השאלה השבועית לכווווווולם

[Tami661]

../images/Emo88.gifהשאלה השבועית../images/Emo42.gifלכווווווולם

קודם כל, הכי חשוב:

בוקר טוב ושבוע טוב לכוווווולם

שיהיה לנו סופר יום, סופר שבוע ועוד יותר סופ["ש]ר (לא התחיל השבוע ואני כבר אורבת לסוף שלו

) ולשאלה: איך מביאים ועוד יותר איך משאירים מתאמן חדש

זוכרים את האימונים הראשונים שלכם? מה גרם לך להישאר במכון הזה או לחילופין לחפש אחר במקומו?

איזה יחס מהמדריך/ה הכי עשה לכם את זה וגרם לכם לרצות לחזור לשיעור הבא, לזה שאחריו, ולעשרות שאחרי אחריו... ואיזה יחס הבריח אתכם משיעוריו לבלי שוב?

מדריכים: מה אתם קולטים מהמתאמנים המתמידים ומה מהחדשים?

מדריכים למתאמנים קבועים וקבוצות גדולות: האם אתם מצליחים לעמוד כל שיעור בהענקת יחס אישי לכל מתאמן ומתאמן? אתם מעורים ולו במקצת בחיי מתאמנים (קבועים/ותיקים) מחוץ לכתלי הסטודיו? לא רוצה להלאות בשאלות מנחות, יש רבות כאלו. תגיבו חופשי וננסה ליצור איזושהיא תבנית בסיום השרשור.

 

[שוגי21]

מהניסיון הקצר שלי

בתור מתאמנת חדשה, המדריכה גם התחילה כמוני באותו היום גם היא חדשה, אבל הסיפור האמיתי הוא שבזכותה הגעתי בכלל לסיפור הספינינג והתאהבתי בספורט הנפלא הזה. המדריכה היא קרובת משפחה שלי, כיף להקשיב לה, למרות שבסוף השיעור השני באה אליה אחת מהמתאמנות הותיקות, וביקשה להעלות את רמת השיעור בטענה שהיא בכלל לא הזיעה, בניגוד לשיעורים קודמים שבהם הזיעה והתאמצה כהוגן. המדריכה הביאה לשיעור הבא את המדריכה הקודמת, והותיקה שתראה מה צריך לשפר בשיעור, ובסוף זאת שהתלוננה לא הגיעה בכלל, בסיום השיעור המדריכה הותיקה אמרה שהיא דווקא כן הזיעה והשיעור נשאר באותה רמה. מה שיצא גם לטובה שהיא קלטה שאני חדשה ובאה לתת לי טיפים לדיווש נכון וגם המליצה לי לעמוד מדי פעם כדי להתרגל.

 

[ennicka]

תשובתי

מה גרם לך להישאר במכון הזה או לחילופין לחפש אחר במקומו?

הצעה של המאמן לעשות מינימום של 10 שעורים ולא להחליט לפני

מקצועיות, שלמרות שאני הייתי מתחילה הצלחתי להבחין בה - דגש על בטיחות, בדיקה של תנוחת הרכיבה שלי ותיקונה וכו'

איזה יחס מהמדריך/ה הכי עשה לכם את זה וגרם לכם לרצות לחזור לשיעור הבא, לזה שאחריו, ולעשרות שאחרי אחריו... ואיזה יחס הבריח אתכם משיעוריו לבלי שוב?

יחס מקצועי - תיקונים תוך כדי שעור

סובלנות ונכונות להסביר - מענה לכל שאלה גם אם היא קשורה לספורט בכלל ולא ספינינג בפרט, עידוד לפדלאות שביננו וכו'

עוד לא נתקלתי בי-ח-ס שהבריח אותי אלא סתם חוסר אינטראקציה בשעור/שעור לא מקצועי וכו' לגבי השאלה למדריכים האם הם מעורים בחיי המתאמנים מעבר לספינינג, יכולה לענות מזוית המתאמן - גילית אחרי כמה מקרים בהם "עורתי" בחיי המאמן מעבר להיותו מאמן, שבמקרה הזה אני רוצה שהמדריך שלי ישאר מדריך שלי, ולא רוצה לדעת פרטים על "מאחורי הקלעים" של השעור, זה יכול לבאס במקרים רבים.

 

[אסף האנארובי]

תשובות :

מה שהשאיר אותי באימון זה בעיקר האופניים. גם אם לא היה שם מדריך, סביר להניח שהייתי ממשיך להתאמן 3 פעמים בשבוע. למעשה, זה בדוק, כי היתה כמעט שנה שלמה שעבדתי בחדר כושר שהיו בו שני אופניים של שווין באמצע חדר הכושר (לא היה סטודיו בכלל) והתאמנתי שם שלוש פעמים בשבוע לעצמי. מה בכל זאת "עושה לי" את זה במדריך וגורם לי לחזור לשיעורים שלו? מוזיקה, סגנון עבודה, חוסר צרחות. סגנון עבודה - פשוט ולא תזזיתי מידי. אני אוהב שיעורים שיש לך זמן להתרכז בפוזיציה מסוימת ורמת עצימות מסוימת, מה שמאפשר, לי לפחות, להוציא מעצמי את המיטב ולתכנן נכון את העבודה שלי. לא אוהב כאלו שכל שניה וחצי משנים עומס ופוזיציה. תנו לעבוד, בחייאת ראבק! : אני דווקא אוהב את המדריכים שלא מרבים להכנס לך לווריד ואם הם מעירים משהו אז זה משהו מקצועי לתיקונים. הבריחו אותי כאלו שלא מבינים שיש להם מקרופון כדי שהם לא יצטרכו לצרוח כמו משוגעים באופן שקשה להבין מה הם רוצים בכלל. זה גם מציק, פולשני ולא מאפשר לי להתרכז בעבודה. אני לא צריך מדריך שילהיב אותי כי יש לי את המוטיבציה הפנימית שלי (אם כבר, אז אני צריך מישהו שירסן). יחס אישי? אם הכוונה ליחס מקצועי אז התשובה היא "כן", אפשר גם בקבוצות גדולות. אם הכוונה היא להתענינות בחייו האישים אז התשובה היא "לא", גם בקבוצות קטנות . לא שאני בנאדם לא סוציאלי, פשוט אני רואה את ההדרכה כעניין מקצועי ואם מתפתח משהו מעבר אז זה קורה באופן טבעי כמו בחיים באופן כללי. אם אני עובד עם אותם אנשים לאורך זמן והם באים לשאול שאלות אחרי השיעור אז סביר שאני אכיר אותם קצת יותר. היחס המיוחד שאני נותן לחדשים הוא: א) דגשים על טכניקה גם לפני השיעור וגם במעקב יותר אינטנסיבי במשך השיעור. ב) שיחת מוטיבציה קצרה שמסבירה להם את התחושות שעשויות ללוות אותם באימונים הראשונים. אני תמיד אומר להם שזה לגיטימי לעשות כמה שיעורים ואח"כ לפרוש אם זה לא מתאים. אני מסביר להם שאם הם רוצים לבחון את זה ברצינות, אז שינסו לפחות 4-5 שיעורים ואחר כך יחליטו. להערכתי יותר מ90% מתמכרים אחרי 4-5 שיעורים והפורשים הם בד"כ אלו שעשו שיעור שניים גג. ועוד דבר חשוב : כייף להיות אצל מדריך שרואים שהוא נהנה מהעבודה שלו. לא יעזור כלום, איכשהו זה עובר למתאמנים (ראה ערך דובב). עכשיו תנחשו אלו הדרכות אהבתי שלשום ואלו אהבתי פחות (בלי שום קשר לעניין המקצועי של הרכיבה עצמה)

 

[lady_anne]

../images/Emo42.gif בוקר טוב

הסיבות שגרמו לי לחזור לעוד שיעורים של אותם מדריכים הם הרצינות, היחס המקצועי (כולל עזרה בכיוון האופניים והכוונה אישית למתחילים), המוזיקה ומינימום דיבורים. בדרך כלל אני מעדיפה מדריכים ששמים סטים שלמים של מוזיקה ולא צריכים להחליף טרק כל שתי דקות, ויכולים להתרכז יותר במה שקורה מסביב ולשים לב איך אנשים מדוושים. יוצא דופן הוא המקרה של רועי גרין (הולמס ת"א ועוד) - טוחן נונסטופ, מחליף מוזיקה כל הזמן ומצחיק בטירוף ("כל זמן שאתם איתי לא תצטרכו קרדיולוג

") אבל מצד שני מקצוען ללא פשרות.

לא אוהבת מדריכים שמרוכזים רק בעצמם, שמדוושים ולא רואים אף אחד ממטר, שרואים עליהם שהם משתעממים ושמבקשים 20 דקות בעמידה כי אין להם שום רעיון אחר בראש באותו רגע. לחילופין נמנעת מכאלה שלא סותמים את הפה ומנסים להצחיק כל הזמן, וממדריכים שלא מרגישים את הקבוצה ודבקים במערך השיעור שלהם בלי לשים לב לאנרגיות שמסביב.

 

[מייקי דוט קום]

שאלון מצויין וחשוב

*) מה שגרם לי להישאר אצל מדריך היתה הרצינות והמוכנות שלו (לא חובבן ששם 12 להיטים וצורח). נמשכתי למדריכים שהיתה להם אמפטיה למתאמנים שלהם, חוש אמיתי להוביל אנשים ורצון אמיתי לקדם אותם. מה שגרם לי לא להישאר היתה חובבנות, אקרובטיקה וסיכון המתאמנים,קיבעון מוזיקלי וכד'. *) אני חושב שלמדריכה הראשונה שנכנסתי אליה יש השפעה עצומה להמשך פעילותי בענף. קודם כל תשומת הלב שזכיתי לה (למרות עוד 30 איש בחדר), העובדה שזכרה את שמי, את השאלות ששאלתי והבטיחה תשובה אחרי בדיקה מעמיקה, לבקשות קטנות של מוזיקה אהובה. כמדריך *) מהמתאמנים הותיקים שלי אני קולט. קולט הרבה. אני יודע מה עובר עליהם, הם מנחשים מה עובר עלי, אבל איכשהו בטוב וברע, בשעה אחת אנחנו עושים את זה יחד לטוב ביותר. רק לאחרונה, אני מודה, נפתחתי לטפל במתאמנים חדשים,לטפל ביסודות, להחדיר את החלום. *) בכל מועדון יש לי את ה"מועדפים" שלי, אולם אני דואג לא לתת להם במהלך האימון, או יותר נכון לאחרים תחושה שלא כולם שווים. לאחרונה אני בונה אימונים עם מתן הובלה (וירטואלית כמובן) כל פעם למתאמנים אחרים.

 

[עליסה מ]

לא ממש קשורה לפורום

אבל בשביל דעת קהל רחבה יותר אני אענה : - ) מה שגרם לי להשאר במכון מסויים:

קודם כל היחס האישי. ברגע שמתייחסים אליך באופן אישי, ואפשר לראות שלמדריכי הכושר, למדריך ספינינג ואפילו לפקידת הקבלה אכפת ממך. זה נותן הרגשה חיובית, כאילו המכוןהוא הבית השני שלך.

מספר משתתפים ויעילות- הייתי במכון מסויים , וברגע שהם התחילו להראות סימנים של מחסור בחדרי אימונים, ובשעות אימונים זה הפך להיות מאוד לא יעיל בשבילי. מצאתי את עצמי מנסה להגיע למינימום שני שיעורי ספינינג בשבוע (שזה מעט) ולא מצליחה אפילו את זה כי המכון לא היה מאפשר. החדר במכון היה יחסית קטן, והכניסו יותר אופניים משלדעתי היה צריך להכניס. הגמישות של המכון גם מבחינת ביטולים ממש חשובה. כרגע אני נרשמת למשל לשיעור אפילו באותו היום, ואם השיעור סגור כבר, ברגע שמתפנה מקום מתקשרים אלי. וזה קורה המון... כלומר בקושי יוצא שאני רוצה להתאמן ואין לי אפשרות.

עוד אופציות חוץ מספינינג- אני גם חולת קיקבוקסינג, אז החלטתי ללכת למכון שמאפשר גם קיקבוקסינג בתדירות גבוהה.

מקצועיות וגיוון- אומנם אני לא מכירה את הספינינג באופן מקצועי, אבל אפשר לראות כשמדריך מבין על מה הוא מדבר, או כל האימון מתעסק רק בסוג אחד של "תרגילים"

אווירה- חשוב שהחדר יהיה נעים, מוזג, מרווח, שתיהיה מראה, האפקטים באור מאוד עוזרים, כי הם משנים אווירה - ואז זה נותן גיוון באימון.

והכי חשוב- המדריך . אני אוהבת את המדריכים הקופצניים, המטורפים, אלו שמחייכים באימון, אלו שעוברים ומתקנים אותך כשאתה עושה משהו לא בסדר. אלו שמסתכלים איך אתה מדווש, ולא נמצאים עם עצמם במהלך כל האימון. ולשאלה השניה- יחס שהבריח אותי בשיעורים:

היה מדריך שהיה מתחיל עם בנות בשיעור, שזה דוחה לאללה. זה מה שעניין אותו.

מדריכים שעסוקים רק בעצמם ובדיווש שלהם, ולא נותנים יחס למתאמנים.

כשאין גיוון במדריכים- נכון, אני נוטה ללכת לרוב לשיעורים של מדריכים שאני אוהבת, אבל גיוון עוזר.

מדריך חסר אנרגיה ומונוטוני -עושה טובה שהוא מעביר לנו שיעור

 

[עליסה מ]

וכמובן... איך שכחתי

חשוב ביותר ! המוזיקה... חשוב שהמדריך יידע לגוון במוזיקה שלו. שלא ישים איזה 5 להיטים שרצים עכשיו ויחרוש עליהם כל שיעור. יש לנו מדריך שכל שיעור עושה שיעור בסטייל אחר. שיעור לועזי, שיעור ישראלי, שיעור שנות ה80.. זה אחלה.

 

[פנטום הצט]

אחחמ... אחמממ...

מביאים אותי במסגרת "חבר מביא חבר" ומשאירים אותי במסגרת "מתאמן מכיר מדריכה/מתאמנת"...

 

[יעל81]

זוכרת כל שניה

בשיעור הראשון שלי לא הצלחתי לדווש בעמידה. כל פעם שניסיתי לעמוד, כף הרגל החליקה איכשהו מהרצועה

נשארתי שם פשוט כי אז לא היו לי אופציות אחרות באותו איזור (ובלי קשר, שם גם פגשתי לראשונה את אחד ממדריכי פורום זה

) אני מצפה ממדריך לתת לכל המתאמנים יחס של כבוד, להשגיח כל הזמן על הטכניקה שלהם, לשדר אווירה של "באנו לעבוד ולהנות מזה" ולא "באנו להשתולל. מבלי להכינס למקצועיות, שיטות הדרכה וכו', אני לא אחזור לשיעור של מדריך שמרוכז בעצמו. למשל, מדריכה שלא שמה לב שאחרי 20 דקות במצב 3 נתקעתי בלי יכולת לשבת כי הכיסא ברח אחורה, ולכן נאלצתי באמצע השיעור להחליף אופניים. גם למעבר כולו היא לא שמה לב...

 

[Tami661]

גם אני עונה, מנקודת מבט של מרעילה

מדופלמת ומתאמנת "משומרת"

1. מתאמן חדש מביאים בד"כ באמצעות מתאמן ותיק או מספיק גם פחות חדש. 2.

זו אחת הדרכים גם להשאיר אותו הסבר: לדרבן מתאמנים קיימים להביא את חבריהם/שכניהם/בני משפחתם לאימונים. המתאמן החדש ירגיש לצד מכר/ה הרבה יותר בנוח לעבור את השיעורים הראשונים. איך לדרבן? שכל אחד יעשה את חישוב הכדאיות או הדרך ויחליט בהתאם. זוכרת גם זוכרת את האימונים הראשונים שלי

ואם שכחתי אז הגיע הכנס הזה ובאופן מקרי לחלוטין הגיעה אליו מדריכת הבייסיק של השיעורים הראשונים שלי: זו שבמהלך כל השיעור הראשון התעקשה שאני מענטזת למרות שאני לא הבנתי על מה היא מדברת בכלל (נו, טוב... היום אני מבינה

) אבל כן הבנתי שהיא מבחינה בי. וזה אלמנט חשוב ביותר בשימור מתאמנים: 3. חדשים? זה עושה להם כיף שהמדריך זוכר את שמם ופונה אליהם במהלך השיעור, לא להגזים שלא ירגישו שהם "עד כדי כך גרועים" אבל פנייה בגישה חביבה... אין דבר כזה שלא נותנת תחושה נעימה. חדשים פחות? לא לקבל אותם כמובן מאליו כי הם כבר למדו לאהוב את הספורט הזה... תזכרו שהם יכולים להמשיך לאהוב אותו גם במכון אחר! והם גם יכולים לפתח אהבה לספורט אחר... 4. אין ספק שהעובדה שאני מתחברת בקלות והאופן שבו נהפכנו המדריכות (כולן

) ואני לחברות גם מחוץ לשעות האימון... הפכה את המשך הההגעה לאימונים לעוד יותר מהנה. אבל לא לכולם יכולת חברתית זהה ויש כאלו שיקח להם זמן להתאקלם: העצה שלי? מי שמעוניין לשמר מתאמן חדש ש"ימנה" מתאמן פחות חדש שידווש לצידו, חיוך פה, מילת עידוד שם - קצת סימפטיה יעשו עבודה נפלאה. כל הצדדים יוצאים נשכרים: למתאמן הותיק "גאוות יחידה" על שבזכותו נלכד עוד מדווש בגלגל, החדש - מרגיש שכבר הוא מכיר מישהו ובעל הסטודיו/ המדריך... שימר לו מתאמן.

 

[דולפינה במים]

להכיר את כל הקבוצה שלך לא רק בשמות

אלא גם ביכולת , במה כל אחד אוהב , מה המטרה של כל אחד , וכל פעם לתת את תשומת הלב למי שצריך לקבל אותה , אם זה במילה טובה , אם זה בשקטע מהשיעור , אם זה בשיר , אם זה במחמאה על ההתקדמות או שינוי של טעות בסיסית.......... ולנסות להטמיע בכולם את הרעיון שלכושר גופני מעולה לא מגיעים ביום אחד וגם לא לתוצאות אחרות אז אם אנחנו בדרך לשם נעשה את זה בכייף וביחד.

 

[tigra1]

את מה זה צודקת!דולפינה

זה נכון והיחס צריך להיות אינדבדואלי ולא כללי לכל אחד יש את הפאק שלו ואתה צריך להיות שם בשבילו ולא רק בשביל כ-ו-ל-ם

 

[דולפינה במים]

../images/Emo45.gif

 

[tigra1]

שאלת השאלות

אז ראשית כל עליי לברך את תמי על הארגון של יום שישי היית נהדרת וכל הזמן ישבת לך על השולחן בצד ונמנעת מלקבל את הקומפלימנטים... בכל מקרה השאלה שתמי שאלה אכן היא שאלת השאלות כי בעצם למה כולנו מדריכי ספינינג היום לא כולנו באנו מתחום רכיבת האופניים(שטח,כביש) משהו גרם לנו להתאהב בזה ולהכנס לזה עד כדי כך שבחרנו להעביר את האהבה שלנו הלאה כמו שהועברה אלינו ע"י מדריכים אחרים . היחס של המדריך כלפי מתאמן חדש (עד לפחות שעור עשירי אתה עדיין חדש)תשומת הלב ,האנרגיות שסוחפות אותך בשילוב של חיבור עם קול המדריך,טיפים לדיווש נכון במהלך כל השעור לפעמים גם לפני ולפעמים גם אחרי כל זה ביחד סוחף אותך לחכות לשעור הבא ויחד עם הידע שאתה צובר בנושא והתענינות שלך בספינ@#$ הופכים אןתך לאוהד נלהב בתחום ואז לחובבן מתקדם ואז למדריך. ועם השתלמויות כמו ביום שישי(כן ירבו)אתה הופך למדריך הרבה יותר מקצוען וזו השתלשלות העינינים מזוית הראיה שלי אבל ראשית כל זה מתחיל באנו המדריכים-מ-ק-צ-ו-ע-י-ו-ת

 

[eynav16]

../images/Emo4.gif

אני לא חושבת שמשהו באמת שקשור לספינינג עצמו ולמדריך גרם לי להשאר...

 

[קשת אופטימי]

מוזיקה מוזיקה מוזיקה

בכל שעורי הספינינג והארובי שהשתתפתי בהם מה שעשה לי את זה זו המוזיקה. בשעורים בהם המדריך שם משהו לא לרוחי ,הזמן לא עבר וכל אינטרוול נראה כמו נצח. היו שעורים שבהם אפילו נטשתי לפני הזמן. גם האווירה באימון עצמו משפיעה כמו גם מצב הרוח שבאים איתו. אם יש חבר'ה צעירים (ברוחם) יש אינטרקציה ויש הרגשה של "רצוי" ואז חוזרים שוב ושוב. למאמן חלק נכבד בעניין ויש כאלה כמו טל שחם שהיו יודעים ומכירים כל אחד בשמו ונתנו הרגשה טובה. לפעמים קצב שעור טוב ומוזיקה טובה מחפים על התעלמות מצד המדריך כי לא צריך אותו אבל אין ספק (וזה מנסיון אישי) שכשהמדריך מגיע לידי בספינינג או ארובי קצב האימון שלי עולה ואני לא "מזייף"