אגב
אם כבר מדברים על הסצנה הזו -- מה שאני שמתי לב זה שאיילת די רצתה לסיים את השיחה עם עדי, ועדי ממש רצתה להמשיך לדבר. מבחינתי (אם נתעלם לרגע מהסיבה שבגללה איילת בחרה ללכת) זו עוד דוגמא לדינמיקה המוזרה --- משהו בעדי כבד, מעייף, פילוסופי, אינסופי... היא מתבוננת בשקט ומקשיבה, מדברת לאט... אין בה זרימה, אין בה ת'כלס... והכי נורא זה התלותיות הזו --- "בבקשה, אל תעזבי אותי, אל תלכי... תשארי אתי ותדברי איתי" לדעתי לא ישתנה כלום, לדעתי זה שלא הדיחו אותה רק יעשה לה רע. לליז יש יכולת הישרדות טובה, היא כמו תולעת או זיקית, מצליחה להזדחל לכל סיטואציה, לשנות את צבעיה, להסתגל... אז היא הצליחה להתאושש ולמרות שכולם עדיין מסתכלים עליה עקום, היא עדיין משתלבת מבחינה חברתית. עדי לא כזו. היא לא תתרומם מזה, ואם קודם חלק מהאנשים הסתכלו עליה עקום ונידו אותה וראו בה נטל --- עכשיו בכלל הולך להיות AWKWARD, אלא אם כן היא תעשה איזה שינוי דרסטי בהתנהגות שלה. אבל זה לא יקרה, כי אין לה שום תובנה חברתית, במקום לבוא לבן ולפלרטט איתו, היא ישר מסתערת: "רוצה שנהיה יחד?" בשביל מה? למה הישירות הזו טובה? אם היא הייתה טיפה יותר מעודנת ויותר משוחררת, היא הייתה משיגה את בן בלי בעיה... אבל הכל אצלה "נוקשה", הכל בפרצוף, הכל מחוספס, כל אינטראקציה חברתית איתה היא מאולצת, מעושה, כל שיחה איתה היא משונה ולא טבעית... (ואני לא מדבר על שיחות הנפש אלא על האינטראקציות הקלילות בחצר וכיו"ב). היא לא מצליחה להשתלב בשום סיטואציה הומוריסטית בבית. זה קרה בערך פעם אחת בבית, וכשזה קרה -- כולם שמו לב לזה, גם יוני, גם אתי, וכו'... והתייחסו אליה בחיוב. יופי אפילו דיבר על זה במפורש עם בן... וזה מראה שזה הכל בה. היחס כלפיה בוילה הוא תמונת מראה שלה עצמה.