../images/Emo85.gif../images/Emo210.gifזהו!! זה נגמר../images/Emo70.gif
הצילומים, הנסיעות, הלחצים, העייפות (לא לגמרי חח) הכל! אתמול זה פשוט נגמר ב12 וחצי כשהגעתי הביתה והורדתי לאט את הנעליים.. נזכרתי פתאום ביומיים האחרונים וכל מה שקרה וניסיתי לזכור רק את הטוב.. אוקיי, אני עכשיו הולכת לחפור אבל מה-זה לחפור על היומיים האלו וחסר למי שלא קורא!! לפני שאני מתחילה אני רוצה לציין שהוסיפו לנו לקבוצה עוד ילדה כי הקבוצה שלה התפרקה, עשיתי לה טובה ורק אני הסכמתי מכל הקבוצות להכניס אותה ושיכנעתי אפילו את הצלמת שלא ממש התלהבה.. לא ידעתי איזה טעות אני עושה כשהסכמתי, כמה ריבים, עצבים וזמן שהייתי יכולה לחסוך.. אבל, את הנעשה אין להשיב ואני שמחה שזה מאחורי כבר..
נתחיל; הסכמנו כל חברות הקבוצה על יום שני ושלישי, הזזנו מתכונת ובגרות[!] והסידור יצא אחלה! יצאנו ביום שני ב8 וחצי (למרות שקבענו לצאת ברבע לשמונה ולמרות שאני אחת שמאחרת דווקא אני הגעתי בדיוק לאוטובוס..
), הגענו לת"א משם לנתניה ובנתניה לקחנו מונית לחניאל שהסכימה לקחת אותנו ב40 שקל, הנהג היה ממש ממש חמוד ועזר לנו ועצאר לנו בדרך כדי שהצלמת תצלם את המסיעה מקדימה ועשה עצירה כדי שהיא תצלם סוסים וזה חח ממש ממש חמוד הבן אדם (אפילו מצא לנו מקום לישון למרות שלא ישנו שם בסוף..
). הגענו ואחרי חצי שעה בערך יצאנו לצם בחורשה, המזג אוויר היה מושלם, היה כזה נעים!!
הצילומים שם היו ממש יפים וכיפיים אבל רק ב3[!!] סיימנו אותם ובערך ב3 וחצי נסענו לים לצלם את הראיון. המקום שנועם בחר לראיון היה מדהים!! [אני לא אתאר לכם אותו אתם פשוט תראו כבר הסרט..
] וגם הראיון היה מוצלח
אחרי הים נסענו שוב לנועם (היה כ"כ צפוף באותו
). ומשם התחילו הבעיות.. היתה מסיבת יומולדת לאח של נועם ונועם ואנחנו לא ידענו (רק כשהגענו לחניאל ידענו.. כבר מאוחר מידיי..) כל מקרה, יצאנו כל הצוות של הסרט וישבנו בכיכר/חורשה [איפה שצילמנו לפני..] וחשבנו מה אנחנו הולכים לעשות.. היה כבר 8 ועוד לא ידענו איפה אנחנו ישנות או מה אנחנו עושות ומי שהצטרפה היא אחת ההיסטריות וזה נהיה יותר ויותר מעצבן.. אני אחת שמתעלמת כשמעצבנים אותה (רוב הזמן..) אז כל היום שתקתי, לא הגבתי ולא התעצבנתי אפילו לא באותו רגע.. עד היום למחרת..[חבול!!!!] אמא של נועם הציעה לנו להיכנס אבל זה היה משפחתי אז סירבנו בנימוס, היא גם לא הבינה איך זה שאנחנו לא יודעות איפה אנחנו ישנות ושלא אכלנו כל היום [דווקא אכלנו קצת.. אוראו..
], היא הציעה שנישן אצלם, שוב סירבנו ואמרנו שנסתדר.. בזמן שחיכינו תקף אותי כאב ראש רציני בשחיים לא חוויתי!! כאילו מכניסים לי מקל דרך העין השמאלית אל תוך החלק השמאלי של הראש ומסובבים ומסובבים ודוחפים.. כמעט שנפלתי כמ פעמים.. מזל שתפסו אותי.. היה לי כ"כ כואב!! חיכינו עד 10 וחצי או יותר כדי שנועם יבוא וניסע כולנו לת"א, בדרך לת"א כמעט כל הדרך ירדו לי דמעות מכאבים ולא יכולתי כל תזוזה קטנה כאב רק הולך ומחמיר ולנועם אין כדור לתת לי והרגשתי שאני עומדת למות (בלי להגזים!) בחיים לא כאב לי ככה בחיים!! אחרי שהוא הוריד אותנו גברת מפיקה נזכרה שיש לה כדור.. (יופי באמת!) כנראה שהוא עזר כי אחרי חצי שעה חזרתי לעצמי.. (חצי שעה פלוס כל הזמן שחיכינו בדשא וכל הנסיעה לת"א!). הוא נסע להופעה ואנחנו חיכינו לו באיזו מאיפה חח אכלנו וצחקנו עם המוכר [החמוד!] ובסוף, מי שנועם היה צריך לצאת איתה ואנחנו היינו צריכים לצלם פשוט לא באה! לא ענתה לטלפונים ולא כלום! היא פשוט זבל!! ועזבו לרגע את העיניים שהיא פשוט הרסה לנו סצנה כי אחרי זה נועם נסע הביתה ולא יצא אומשו, היא פשוט הבריזה לו, היינו בהלם!! כמה מגעילה אפשר להיות?! בכל מקרה, היינו שיא המבואסות שחיכינו מ8 בשביל זה ועכשיו ניסע לרמת גן לישון אצל אחות של העורכת בלי לצלם את חיי הלילה של נועם.. אבל מה לעשות..? קורה..
הצילומים, הנסיעות, הלחצים, העייפות (לא לגמרי חח) הכל! אתמול זה פשוט נגמר ב12 וחצי כשהגעתי הביתה והורדתי לאט את הנעליים.. נזכרתי פתאום ביומיים האחרונים וכל מה שקרה וניסיתי לזכור רק את הטוב.. אוקיי, אני עכשיו הולכת לחפור אבל מה-זה לחפור על היומיים האלו וחסר למי שלא קורא!! לפני שאני מתחילה אני רוצה לציין שהוסיפו לנו לקבוצה עוד ילדה כי הקבוצה שלה התפרקה, עשיתי לה טובה ורק אני הסכמתי מכל הקבוצות להכניס אותה ושיכנעתי אפילו את הצלמת שלא ממש התלהבה.. לא ידעתי איזה טעות אני עושה כשהסכמתי, כמה ריבים, עצבים וזמן שהייתי יכולה לחסוך.. אבל, את הנעשה אין להשיב ואני שמחה שזה מאחורי כבר..
