הגישות שיש
זה קומניזם, סוציאליזם שאותו אני כבר יכול להתווכח ולקבל אותו אייכשהו (הוא בעד שינוי אבל דרך חקיקה ודמוקרטיה וגם מעט יותר מתון מהקומניזם), סוציאליזם מתון-נאור- או מבחינת המותג סוציאל דמוקרטיה, ליברליזם מתון-נאור-עם חמלה או נדמה לי אומרים ליברל -דמוקרט , (אותו דבר קפיטליזם נאור מתון וכו (במקרה הזה המילה קפטליזם וליברליזם זה חופף זה רק סמנטיקה-למרות ששימו לב מענין למה, רוב הקומניסיטם והסוציאליסטים תמיד ישתמשו בממושג קפיטליזם...), וקפיטליזם יותר קשוח-ניאו ליברליזם, ואולי הכי קיצוני זה קפיטליזם קיצוני- קפיטליזם אמריקאי. או יותר נכון קפיטליזם רפובליקני,, גם שמעתי שיש משהו שנקרא בלי קשר, פשיו-קפיטליזם ואנרכו קפיטליזם שזה דבירם שלא ידועים לי. בכל מקרה הבדל בין סוציאליזם מודרני-חדיש לבין ליברל דמוקרט לא ממש גדול. והראיה שלי לגבי כלכלת ישראל, קודם כל אני לא אכנס להגדרות זאת אומרת אני במקרה הזה מעדיף שלא מעדיף לכתוב קודם שאינ קפיטליזסט או סוציאליסט, אני מעדיף לכתוב את ראייתי שלי בלבד, ואולי שאחרים כבר יקראו את זה ויחליטו למה זה משתייך.. (ואני אומר מראש שאני לא מבין גדול בכלכלה). קודם כל הכלכלה צריכה לשרת את האדם, זאת אומרת אני לא נולדתי בשביל לקדם משהו שנקרא כלכלה, בזה אני מתחיל, האדם ברא את הכלכלה בשביל שהיא תקדם אותו ולא הכלכלה ברתה את האדם בשביל שיקדם אותה. בעיני אני חושב שבני האדם צריכים לדאוג לעצמם, אלוהים חנן אותנו בתבונה , ברגליים ביידים, ואנו מסוגלים לכך, וזה אומר לקחת אחריות על מעשינו הכספיים. אי אפשר שהמדינה תקח אחריות על אי לקחית אחריות של מעשו הכספי של אדם פרטי-מכל מיני סיבות, ואני חושב שזה דיי מובן -זה כל הרעיון הבסיסי של האדם כאישות עצמאית עם אחריות (אדם בוגר), אם לאדם אין אחריות על מעשיו, אז שלא יתעסק בעיניני כספים שיעביר את זה לרואה חשבון שיסדר לו את חייו, או לבנקאי או מה שלא יהיה, יש כמובן מקרים שהאדם הוא חולה נפש ואינו מסוגל לקחת אחרית על עצמו, במקרה מיוחד זה, על המדינה לטפל בו, ולדאוג לו כאילו הוא בנה. על פי תפסיתי המדינה צריכה להמנע מלהכניס את ידה ככל האפשר מכספו של האדם (מיסים וכו), עלי להמנע מלגנוב אותו כמה שיותר, ולקחת ממנו חלק מכספו רק לדברים באמת חיוניים. ברמת העקרון אין לי בעיה אם כך שהמדינה תיקח מהאדם אפילו הרבה מיסים, אך השאלה מה עושים עם המיסים, והינה מגיע קטע חשוב: סדר עדיפיות נכון! קודם כל המדינה צריכה לקחת את המיסים לדברים חיוניים באמת, כמו חינוך (ולא של המגזר החרדי),תשתיות,למובטלים אמיתיים ולא לפרזיטים, לסטודנטים ולא לבחורי ישיבה ווכו וכו (אני מקווה שאתם מבינים את העקרון...)... על המדינה לא לקחת כספים מהאדם (כמה שפחות) על מנת לתת לאדם את הבחירה מרצונו להחליט מה לעשות עם כספו לפי ראות עיניו. הכלכלה של המדינה צריכה לעשות הכל על מנת לצמצם את האבטלה-דבר שיגרום לצמצום פערים. צריכים לעודד תעסוקה ועבודה עיברית-ולא עבודה ערבית ופרזיטיות (ועבודה ערבית אינני מתכוון למושג בפשטותו) כמו כל מדינה, יש תמיד אנשים שנופלים בין הכיסעות, יש כאלו שאינם יכולים לעזור לעצמם, יש כאלו שזאת חובה ומצווה יהודית לעזור להם. אבל רק באמת לאמייתים שבינהם המדינה צריכה לעזור! ולעזור הרבה. אך בד ובד היא צריכה למצוא את המזוייפים ואלת הפריזטים ולא לעזור להם. המדינה צריכה להטיל מס גבוהה יותר על בעלי ההון ועל הבורסה שמרוויחים מיילירדים ולדאוג שהצמיחה תחלחל למען אלו שצריכים לעזור ולמען להקל עד כמה שניתן על מעמד הביינים. צריכים לדאוג לרשת ביטחון כלכלית שגם מי שנופל מין הגובהה אל התהום שבתהומות שתהיה לו האפשרות לצאת מהמשבר הכלכלי שלו ולצעוד עם גב גאה במולדתו ולדעת שהוא עוד יתגבר על זה. המדינה צריכה לאסוף את כל נגני הרחוב,להחזיר להם את הכבוד,ולהקים אתם תזמורת. במידה והמדינה מבחינה כלכלית נמצאת במצב מצווין והיא בשמיים וכו, עליה מוטלת אחריות לנסות לדאוג למדינות במצוקה אחרות ולעזור להן גם כן אם בצורה של כסף ואם בצורה של אנשי כלכלה , גם כן להעמיד את מדינתם על הרגליים. זהו נדמה לי.
שהעלה נושא מעניין שלא דיברו עליו עדיין - הכלכלה של ישראל. הגישות הידועות לי הן: קפיטליזים, סוציאליזם, קפיטליזם רך, וסוציאל-דמוקרטיה. אני ממליץ, למי שעדיין לא מכיר, לפנות לוויקיפדיה ו/או לכל אתר ומקור אחר שאתם יכולים לפנות אליו כדי להעשיר את הידע שלכם