../images/Emo9.gifהשיבה מהיארד!!!../images/Emo24.gif
יאגא יוו חברים, אני רוצה לפתוחבהתנצלות בפני כולכם וכולכן על שלא נכחתי כאן מאז שנחתתי, ביום חמישי בערב. היה לי המון על הראש ועדיין יש, אבל הפורום הזה נמצא אצלי בראש סדר העדיפויות(עוד על כל ענייני הפורום בהמשך...), ואני מאוד מקווה שמעניין אתכם איך היה לי בג'מייקה, כי לי וואלה יש מה לספר. אז ככה: זה היה טיול שחציו הראשון נעשה עם תיירים מכל העולם, בטרז'ר ביץ' ולפני כן בנגריל, וחציו השני כמעט עם ג'מייקאים בלבד, בקינגסטון. חציו הראשון בעיקר מוזיקה עדכנית וחציו השני בעיקר רוטס רוק מופלא. טיול שנתן לי כל כך הרבה והעשיר את הידע שלי על רגאיי, על ג'מייקה ועל תרבות הראסטה. נתחיל בהתחלה, בשדה התעופה במונטיגו ביי, שם נחתתי ב5.2, כשמולי נהגי מוניות רעבים מתים כל אחד שאני אעלה על המונית שלו. אבל לא, מישהו כבר היה אמור לאסוףך אותי, וזהו ג'וזף, בעל ההוסטל "ווסטפורט" בנגריל. הקטע שהוא היה עדיין בדרך, ועוד לא ידעתי את זה. מה אני אגיד לכם, פחד אלוהים הדקות הראשונות מחוץ לשדה. אחרי כמה דקות ארוכות ומפחידות מדי, ג'וזף אותר על ידי אח שלו, שהיה במקרה אחד מנהגי המוניות האלה(אל תסמכו על אף אחד שיגיד לכם את זה, בואו נגיד שהיה לי הרבה מזל שהוא לא חירטט עלי...). עלינו על האוטו ובדרך ג'ו נתן לי את השיעור הראשון בהישרדות באי המטורף הזה: צריך לדעת לשמור על הכסף, כסף לא קונה חברים, צריך להיות wise. הנסיעה ממו ביי לנגריל מגלה את ג'מייקה במלוא תפארתה-נופים מטריפים, גם הם מפחידים לעיתים מרוב יופי; השמיים הנקיים נראים כמו סרט מצוייר, העננים לבנים ורחבים, ונשמש הכי יפה בעולם; רואים ג'מייקאים הולכים בשולי הדרך, קלטתי בדרך למעשה מה זה להיות לבד שם. "אבל לדעתך אני אסתדר?" שאלתי את ג'וזף. "בוודאי שתסתדר, רק תהיה wise. יש לי bredren בהוסטל, ראסטה יפני מאוד חכם, קונה את האוכל שלו לעצמו ומבשל לבד(שמתי לב אגב שהגברים שם מאוד תופסים מגברים שמבשלים כי רבים מהם לא חזקים בעניין, אבל לא כולם...). אני אפגיש ביניכם והכל יהיה בסדר." כשהגענו השמש כבר לא זרחה. ג'ו הראה לי את החדר שלי, גבה תשלום מראש ושילמתי לו גם על הנסיעה+טיפ+מתנה(הם מאוד אוהבים מתנות. מאוד), מחזיק מפתחות שקניתי בשדה(תודה לכולם על הטיפ המסויים הזה!) עם ציור של ירושלים וכתוב "ירושלים" בעברית למעלה. הוא הסתכל במחזיק ואמר: "אז הולכת להיות מלחמה מה?" "אני לא חושב האמת, המצב כבר שנים ככה." "לא נכון. החמאס מעולם לא היו בשילטון! עכשיו תהיה מחלמה והיא תגבה הרבה קורבנות." רציתי להגיד שהוא טועה, אבל האמת שלא היו לי מילים. הם מאוד אוהבים אקטואליה. באותו לילה ראשון הכרתי את כל החבר'ה בהוסטל: שני אחים ואחות ספרדים, אמריקאית מבוגרת בגיל של אמא שלי ששמה קים, אבל כולם קראו לה אמא, סקוטית, איטלקים, אוסטרים וגם היפני, מוג'ו שמו(חחח כן כמו באוסטין פאוורס...). הוא הלך באותו ערב להופעה של קפלטון, ביני מאן, קוקו טי ונינג'ה מאן. נשמע חלומי ומפתה הא? לא אחרי 17 שעות טיסה עם עצירה של חמש שעות בקנדה. הייתי הרוג. וזה לא שלא רציתי ללכת, פשוט אמרתי 'לא, בטח יהיו עוד, זה ג'מייקה...' היום אני יודע שהייתי ישן אחר כך יומיים והולך, אבל אז לא ידעתי שזו הייתה ההופעה שסגרה את הטור המיוחד הזה שלהם שהיה באי. זה הדבר שאני הכי מתחרט עליו שלא עשיתי בטיול. נגריל היא מקום טוב להתרגל לג'מייקה. היא מלאה בתיירים מעניינים מכל העולם, החוף שם הוא פשוט הכי יפה שראיתי אי פעם, יש סופר ובנק לא רחוקים, ומקום של אינטרנט שממנו כתבתי קצת, אבל לא ממש זול שם וגם לא היה הרבה זמן. הייתי בהופעה של ילומאן, היה נייס ההופעה שלו אבל הוא אירח אומנים מקומיים, רובם גרועים. ובכלל האווירה של האירוע הייתה מאוד ממוסחרת ותיירותית, וזה לא מה שאני אישית חיפשתי ביארד. עוד אירוע שהייתי בו בנגריל(באותו לילה של ילומאן, לפני ההופעה), היה חגיגות anyverssery למקום מפורסם שם בשם peewy's, מין פאב מסעדה. לכבוד הערב הייתה הופעה אינסטרומנטלית אנפלאגד, של להקה שניגנה מוזיקה ג'מייקאית ישנה, היה מאוד מאוד יפה ומרשים. מנגריל נסעתי לטרז'ר ביץ', דרך הקבר של פיטר טוש בבל מונד(מאוד עצוב שהם לוקחים המקום שלדעתי הכי נהנתי בו באי. מאוד רגוע ונעים. הלכתי למקום שגיא המליץ עליו, Sandy Hill. הוסטל של משפחה צנועה ומקסימה. היו במקום תיירים איטלקים(איטלקים אוהבים את טרז'ר ביץ', היא דומה לטוסקנה), שניים מהם מNameless Sound, תותחים לגמרי. הסלקטור חולה בראש, עשה הרבה שטויות שם, איש מצחיק. בסיינט אליזבת(המחוז בו טרז'ר ביץ' נמצאת) הייתי בשני דאנסים-אחד שאני לא בטוח איפה הוא היה או מי תיקלט בו, אבל אמרו שצ'ארלי צ'אפלין יופיע ומאידך הכניסה הייתה חינם. ככה שהיה די צפוי שהוא לא יופיע, והוא באמת לא הופיע. הגיע מיניבוס ענקי לבן ונוצץ, אמרו שזה צ'ארלי אבל בסוף כנראה שזה סתם פיקציה שהם שכרו כדי להביא אנשים. לא שהיה רע, להיפך היה מדהים! הופיעו כמה אומנים, היחיד שאני זוכר והכרתי זה טרי לינן, שהרי מגיע מסיינט אליזבת. הדאנס השני היה לא רחוק מאיפה שגרתי שם, בפאב שנקרא Wild Onion. הלכתי ברגל, היה מעולה, תיקלט שם סאונד בשם Ultimate Force, הביאו מערכת הגברה במיוחד לפאב והייתה אווירה מדהימה. קצת אחרי שהלכתי המוזיקה נפסקה(שמעו אותה בכל טרז'ר ביץ'!!!). יום אחרי זה התברר שהייתה שריפה במקום, ככה הבנתי לפחות.
יאגא יוו חברים, אני רוצה לפתוחבהתנצלות בפני כולכם וכולכן על שלא נכחתי כאן מאז שנחתתי, ביום חמישי בערב. היה לי המון על הראש ועדיין יש, אבל הפורום הזה נמצא אצלי בראש סדר העדיפויות(עוד על כל ענייני הפורום בהמשך...), ואני מאוד מקווה שמעניין אתכם איך היה לי בג'מייקה, כי לי וואלה יש מה לספר. אז ככה: זה היה טיול שחציו הראשון נעשה עם תיירים מכל העולם, בטרז'ר ביץ' ולפני כן בנגריל, וחציו השני כמעט עם ג'מייקאים בלבד, בקינגסטון. חציו הראשון בעיקר מוזיקה עדכנית וחציו השני בעיקר רוטס רוק מופלא. טיול שנתן לי כל כך הרבה והעשיר את הידע שלי על רגאיי, על ג'מייקה ועל תרבות הראסטה. נתחיל בהתחלה, בשדה התעופה במונטיגו ביי, שם נחתתי ב5.2, כשמולי נהגי מוניות רעבים מתים כל אחד שאני אעלה על המונית שלו. אבל לא, מישהו כבר היה אמור לאסוףך אותי, וזהו ג'וזף, בעל ההוסטל "ווסטפורט" בנגריל. הקטע שהוא היה עדיין בדרך, ועוד לא ידעתי את זה. מה אני אגיד לכם, פחד אלוהים הדקות הראשונות מחוץ לשדה. אחרי כמה דקות ארוכות ומפחידות מדי, ג'וזף אותר על ידי אח שלו, שהיה במקרה אחד מנהגי המוניות האלה(אל תסמכו על אף אחד שיגיד לכם את זה, בואו נגיד שהיה לי הרבה מזל שהוא לא חירטט עלי...). עלינו על האוטו ובדרך ג'ו נתן לי את השיעור הראשון בהישרדות באי המטורף הזה: צריך לדעת לשמור על הכסף, כסף לא קונה חברים, צריך להיות wise. הנסיעה ממו ביי לנגריל מגלה את ג'מייקה במלוא תפארתה-נופים מטריפים, גם הם מפחידים לעיתים מרוב יופי; השמיים הנקיים נראים כמו סרט מצוייר, העננים לבנים ורחבים, ונשמש הכי יפה בעולם; רואים ג'מייקאים הולכים בשולי הדרך, קלטתי בדרך למעשה מה זה להיות לבד שם. "אבל לדעתך אני אסתדר?" שאלתי את ג'וזף. "בוודאי שתסתדר, רק תהיה wise. יש לי bredren בהוסטל, ראסטה יפני מאוד חכם, קונה את האוכל שלו לעצמו ומבשל לבד(שמתי לב אגב שהגברים שם מאוד תופסים מגברים שמבשלים כי רבים מהם לא חזקים בעניין, אבל לא כולם...). אני אפגיש ביניכם והכל יהיה בסדר." כשהגענו השמש כבר לא זרחה. ג'ו הראה לי את החדר שלי, גבה תשלום מראש ושילמתי לו גם על הנסיעה+טיפ+מתנה(הם מאוד אוהבים מתנות. מאוד), מחזיק מפתחות שקניתי בשדה(תודה לכולם על הטיפ המסויים הזה!) עם ציור של ירושלים וכתוב "ירושלים" בעברית למעלה. הוא הסתכל במחזיק ואמר: "אז הולכת להיות מלחמה מה?" "אני לא חושב האמת, המצב כבר שנים ככה." "לא נכון. החמאס מעולם לא היו בשילטון! עכשיו תהיה מחלמה והיא תגבה הרבה קורבנות." רציתי להגיד שהוא טועה, אבל האמת שלא היו לי מילים. הם מאוד אוהבים אקטואליה. באותו לילה ראשון הכרתי את כל החבר'ה בהוסטל: שני אחים ואחות ספרדים, אמריקאית מבוגרת בגיל של אמא שלי ששמה קים, אבל כולם קראו לה אמא, סקוטית, איטלקים, אוסטרים וגם היפני, מוג'ו שמו(חחח כן כמו באוסטין פאוורס...). הוא הלך באותו ערב להופעה של קפלטון, ביני מאן, קוקו טי ונינג'ה מאן. נשמע חלומי ומפתה הא? לא אחרי 17 שעות טיסה עם עצירה של חמש שעות בקנדה. הייתי הרוג. וזה לא שלא רציתי ללכת, פשוט אמרתי 'לא, בטח יהיו עוד, זה ג'מייקה...' היום אני יודע שהייתי ישן אחר כך יומיים והולך, אבל אז לא ידעתי שזו הייתה ההופעה שסגרה את הטור המיוחד הזה שלהם שהיה באי. זה הדבר שאני הכי מתחרט עליו שלא עשיתי בטיול. נגריל היא מקום טוב להתרגל לג'מייקה. היא מלאה בתיירים מעניינים מכל העולם, החוף שם הוא פשוט הכי יפה שראיתי אי פעם, יש סופר ובנק לא רחוקים, ומקום של אינטרנט שממנו כתבתי קצת, אבל לא ממש זול שם וגם לא היה הרבה זמן. הייתי בהופעה של ילומאן, היה נייס ההופעה שלו אבל הוא אירח אומנים מקומיים, רובם גרועים. ובכלל האווירה של האירוע הייתה מאוד ממוסחרת ותיירותית, וזה לא מה שאני אישית חיפשתי ביארד. עוד אירוע שהייתי בו בנגריל(באותו לילה של ילומאן, לפני ההופעה), היה חגיגות anyverssery למקום מפורסם שם בשם peewy's, מין פאב מסעדה. לכבוד הערב הייתה הופעה אינסטרומנטלית אנפלאגד, של להקה שניגנה מוזיקה ג'מייקאית ישנה, היה מאוד מאוד יפה ומרשים. מנגריל נסעתי לטרז'ר ביץ', דרך הקבר של פיטר טוש בבל מונד(מאוד עצוב שהם לוקחים המקום שלדעתי הכי נהנתי בו באי. מאוד רגוע ונעים. הלכתי למקום שגיא המליץ עליו, Sandy Hill. הוסטל של משפחה צנועה ומקסימה. היו במקום תיירים איטלקים(איטלקים אוהבים את טרז'ר ביץ', היא דומה לטוסקנה), שניים מהם מNameless Sound, תותחים לגמרי. הסלקטור חולה בראש, עשה הרבה שטויות שם, איש מצחיק. בסיינט אליזבת(המחוז בו טרז'ר ביץ' נמצאת) הייתי בשני דאנסים-אחד שאני לא בטוח איפה הוא היה או מי תיקלט בו, אבל אמרו שצ'ארלי צ'אפלין יופיע ומאידך הכניסה הייתה חינם. ככה שהיה די צפוי שהוא לא יופיע, והוא באמת לא הופיע. הגיע מיניבוס ענקי לבן ונוצץ, אמרו שזה צ'ארלי אבל בסוף כנראה שזה סתם פיקציה שהם שכרו כדי להביא אנשים. לא שהיה רע, להיפך היה מדהים! הופיעו כמה אומנים, היחיד שאני זוכר והכרתי זה טרי לינן, שהרי מגיע מסיינט אליזבת. הדאנס השני היה לא רחוק מאיפה שגרתי שם, בפאב שנקרא Wild Onion. הלכתי ברגל, היה מעולה, תיקלט שם סאונד בשם Ultimate Force, הביאו מערכת הגברה במיוחד לפאב והייתה אווירה מדהימה. קצת אחרי שהלכתי המוזיקה נפסקה(שמעו אותה בכל טרז'ר ביץ'!!!). יום אחרי זה התברר שהייתה שריפה במקום, ככה הבנתי לפחות.