאלבום "גם אתה יכול": כאשר אני נמצא בסופר, עם המתנדבים, יש את האנשים הנחמדים כל כך שמקשיבים, עוצרים לרגע להבין מה אנחנו שואלים, [לא למכור לכם משהו, לא רוצים לדחוף לכם משהו לעגלה] אלא רק שתבינו שעם חבילת אורז אתם יכולים לעשות למשפחה שמייח. [כמה זה? 5 שקל?] בצער רב אני נתקל בהמון אנשים שמה לעשות, מעלימים עין, ממשיכים ללכת [זה עוד בסדר כן...] וכאלו שמתחילים לריב על "למה לי לתרום לכם משהו". שתבינו, כאשר מבוגר צועק על מתנדב/ת בן/ת 15 על זה ש"הממשלה צריכה לדאוג לעניינם ולא אנחנו" זה טיפה מציק לי. בקיצור, "גם אתה יכול", אפילו כולם יכולים לתרום חבילת אורז, או אפילו מספר שקלים לאנשים שאין להם מה לאכול בחג. [דרך אגב, רוב המתנדבים אשר היו בסניפים של רעננה לפחות הם נערים ונערות שגילם לא עולה על 16-17, כולל אותי, שאני רק בן 16 וחצי] חג שמייח לכולם ושנה טובה!

 

[Sahar Sweet Girl]

עונה

לאלבום שאני הייתי מוציאה הייתי קוראת "זה לא אני" אני עושה לפעמים המון דברים שאני לא מתכוונת אליהם שפשוט המשפט הכי נכון לאותו רגע זה "זה לא אני" ככה זה היה כל החיים...

 

[אנחנו לא צעצועים]

"דרכים".

קודם כל, אני חושבת שזה שם יפה מאוד לאלבום, וגם מסמל את הדרך הארוכה שעשה שהאומן כדי להגיע לאלבום. הוא גם מסמל הרבה מהילדות שלי. כמה שעברתי כדי להגיע למה שאני היום, עברתי דרך ארוכה, מן מסע כזה. הייתה לי ילדות טובה, כמובן ששכחתי את הדברים הרעים והיו, וזה מה שמסמל השם.

 

[ילד רע 16]

"של אני".

הייתי קורא לאלבום "של אני", אין לי כ"כ הסבר למה, אני מרגיש - או לפחות בעצמי, עושה את הפעולה עצמה - של לחלק את חיי לתקופות, כל תקופה היא חווייה אחרת, לכל תקופה עוצמות והרגשות שונות משלה, תקופות מבלבלות יותר ותקופות קשות פחות, ולכן המשחק וה"מסתורין" בין המלים "של" ו"אני", שהן פשוטות מאוד (כמלים) בפני עצמן, אבל לא מסתדרות ביחד, סוג של קונפליקט פנימי בין אני ואנוכי, מצד האחד - האלבום שלי, כמו שאני עצמי שלי (ואני יכול לשקוע כאן במשמעויות וסמליות של - "להיות של מישהו", בניגוד ל"להיות משהו" - שזה דבר שאני כ"כ רותה) - ומהצד האחר, שזה הסיכום: זה "אני", אני המרוכז בעצמי ועוסק בי, כל חיי. או תקופה שהייתי סוגר איתה חשבון וסוגר את המעגל בתוך עצמי, לאו דווקא דברים שהם באחריותי ותלויים בי, שהרי לפעמים אני מרגיש אולי תלוי במישהו, אולי במשהו, כחלק מהאכזבות שלי בחיים, ולבסוף מגיעה השורה התחתונה, כמין "אם אין אני לי מי לי?" אבל אחרת, שבסוף אני נשאר עם עצמי - אני צריך לדעת לקבל את עצמי עם כל מה שיש לי - ועם כל ההאשמות שאני מפנה כלפיי, כלפי עצמי, ושאני הולך עם עצמי לעולם ועד, אני עומד בדרכי, סוג של אחריות מוטלת, לא יודע איך להסביר ...

 

[פרה של שוקולד]

אני היתי קוראת לו

מבט לאחור אם היתי מוציאה אלבום(מה הסיכויים)אז זה היה נמשך לא מעט זמן..היתי לוקחת שירים שכתבתי מאז ומתמיד ושמרתי למגירה..היתי אוספת את הטובים ביותר ומלחינה אותם..וזה היה פשוט כמו מבט לאחור לתקופה שהיתי מאוהבת ומשועממת. למה משועממת?כי התקופה שכתבתי שירים בעקרון היתה כשלא היה מה לעשות,כשלא היה אינטרנט כמו עכשיו משלמים לשנה...זה היה כאילו תשלום על כל דקה...אז כמובן שלא היה לי אינטרנט...היתי ילדה משועממת וכל היום פשוט כתבתי שירים...היום שיש אינטרנט אז אני פחות כותבת שירים,ואם כבר לכתוב שירים אז במחשב...האינטרנט הפך לאלוהים של כמה מאיתנו..אי אפשר בלעדיו וזה הקיום שלנו,אם לא היתה טכנולוגיה אז לא הינו שורדים את זה...הוזנחו אצלי כתיבות השירים בתקופה מסויימת...... גם היום אני כותבת שירים אבל לא כי אני משועממת,אלא כי אני אוהבת את זה. רוב השירים היפים שיצאו לי באו משעמום...היום תתנו לי דף ועט ויומיים יכול לקחת לי לכתוב שיר ואפילו שלוש....אני חושבת טוב על המילים ולוקח לי זמן שגם את זה בקושי יש.. אם היתי מוציאה אלבום זה היה נקרא מבט לאחור כי היתי כותבת על התקופה שלי על החיים שלי ועל אהבה בעיקר. אהבה החליפה את תפקיד האינטרנט אצלי..היום אני יכולה להיות בלי אינטרנט..אבל בלי אהבה?אין סיכוי. אהבה זה גם לזכות באלבום אגב

 

[Koala Girl]

../images/Emo26.gif

"בדרכי שלי" כמו השיר- My Way "Yes, there were times, Im sure you knew When I bit off more than I could chew. But through it all, when there was doubt, I ate it up and spit it out. I faced it all and I stood tall; And did it my way" והאמת שדיסק סביר להניח אני לא אוציא בחיים (שירה זה לא התחום שלי,לצערי הרב...) אבל בתכנון להוציא ספר- עוד הרבהה זמן

על החיים שלי (אני יודעת שהוא יהיה מעניין

אני בת 20 וכבר עברתי מלא אז עוד 10 שנים מי יודע.....)

 

[לפני שהלילה נגמר]

בהצלחה לכולם../images/Emo24.gif

הביקורת שלי על האלבום: http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=1085018

 

[papashdon]

גמאני משתתף../images/Emo26.gif

טוב, נראה לי שהשם שאבחר יהיה יָלדות [לא הייתי בטוח אם מנקדים עם פתח או קמץ...אז תסלחו לי

] שמתי לב שהרבה כתבו שהאלבום שלהם יעסוק בנושא הילדות שלהם. וזה מצחיק, כי אני רק בן 15...לא יודע אם נער, או עדיין..ילד. אני כותב ומלחין שירים...והדבר שהכי הייתי רוצה בעולם זה שמישהו ישיר את השירים האלה. אבל בנתיים...אני מסתפק בלרשום למגירה

. שיר אחד שלי נקרא "הילדים של פעם" והייתי כולל אותו באלבום. השיר הזה נכתב עלי, נער בן 15, שמרגיש בפנים עדיין...ילד.. [אוי, כמה קיטצ', אה?] אבל זה נכון. זה באמת כך. התחלתי השנה תיכון. ועדיין יש את ההרגשה הזאת, שאיבדתי את הילדות מהר מדי. זהו...נגמרה החטיבה, נגמר בית ספר יסודי. האנשים שכל -כך התרגלתי אליהם, האנשים שהכי שנאתי....אנשים שאהבתי באמת. לכולם אני מתגעגע. אני מתגעגע לשיגרה. תמיד רציתי התחלות חדשות. ועכשיו, כשזה בא...אז אני מרגיש הכי לא מוכן שבעולם. הילדים של פעם (שיר מקורי) התמימות הזו של פעם, אני יודע, שבה כולם היום מאמינים. הטעויות שעשינו פעם, מתחבאים, אין עובדות אבל כולם צודקים. המשחקים ההם, קצת פחדנו, חייבים לרוץ עד שנופלים. ההבטחות שלי, גם הן, את שוכחת, הזכרונות היום כבר לא חשובים. פזמון- הילדים של פעם, את זוכרת? אני חושב שהיית מאושרת. וזה היה נעים, בלי צרות של מבוגרים. בשבת בבוקר, על המרפסת, מבט של ילדה כועסת. שלקחו לה הכל, ומחר היא כבר צריכה לגדול. מכל טעות שעשינו חשבנו שהם -יהיו מאושרים. הילדים ההם של פעם לא ידעו, הם רק רצו להיות מבוגרים. לא היינו בטוחים, אז חיפשנו לנו מקלט. אני זוכר דמעות ושתיקה, רק אני ואת. פזמון. הילדים שהיינו, את נזכרת. המציאות הייתה אחרת. וזה אולי קצת מוזר -כולם הולכים ורק אני נשאר. אותו לקחת, היא בורחת, הילדה ההיא מפעם שוכחת, את הימים ההם, הילדים ההם. שיר הנושא של האלבום יהיה יָלדות. שגם הוא, כמו השיר הקודם, עוסק בכל הדברים שאיבדתי. בדברים הקטנים שכל -כך התרגלתי אליהם... בלהיות לבד, להיות מוקף באנשים. לשתוק, להיות שמח לכמה רגעים. לאבד את האהבה שכל -כך רציתי. לטעות. יָלדות (שיר מקורי) עוד שמש נופלת, אולי היית מתרגלת, קשה לי להביט. ורק את שמדברת, אצלי שתיקה חוזרת זה בדיוק מה שרצית: אותי נופל, אבל שלך, כלוא, אבל מוכרח להחליט. פזמון- זה רק חושך מזכיר- אופניים חוצות את כל העיר. אור נשפך ברחובות, וקר. בורחים הביתה, כי נהייה כבר מאוחר. בדידות, ילדות. [פרסמתי את השיר באופן חלקי למדי, על מנת לשמור את זכויות היוצרים.. במקור, השיר ארוך יותר, בעל בתים נוספים]. זהו..בהצלחה לכולם.

 

[ס ה ר ר ר ר ר]

הייתי קורא לדיסק שלי...../images/Emo105.gif

"כעס". אני מקווה שזה יקרה מתישהו בע"ה. אני אקרא לדיסק מפי שרוב השירים שאני כותב הם שירי מחאה וכעס. חלקם על המצב שלי ורובם על המצב בארץ ובעולם. אני בניגוד לאחרים שאת הדיסק הראשון שהם הוציאו הוא דיסק שפשוט אנשים הכתיבו להם מה יהיה בדיסק (כמו הראל מויאל שלקראת הדיסק השני ידע מה הוא רוצה, ושלא יקבעו לו). למה דווקא שירי מחאה?! שירי מחאה מעוררים ביקורת מאוד קשה, ביקורת מובילה להכרה של השיר, ככל שאנשים מודעים לשיר הם מנסים להבין שוואלה משהו לא בסדר במצב של המדינה, הנהיגה של הנוער לא בסדר, שחיטויות בממשלה, חיילים נהרגים וכו'... אולי דרך השירים משהו השתנה סוף סוף במדינה, בנהיגה וכו'.. אני יודע שכבר קיימיםן שירים כאלו, אבל אחרי שמראיינים את אותו זמר למה דווקא שיר כזה ומחרימים אותו, הוא מתחיל להתנצל שזה לא ככה, זה לא קשור לזה וכו'...וככה השיר יורד מהפרק.

 

[אורי החמודה]

לפי דעתי

זה אהיה לפי שירים אבל בנתיים חלומות-שאיפה אני אקרא לזה כך מישום שאני שואפת על יתר מידה ורוב השירים שכתבתי עוסקים בחלומות!