שיחות הורים

[טלימה]

../images/Emo82.gifשיחות הורים ../images/Emo150.gif../images/Emo68.gif

רציתי לשתף- ביום שני בערב הזמנו את ההורים שלנו לפגוש את המיילדת. נפגשנו אצלנו בבית. היה ממש מצוין ומשמח. יצא שההורים תארו שבהתחלה (אנחנו עכשו בתחילת שמיני) הם לא כל-כך ידעו במה מדובר והיו להם חששות, אבל אחרי ששלחנו להם קישורים למאמרים ומחקרים

, הסברנו להם בנועם את היתרונות וכו' - אז הם התקרבו לרעיון. רק לשמוע את זה מהם חיזק אותנו מאוד, כמובן. בנוסף - המידע מהמיילדת והכנות שלה בנוגע למקרים אחרים, לסיבות בגללן עזבה את בית-החולים והאופן שבו פרשה את היתרונות מול המקרים בהם יש להתפנות לבי"ח (ובאיזו דחיפות) - כל זה גם השאיר רושם עמוק. היתה אווירה נעימה מאוד, לא של תקיפה אלא של עניין וחששות שמחפשים תשובות אמיתיות. ותשובות ניתנו ככל שניתן (במסגרת ה-"בסופו של דבר כל דבר יכול לקרות בכל מקום וכל מה שאפשר זה להיערך בצורה הטובה ביותר", שחייב להיאמר). אני חושבת שזאת היתה הפעם הראשונה שהמיילדת נתבקשה לעשות דבר כזה ואני שמחה מאוד (וגם היא) שעשינו את זה. ההורים של שנינו הם מהזן הסומך על החלטותינו, אבל אני בטוחה שעכשו הם יעשו את זה בלב שלם יותר ובתחושה טובה יותר, ולו רק מכיוון שהם מכירים יותר טוב את הנפשות הפועלות...

 

[tonti]

תענוג

בשבילי אין כמו לשתף את ההורים. יופי לכם.

 

[אשכר ש]

איזה יופי, מעולה!

גם לי היה חשוב לעדכן את הורינו במאמרים ומחקרים. אפילו אם חלקם לא היו בעד, היה לי חשוב שידעו שיש להם פחד מזה בגלל דיעה קדומה ולא מבוססת ולא כי זה באמת מסוכן.

 

[רוני של יובל ומאיה]

את יודעת, שלחתי לאמאשלי אימיילים עם

קישורים למידע על לידות בית באינטרנט... קישורים ישירים אפילו, שלא תצטרך לפשפש במעי האתרים כדי למצוא את מה שרלוונטי, בעיקר את מה שנותן מראי מקום של מחקרים ותוצאותיהם (כי זה מה שמעניין את אמאשלי - התכל'ס). שלחתי כבר לפני חודש או חודשיים... ותגובה - אין. לא לחיוב, לא לשלילה... אולי היא רוצה להגיע אלי ולדבר על זה, אולי היא לא קראה בכלל, אולי אבא שלי מחק לה

אני שותקת בינתיים כי היא בעוד חודש מגיעה אליי ונוכל לדבר פנים מול פנים (ויושב אצלי בסלון על השולחן הספר "ללדת בבית" של אילנה שמש, מחכה רק לה).

 

[רוני של יובל ומאיה]

../images/Emo24.gif איזה יופי!! כיף שההורים

מתחילים להבין את הצד שלך ומוכנים להשתתף בשיחה שכזו. גם אני קבעתי את הפגישה הבאה שלי עם המיילדת למתי שאמי תהיה כאן בביקור, כי אני רוצה שהיא תתרשם בעצמה. כשדיברתי על זה עם לואיז היא אמרה לי שבד"כ הורים, ברגע שהם מגיעים למרפאה וקולטים שזו מרפאה ככל המרפאות, ושהמיילדת לא מסתובבת עם בנדנה ושרה "GIVE PEACE A CHANCE", הם נרגעים... ושהן תמיד מוכנות לעונת על כל שאלה שתעלה וחששות וכולי וכולי וכולי (ובסוף מיד לפני חיבוק הפרידה שלה, היא אמרה שאולי בכ"ז היא תלבש בנדנה, ככה בשביל הצחוקים

). אז כיף לשמוע שהורייך יצאו בלב שלם - אני מקווה מאד שזה גם מה שיקרה אצלנו בעוד חודש

 

[swann]

ואצלינו ביום שני ../images/Emo13.gif

אבא שלי עכשיו כאן בענייני עבודה וממשיך לטעון שכואב לו רק מלחשוב שאני אלד ללא משככים

ורוצה שנוודא שיהיה רופא בהיכון לבוא לכל מקרה שלא יהיה... הצעתי לו לבוא לבדיקה הבאה שלי אצל המיילדת שיהיה ביום שני והוא הסכים בשמחה. יהיה מעניין

נעשה את אותו הדבר עם אמי ואחותי שתגענה ממש לקראת הלידה (אלא אם הילדונת תצא לפני שהמטוס ינחת), בעיקר כדי להרגיע את אחותי.

 

[טלימה]

נשמע טוב

אבא שלך נשמע ממש דאגן וחמוד

 

[debby12]

דווקא אבא שלי

אותו אחד שהציע לעשן גראס בלידה כמשכך כאבים, בטח היה שמח ממיילדות שמסתובבות עם גיטרה ושרות שירי ביטלס.... מצד שני - אותו בכלל לא היה צריך לשכנע או להרגיע כך שהוא לא היה צריך פגישה עם מיילדת

 

[אורניקי]

טלימה, יפה לך! זן נדיר אתם!!!

 

[debby12]

באמת יפה! ההורים משני הצדדים?

פשייי - התרשמתי עד מאוד. איזה הורים פתוחים ומפרגנים. מאוד מרשים. אמא שלי (האהובה עלי עד מאוד בלי קשר) בחיים לא היתה מסכימה. אם זה לא "רופא" היא לא פותחת את האזניים.

 

[טלימה]

כן, משני הצדדים

כל אחד יש לו את "השטיקים" שלו, אבל אחרי שעשינו עליהם סטאז' בעניין החתונה הבלתי-קונוונציונאלית (והם נהנו) אז למדנו את הבדיחות שמראות על הסתייגות, על השתיקות שמראות על קושי ועל היכולת שלנו לטפטף רעיונות הגיוניים לאט. אני מודה, לי זה לקח זמן (והעלבויות בנושא החתונה) להבין שאנחנו באים מאותו הצד (שרוצה בטובתנו) ושצריך להראות להם בסבלנות את טובתנו כמו שאנחנו רואים אותה.

 

[swann]

אצלינו רק הצד שלי לא מתנגד...

חוץ מאבא שלי עם השטויות שלו

ואחותי עם ההיסטריה שלה. אבל כולם פתוחים לנושא, וכולם יעברו אצל המיילדת לשיחת הרגעה

חמותי לעומת זאת - מאוד מתנגדת. לא לגמרי מובנת לי ההתנגדות שלה, אבל אני שמחה שזה לא משפיע על האיש. זה מפתיע אותי כי הילד הראשון שלה, שנולד בניתוח קיסרי (כמו כל השאר, בגלל מבנה צר...) - נפטר 6 שעות אחרי הלידה. היא טוענת שהיתה רשלנות רפואית ולכן לא הסכימה יותר ללדת בסופי שבוע, שאז (לפחות בזמנו) המשמרת מצומצמת יותר בבית החולים והיא בטוחה שזה לא היה אמור לקרות. אחרי כזה דבר, ועוד 3 לידות (ועוד הפלה טבעית באמצע) בקיסרי - היא בטוחה שבית חולים יהיה יותר בטוח מהבית. אני לא רוצה לנסות לשכנע אותה לפני הלידה. בכלל העדפתי שהיא לא תדע שזו ההחלטה (אלא רק התלבטות) עד אחרי הלידה אבל היא יודעת, משמיעה קול מחאה שקטה (היא בארץ ולא תהיה פה בלידה, כך שהמרחק עוד יותר מנמיך את ווליום המחאה שלה) - ומקווה לטוב. את כל הדברים שיש לי להגיד לה בעניין הזה, אני אגיד לה אחרי הלידה - בתקווה שהיא תבין אותי/אותנו ואת הנושא ללידה הבאה. חמי לעומת זאת בכלל לא מעורב. הוא לא לגמרי בקשר (הם גרושים), ואני לא חושבת שהגיסים שלי דיברו על זה איתו בארץ. לא ממש משנה לי מה דעתו.