היה ממש פרק חזק
אבל היו לי כמה דברים שנראו קצת תלושים בהתחלת הפרק כשהחבר'ה שכבו במארב על הגבעה,אחרי שהיה הירי צלף הראשון,בנדה ביקש מהמ"מ [שלומי קוריאט משחק אותו] שיעשו משהו,והמ"מ ביקש ממנו שייתן רגע לחשוב. במארב אין לך זמן לחשוב! אתה פועל כדי להציל את החיילים שלך ואת עצמך. הקטע עם האם הרוסיה ממש קרע אותי,דרך אגב לפני כמה שנים התרחשה סצינה כזו במציאות,אמא של איזה חייל שנהרג בשטחים הייתה מועמדת לגירוש מהארץ,בסוף החליטו לתת לה אשרת קבע. את הדמויות של נדב ובנדה אני מאוד אוהבת,לכל אחת מהן יש סיפור אישי מיוחד,ןהביחד שלהן עושה טוב. ששי בוגנים הוא שחקן שאני מאוד מעריכה כבר מאז הסדרה טירונות,ואמרתי לו את זה לא פעם ולא פעמיים. הקטע שהיה לי הכי קשה זה שהפרק עסק בעובדה של אנשי "קצין העיר" ואנשים נוספים מטעם הצבא צריכים להודיע למשפחות על הבנים שנהרגו,אין דבר יותר קשה מלהודיע להורים שהילד שלהם נהרג. אממה,לי הקטע הזה היה הכי קשה,אחיין של דודה שלי נהרג רק לפני חודשיים כמילואימניק בלבנון,חושבת על הרגע שההורים שלו קיבלו את ההודעה,חושבת על הרגע הזה שההורים מבינים שזה אמיתי,חושבת על זה שהוא אומנם רחוק משפחה שלי [הוא אחיין של הדודה שלי,זה לא ממש קרוב],ועדיין הוא חלק ממני. היה קטע לקראת הסוף שפשוט חשבתי עליו ולא יכולתי להפסיק לבכות זה היה אחד הפרקים הכי חזקים מאז העונה הראשונה אפילו. כל הכבוד לצוות השחקנים,לאחים ברבש,למפיקים ולכל מי שהיה על הסט. אתם עושים עבודת קודש,אמיתית!