להתראות עכשיו, להתראות לנצח|

[Little McMickey]

../images/Emo90.gif../images/Emo28.gif../images/Emo160.gifלהתראות עכשיו, להתראות לנצח|

חשבתי שמכיוון נגמר לכן לקרוא עכשיו משהו ויתחיל רק עוד שבוע הבא, שגמאני יפרסם את הסיפורים הקצרים שלי במקום את הארוכים ממש [של הפרקים וזה] אז כמו שהיא עשתה אני גם יפרסם חלקים חלקים, נראה גם איזה 3... אפילו פחות חח הפיק בעצמו הוא 9 עמודים שלמים

הוא טיפה עצוב, כמו כל פיק... אבל בהתחלה הוא מצחיק! חח אז אני מקווה שבכל זאת תעקבו אחריו ותגיבו עליו כי זה ממש חשוב לי

הפורום הזה הוא היחיד שרואה את כל הפיקים והסיפורים שלי ובגלל זה זה חשוב לי לדעת מה דעתכן

נתחיל בחלק הראשון

--------------------------------- "חכה שנייה!" אמרה מישל לאבא שלה שהיה בטלפון. "סליחה? למה כל העיכוב הזה?" היא שאלה. "אני מצטערת גברתי, יש פה עניין שדורש אבטחה וזה כבר יעבור, אשמח אם תחכי בסבלנות" אמרה לה הדיילת. "ממש יופי, אבא הטיסה שלי קצת תתעכב, יש פה איזה להקה שעולה על הטיסה אז בודקים את המטוס" אמרה מישל לאביה. "אוקיי יקירה, שתהיה לך טיסה נעימה מותק" אביה אמר וניתק. "אוף...." מישל התיישבה על אחד הכיסאות שהיו באולם ההמתנה, לידה התיישב בחור צעיר. "היי" הוא חייך חיוך גדול. "היי..." היא הפנתה את ראשה אליו ואמרה לו מנימוס. "תודה לאל" היא התרוממה ממושבה והלכה לכיוון המסוף שסוף סוף התפנה. "ביי, אני מניח..." הוא אמר כשהיא התרחקה. הבחור הצעיר היה חלק מן הלהקה שעלתה על המטוס, על המטוס לניו יורק. הלהקה הייתה מקפליי והם היו נורא מצליחים, הן באנגליה והן בארה"ב. אלה היו טום,הארי,דאגי ודני. צעירים שהתחילו את דרכם בגיל 16. כעת דני בן 18 וכמו כן טום ודאגי, הארי בן היה 20. "יואו טום! תעזוב ת'מכונה כבר! היא לא תוציא לך עוד צ'יפסים!" צעק הארי. "אבל הארי! אני נעשה ממש רעב לפני טיסות, אתה יודע את זה!" צעק לו טום. "דאגי, תעשה טובה" הארי אמר לדאגי וזה הלך לקחת את טום. "מתי הוא יתבגר כבר..." דני חלף על פני הארי. "מתי שאתה" הארי אמר לדני וגיחך. "חה חה, מצחיק" דני הסתובב אליו. הלהקה עלתה על המטוס אחרי מישל והם מצאו את מקומם בין האנשים. "סליחה? אתה יושב לי במקום" מישל אמרה בחיוך עצבני. "אני מצטער, לא שמתי לב... הנה" זה היה דאגי שתפס לה את המקום. "אתה פה יא אידיוט!" דני צעק לו. "אני שם" דני הוציא את לשונו. "חשבת שתוכל לגנוב לי את הבחורה היפיפייה שם?" דני אמר כשעבר במעבר עם דאגי. "כולה שלך, אחי... לא ראיתי לא רציתי" דאגי קרץ לו והלך. "סליחה..." דני אמר בשקט כשחיכך את רגליו ברגליה של מישל. מישל הייתה נערה בת 17 וחצי מלונדון, במקור נולדה בישראל. היא לא ידעה הרבה עברית אבל יש לה אח גדול בן 24 שמלמד אותה כל פעם טיפה, מכיוון שהוא נולד וגדל בארץ 8 שנים. מישל טסה לחופשה אצל חברים שלה שהסכימו לארח אותה בחופשת הקיץ במקום להיות באנגליה הקרירה. היא לא ממש הכירה את הלהקה אבל שמעה כמה משיריהם אך אף פעם לא ראתה את פניהם. "זה בסדר... 'רק תתיישב כבר' " מישל אמרה וחשבה לעצמה. דני התיישב והוא היה נבוך, הוא היה מרחק כיסא אחד ממישל. הוא ראה בה משהו שונה. אולי מכיוון שראה שהיא לא מייחסת חשיבות לכך שהוא בלהקה, או שהיא לא יודעת. הוא ידע שזו הזדמנות פז להיות עם מישהי שלא יודעת שהוא מפורסם ותרצה אותו רק בגלל זה. הוא אהב את הקרירות שלה, את זה שהיא הייתה דיי קשה להשגה. --------------------------------

 

[Little McMickey]

../images/Emo90.gif../images/Emo28.gif../images/Emo160.gifחלק 2

----------------------------------- "סליחה? אדוני..." דני פנה אל האיש הזקן שישב על ידו. "כן, בן?" ענה האיש הזקן. "אני ממש מצטער אם אני מפריע או גורם לאי נוחות אבל היש מצב שתחליף איתי מקום? אני מקבל בחילה נוראית ליד החלון" דני שאל את האיש הנחמד. "הוו ידידי, בוודאי. אני רגיל כבר לטיסות, בוא בחור בוא" אמר האיש הזקן והחליף איתו מקומות. זה לא היה מין תחכום שכזה כדי להיות קרוב יותר למישל אלא שדני באמת סבל מבחילות ופחדים במטוסים ותמיד יצא שהוא ישב ליד החלון. "דני בוי! אתה בסדר, אחי?" צעק טום מקדימה. "אממ, כן אני חושב... בערך... אולי, קצת" דני מילמל וקולו רעד כשהמטוס התחיל לנוע. "אתה בסדר?" שאלה אותו מישל. "כן, לגמרי....ממש... בסדר" דני הזיע. "וואלה" אמרה מישל לעצמה בעברית. המטוס החל לנוע במהירות ודני החל לפחד יותר, הוא אף פעם לא התרגל לעניין הטיסות. מאז שהם התפרסמו הלהקה טסה הרבה, לאירועים, הופעות, חתימות על דיסקים. המטוס החל להמריא ודני שם את ידו על הידית של הכיסא, עליה הייתה מונחת גם ידה של מישל. "מצטער" הוא הרים את ידו במהירות. "זה בסדר, מה שיעזור לך לעבור את זה" מישל חייכה והפנתה את מבטה. דני רק חייך והחזיק בידית בחוזקה, כך גם בידה של מישל שהרגישה את החוזק והכאב שהיה באחיזתו של דני. "יאללה שימריא" מישל אמרה לעצמה. המטוס המריא בשקט והחלק הקשה עבר לעת עתה. "אתה... אתה יכול לעזוב" מישל אמרה לו. "אוה! סליחה, לא שמתי לב... תודה" דני הזיז את ידו משלה וניגב את זיעתו. "אתה תמיד ככה?" מישל אמרה לו והגישה לו מטפחת שהייתה לה. "בדרך כלל, אני פחדן בטיסות" דני אמר לה. "תודה על זה" הוא אמר והרים את המטפחת. "אין על מה" היא חייכה. "אני דני..." הוא אמר לה. "מישל" היא ענתה בקרירות. "יאו די ג'יי!" קרא הארי. "הכל טוב?" הוא שאל. "יותר טוב מכל טיסה אחרת" דני ענה לו והרים אגודל. "אפשר?" דני הסתכל על מישל ורצה לעבור. "בטח" היא אמרה לו. "זה יהיה סיוט". "מה אני עושה, מה אני עושה, מה אני עושה!" דני נכנס לשירותים והסתכל על עצמו במראה, החל לדבר לעצמו. "היא שם, מהממת, ואתה מתנהג כמו תינוק!!". "אוקי, היא לא יודעת מי אתה, תתאפס" הוא אמר לעצמו ויצא מן השירותים. "היה שם עוד מישהו?" מישל אמרה כאשר היא הייתה הבאה בתור לשירותים. "אמ, לא... למה שיהיה" הוא חייך חיוך מביך כזה. 'יופי, עכשיו היא חושבת שאתה משוגע' הוא חשב לעצמו. המטוס עבר את מחצית הדרך עד לניו יורק ודני ומישל דיברו הרבה, יותר מהצד של דני. "סלחי לי כשאני אעשה לך טובה ואקח אותו ממך לשנייה, כן?" הארי הגיע למושבו של דני. "תודה" מישל לחשה לו וצחקה. "מה אתה עושה?! אני והיא כל כך התחברנו אני מרגיש את זה!" דני היה נלהב. "אני חושב שהיא התחברה לתקרת המטוס יותר מאליך, כמה שאתה חופר. מתי תלמד? בנות לא אוהבות שבנים מדברים יותר מדיי!" הארי נתן לו טיפ. "מעכשיו, אתה לא מדבר איתה יותר, תשחק אותה אתה קשה להשגה, כי אני שם לב שהיא—" "כן כן הבנתי, לא לדבר איתה יותר" דני הסתכל עליה. "אוח! אבל זה קשה..." הוא בהה בה. "תפסיק!" הארי הקיש באצבעותיו מול פרצופו של דני. "תלך לישון קצת, משהו!". "אוקי, אני הולך... מבטיח" דני ניהנה בראשו כמו ילד קטן. "כן, כן שבועת צופים" אמר דני כשהארי עשה לו את הסימן. "טיפש..." דני מלמל כשהלך למושבו. "היי...." דני פלט כשהתיישב לידה. "שיט...". "את... אתה בסדר?" מישל שאלה ועיקמה את גבותיה הדקיקות. "אממ..אה.." דני רק ניהנה בראשו ומלמל כמה רעשים. "א...הא" מישל סובבה את ראשה וניסתה לישון. זו הייתה טיסה ארוכה וסוף סוף הם נרדמו, אך היה חייב לקרות משהו שיפריע להם. המטוס התחיל להתנענע מצד לצד ולא מסערה.

 

[Little McMickey]

../images/Emo90.gif../images/Emo28.gifחלק 3

זה יהיה האחרון לעכשיו, יום שבת נראה לי אני אשים עוד

-------------------------------------------- "אמ...כלומר, יאו מה זה היה?" דני התעורר משנתו. "בטח סתם סערה..." מישל זזה מצד לצד ואמרה לו מתוך שינה. "לא! אני שומע משהו!" דני יצא למעבר. "דני! תש—" לפני שמישל יכלה לסיים את המשפט שלה נשמע ירייה מחדר הטייס. הדיילות קמו מהמושב שלהם, עזבו את עיסוקיהם ורצו לעבר תא הטייס. "אלוהים" מישל קמה ושמה על ידה על פיה. "שבי, בבקשה" דני הסתכל עליה בדאגה והושיבה. "דני!" הארי קם ממושבו והסתובב אחורה אל דני. "תישאר שם" הארי אמר לו. הארי היה הגדול מבין כולם ולכן הוא הרגיש מן האח הגדול שלהם שצריך לשמור עליהם, למרות שרוב הזמן היה זה טום. "הארי אני בא, אני לא אשאר..." דני הגיע אל מקום מושבם של דאגי,טום והארי. "אתם בסדר?" דני שאל. "כן, חייבים לבדוק מה זה" טום אמר לו. "אתם! תשבו, אני הולך לבדוק מה זה היה" מישהו מבוגר כבן 40 בא לבדוק מה קורה. "ואתה?" שאל הארי. "ג'יי, הייתי פעם מאבטח" הוא אמר. "יש לך אקדח??" דאגי התעניין. "לא עליי, אמרתי שהייתי" ג'יי אמר. "אז מה אתה שווה" דאגי אמר והמשיך לשבת. "תשתוק לרגע! אתה הולך לבדוק או שאני עושה את זה?" הארי שאל. "תישאר פה עם החברים שלך" ג'יי אמר והלך. הוא ניגש אל מחוץ לתא הטייס שלידו עמדו הדיילות ושמעו רעשים מוזרים. "אתן יודעות מה הולך שם?" ג'יי שאל אותן. "לא! הטייס לא עונה, והמטוס בטלטלה נוראית... אנחנו עוד ניכנס לסחרור. חייבים להיכנס לשם" אחת הדיילות אמרה לג'יי. "הלו?!" ג'יי צעק. "תפתח את הדלת!" ג'יי המשיך לצעוק כאשר מישהו נגע בכתפו והצמיד אקדח לבטנו. "תזוז, אללה אללה" אמר האיש באנגלית וחלק הוא דיבר בערבית. "אלוהים ישמור... שמעתי על כאלה דברים..." מישל אמרה לעצמה. "אל תדאגי, זה בטח סתם תקלה" אמר הזקן שישב לידה. מישל קמה ממושבה לראות מה קורה במעבר שהיה עמוס באנשים סקרנים. "דני! דני!.... סליחה... סליחה... דני, מה הולך פה?" מישל עברה את האנשים במעבר עד שהגיעה אל דני,דאגי וטום. "מישל! לכי למקום שלך, באמת... מסוכן פה" דני דאג לה. "בבקשה תגיד לי" מישל התיישבה לידו. "מישהו נמצא בתא הטייס, חוץ מהטייס" דני אמר לה. "זה מסוכן?" היא שאלה. "מן הסתם!" דאגי צעק. "דאגי, תשתוק" דני אמר לו והמשיך לדבר עם מישל. "כולם לא לזוז!" צעק האיש הערבי שהגיע יחד עם ג'יי והאקדח עבר לראשו. דני הצמיד את מישל אליו, הם הסתכלו אחד לשני בעיניים והישר אל האיש. "שבו!" צעק האיש. "אני מחמודי!" הוא אמר את שמו. "אני פארג'!" עוד איש קם ממושב כלשהו במטוס. "ובתא הטייס?" דאגי פלט בשקט אל דני. "סאג'י בתא הטייס" מחמודי התקרב אל דאגי ואמר לו. "מספיק!". "את המטוס הזה אנחנו לוקחים ליעד שאותו לא תדעו!" פארג' צעק ואקדח בידו. "מי שיפר כל מה שאומר מעכשיו, ימות!" הוא צעק. "רק לצעוק הם יודעים..." דאגי אמר. "דאגי! שתוק!" טום אמר לו. "עוד נמות בגללו..." טום מלמל. "רק לשתוק אומרים לי..." דאגי אמר לעצמו. "אני לא מאמינה, נפלנו קורבן לטרור" מישל החלה להילחץ. "יהיה בסדר..." דני החזיק אותה. "לך!" מחמודי זרק את ג'יי על אחד הכיסאות. המטוס נכנס לטלטלה אדירה בעוצמתה שגרם למחבלים ליפול. "עכשיו!" הארי סימן לדני,דאגי, טום וג'יי לבוא איתו ולעוד כמה אנשים בדרך. "לפה!" הארי קרא. "אוקיי, חייבים לתכנן משהו" ג'יי אמר. הם היו במטבח הצוות שם היה וילון ומאחוריו הם הסתתרו. "דני?" מישל לא הבינה מדוע נשארה לבדה פתאום. "שיט, השארתי את מישל שם... עם המחבל הזה!" דני אמר. "תשכח ממנה עכשיו! חייבים לעשות משהו.... מה יש לנו, קדימה תבדקו כל כלי נשק אפשרי שיכול להימצא פה" הארי אמר. האנשים שהיו שם חיפשו כל דבר אפשרי שהם יוכלו לעצור איתו את המחבלים ולו רק לשתק אותם מפעילות. הם מצאו מזלגות, סכינים, כוסות, בקבוקים שאפשר לשבור וכל מיני שברי עץ שהיו שם.

 

[yardenise]

../images/Emo185.gifחחחחחחחחחחח ../images/Emo6.gif

דני מפחד מטיסות

וואי זה מצחיק! והזוי, שזה טוב! אני אוהבת הזוי D:

 

[stasia היחידה]

חחחחח

האמת שכבר קראתי אותו בארכיון של הפורום וממש אהבתי את זה! חוץ מזה שזה עצוב!!!!

 

[Adimenzer]

../images/Emo119.gifהו אני זוכרת אותו!

אהבתי אותו גם פעם קודמת שקראתי... יש מצב שפרסמת אותו מתי שהוא בחודשים האחרונים?

 

[Little McMickey]

../images/Emo90.gif../images/Emo28.gifאממ לא שזכור לי חח

זכור לי לפני המון זמן חחח בכל זאת יש בנות שלא קראו אז יש רק עוד מס' חלקים לא הרבה

 

[Ruth Fletcher]

../images/Emo210.gif../images/Emo45.gifכן, גמלי הוא מוכר...

אהבתי ומחכה להמשך

 

[Little McMickey]

../images/Emo90.gif../images/Emo28.gif../images/Emo160.gifחלק 4

מכיוון שההודעה לא ירדה עדיין לגמרי אני אמשיך לשרשר לפה

חלק 4 "זה לא מספיק..." ג'יי אמר. "לי יש אקדח" אמר בחור מזיע מאוד. "אתה! מה שמך?" ג'יי שאל אותו. "א.. א.. אני ג.. גלן הארינג" הבחור גימגם מהלחץ. "גלן" ג'יי הניח את ידו על כתפו. "אנחנו עוד נשתמש בך, אתה יודע איך להשתמש בזה נכון?" ג'יי שאל. "ל.. לא ממ..ש" גלן אמר. "מה?" ג'יי לא הבין. "א.. אני בן 17" גלן אמר. "אבא שלי הביא לי את זה לביטחון". "אלוהים על מה נפלנו... תביא לי את זה, איפה הכדורים?" ג'יי שאל. "ב.. ב.. תא מטען" גלן אמר וכיווץ את עיניו. "ג'יז...." הארי אמר. "אנחנו סתם מבזבזים כאן את הזמן, קדימה!" הארי החל להזיז את העניינים. כל אחד לקח איתו משהו חד, שהוא יוכל לתקוע באחד המחבלים. "את... מה נשמע..." מחמודי המחבל התקרב אל מישל. היא הזיזה את ראשה לאט. "מישל..." דני הוציא את ראשו לשנייה מן הוילון והארי משך אותו בחזרה פנימה. "אני רוצה לראות תעודת זהות!" מחמודי צעק על מישל. "אוקיי אוקיי..." מישל חיטטה בתיק הקטן שלה מהר מהר והוציאה תעודת זהות. "ישראלית?!" המחבל התפלא. "קומי!" פארג' ניגש אליה. "את בדיוק מסוג האנשים שאנחנו לא סובלים". מישל נולדה בישראל ולכן קיבלה אזרחות ישראלית, הוריה ביקשו גם תעודת זהות ישראלית שתהיה איתה יחד עם האנגלית. "מה אתם אומרים? באמת, כאילו שלא ידעתי שאתם ערבים ושאתם רוצים את כל מדינת ישראל לכם..." מישל כך אמרה להם בפרצוף, אך הם העדיפו להשאיר אותה בחיים לעת עתה. "אני לא מאמין שהיא דיברה אליו ככה" דאגי הציץ מהוילון. "אני חושש לחייה" דני אמר. "ממתי המילים הגבוהות האלה?" טום שאל. "מאז שאני בלחץ!" דני הסתובב לצד השני של הוילון ולקח איתו סכין. "אוקיי, כולם יודעים מה לעשות... ברגע שיש לכם הזדמנות ואתם מאחוריי המחבל, תקפצו אליו, תשתקו אותו!" אמר להם ג'יי המאבטח לשעבר. "אוקיי...אין בעיות... אני מניח" טום החל להזיע. "הבנו! לעבודה" הארי אמר ויצא מן הוילון הישר למושבו היכן שמישל הייתה ובעקבותיו דני. "אתם! לשבת מיד!! אסור לטייל!" צעק אחד המחבלים. "אוקיי אוקיי" דני אמר והרים ידיו. "דני!" מישל צעקה. "איפה היית? אתה לא מבין מה הם מתכננים!". "ראיתי מה שהוא עשה לך..." דני אמר לה. "את תהיי בסדר, אני מבטיח". מישל חייכה למה שדני אמר, היא לא חשבה שהוא ידאג לה כל כך. "אתה..." הארי קרץ לדני. "אני חושב..." דני ענה לו. היה רק מחבל אחד באזור איפה שדני והארי היו, השני היה בצד השני של המטוס. הארי התרומם ואיתו גם ג'יי שישב מלפניו. הארי הנהן בראשו ונתן סימן לג'יי ולדני שהתרוממו וקפצו על המחבל ותקעו בו 3 סכינים חדשים. "עכשיו!" הארי צעק לטום ולעוד איש שהיה איתו. יחד הם שברו בקבוק וניפצו אותו על ראשו של מחמודי שהיה שם. נשמעה ירייה באוויר מאקדחו של מחמודי. כל הדיונים והניסיונות לחבל במשימתם של המחבלים לקחו כשעתיים. הירייה הזו שנפלטה מאקדחו של מחמודי הפחידה את פארג' והוא עבר לאזור היכן שדני והארי היו וניסו להחביא את מחמודי. "מהר! תתמקמו שם!" ג'יי צעק לכמה אנשים עם סכינים ובקבוקים, ואפילו האקדח שגלן נתן לו. "עצור" ג'יי הצמיד את האקדח לרקתו של פארג' אשר נכנס בדלת וג'יי מאחוריו. "אתה חושב שלהפחיד אותנו אתה תוכל, אתה מצחיק פארג' מאוד" אמר פארג' לג'יי אשר החזיק את האקדח ללא כדורים, אך עצם הרעיון היה טוב. "אתה בידנו עכשיו, אתה חשבת שתוכל להפיל את המטוס הזה? טעית, אנחנו עוד נינצל" ג'יי אמר לו וחייך חיוך בטוח בעצמו. "עוד תראה, עוד תראה" אמר לו פארג'. "אני צריך לירות בך!" ג'יי צעק והצמיד עוד יותר את האקדח לראשו. "אתה יכול, אבל אתה לא... " פארג' חייך חיוך ממזרי. "אתה רוצה לנסות אותי?! אה?! אה?!" צעק ג'יי. "ג'יי.... לא..." הארי אמר לו בשקט. "יש לך מזל... תוריד את האקדח" ג'יי אמר לו. "אתה פאתטי..." פארג' אמר לו. "תוריד אותו!!" ג'יי צעק עליו. "הארי" ג'יי קרא להארי לקחת את האקדח. "תכוון אליו" ג'יי אמר והוריד את אקדחו. "אתה רואה, פחדת מאקדח שאין בו כדורים" ג'יי צחק. "מי הפאתטי עכשיו". "אינעל אבוק! שבאס אל חאמר!" פארג' קילל בערבית. "כן, כן.." ג'יי ניגש אל הארי ולקח ממנו את האקדח. "שב!" הוא אמר לפארג'. "דני? מה עושים עכשיו?" מישל שאלה את דני בדאגה. "מחכים..." דני ענה לה.

 

[Little McMickey]

../images/Emo90.gif../images/Emo28.gif../images/Emo160.gifחלק 5

"אנחנו צריכים לפרוץ לתא הטייס, שם המחבל השלישי נמצא..." הארי אמר להם. "אני עדיין לא מאמין שנפלנו על כזה מטוס!!" דאגי אמר. "איזה מטוס?" מישל שאלה. "מהמטוסים האלה שנועדו להגיע לאיזה יעד ולהתנגש בו או משהו..." דאגי אמר. "שקט... צריך לחשוב על תוכנית" טום אמר להם והם שתקו. עברה שעה מאז שהם תפסו את פארג' וניסו לחשוב על תוכנית, הם שאלו כל איש ואיש במטוס אם הוא יודע להטיס מטוס בכזה גודל, לא היה איש אחד כזה. נשארו עוד שעתיים בלבד עד ליעד הסופי. "מוכנים?" ג'יי שאל אותם. "אני חושב, כן... ג'רי!" הארי ביצע בדיקת נוכחות של כל אלו המשתתפים בפשיטה על תא הטייס. "ברנדון, פין, כריס ו..ח..חי?" הארי קרא את שמותיהם. "זה אני, אני ישראלי, בגלל זה השם" חי צחק. "אוקיי, הבנתי... אתם תעמדו בצד שמאל של תא הטייס עם שברי הזכוכית בידכם" הארי אמר להם. "בארי, פיטר, קית' ו...ליל האריס?" הארי הרים את גבותיו. "יו יו יו זה אני, אחי!" היגח משום מקום גבר שחור. "יאו, אח שלי.. מעכשיו אתם כמו אחים שלי מהארלם, אחי! אנחנו נציל את העולם! יה!!" הוא הגיש את ידו אל הארי. "או...קיי, אתם מימין עם מטפי הכיבוי וסכינים! אני.. אני באמצע" הארי אמר להם. "מה איתנו?" דני הצביע על עצמו ועל דאגי. "תשארו פה... אני לא רוצה שתיפגעו" הארי אמר להם. "לא, אין כזה מצב... הארי אם אתה הולך אני הולך" דני התרומם מכיסאו. 'איזה חמוד' מישל חשבה לעצמה. "אוקיי, אתה וטום.. אליי" הארי אמר והם הלכו כולם להתעמת עם המחבל האחרון שנשאר לנטרל. "אתם תהיו בסדר?" הארי הניח את ידיו עליהם משני הצדדים וחיבק אותם. "לגמרי, אחי" טום אמר לו. "קדימה, בוא נכסח לו ת'צורה!" דני אמר. דני, הארי וטום נעמדו מול דלתו של תא הטייס עם שאר האנשים שהיו בצדדים, מוכנים לתקוף. "1...2...3...4...5!" בספירתו של הארי האנשים התכוננו ובספירת 5 פרצו את התא והשאירו את המחבל הנותר בשוק, הוא מיד קם והחל לירות עם הרובה שלו. "תיזהרו!!" דני צעק לכולם. המחבל המשיך לירות לכל מקום שרק יכל עד ששני אנשים ניטרלו אותו לגמרי. "טום..." בדרכו של המחבל נקלע לאזור הירי הארי שהוביל את המבצע, הוא נפצע בבטנו מכדור. "עזרו לי..." דאגי אמר בקול חלוש מן פתח הדלת. דני מיד ניגש אליו. "מה אתה עושה כאן?! אמרנו לך להישאר שם!!" דני התלונן והיה כעוס. "אוי, לא דאגי". דאגי בעצמו נקלע ליריות כאשר רצה לבוא ולעזור להארי,דני וטום. עוד 4 אנשים נפצעו מן התקרית הזו, 2 מהם מתו, השניים האחרים פצועים קשה. הארי בעצמו היה במצב קשה ולא ידע מה לעשות באותו רגע. "מי.. מישהו צריך לתפוס... פיקוד" הארי אמר והוא נחלש. "הארי! הארי! תישאר איתי..." דני אמר לו. "מה הולך פה?" מישל הגיעה. "מישל, לכי בבקשה..." דני אמר לה. "אלוהים" מישל ראתה את כל הדם שמסביב ונבהלה. "מישל..." דני אמר בשנית. "אוקיי דני, אוקיי" היא הלכה. "הארי..." דני אמר להארי שהיה על ברכיו. "מה לעשות?" הוא שאל. "תפוס פיקוד דני, מישהו... צריך להטיס.." הארי החל לעצום את עיניו. "להתראות עכשיו דני..." עיניו של הארי נעצמו. "מה הארי מה?!" דני נבהל. "הארי, לא.. בבקשה לא... תישאר איתי, הארי". "להתראות... לנצח" הארי הספיק לפקוח את עיניו, לומר זאת ועצם את עיניו שוב, הפעם לתמיד. "הארי..." דני שם את ראשו על הארי והוציא דמעות. "דאגי?" טום היה לצד דאגי שהיה פצוע גם הוא. "אתה בסדר??". "מה עם הארי... טום, תגיד לי בבקשה" דאגי שאל לשלומו, הוא והארי היו הכי קרובים בלהקה. "הוא..הוא.." טום לא ידע מה לענות לו. "הוא מת דאגי...הוא מת" דני עבר על ידו. "מת? לא.. טום, תבדוק שוב! תבדוק!!" דאגי ניסה לקום אך מכאביו שכב שוב. "אני מצטער דאגי. אתה פצוע, צריך לטפל בך..." טום אמר לו. דאגי היה פצוע ברגלו, בירך. "דיילת! אני צריך תחבושות, הרבה! כל מה שיש לך" דני אמר לאחת הדיילות. "דני, מה קורה שם?" מישל המודאגת התיישבה על ידו וראתה שעיניו דומעות. "דני, תענה לי בבקשה" היא החזיקה את ידו. "מישל, אין לי כוח לזה..." דני הזיז את ידו משלה וקם. "דני?" מישל הייתה מבולבלת ורק הביטה בו הולך ממנה. דני התהלך לשירותים ונעל את עצמו שם. הוא בעט בכל הדברים שהיו שם והכה במראה מעצבים. "למה! למה! למה!!!! אלוהים!" הוא צעק. "אלוהים....למה..." הוא התיישב באיטיות על האסלה. "למה..." שם את ראשו בין ברכיו וידיו על ראשו, מושך בשערותיו בחוזקה.

 

[yardenise]

../images/Emo185.gif../images/Emo2.gif

איזה עצוב

גם מחכה להמשך

 

[Ruth Fletcher]

../images/Emo210.gifאני בוודאות זוכרת את זה! ../images/Emo6.gif

מחכה להמשך

 

[Little McMickey]

../images/Emo90.gif../images/Emo28.gif../images/Emo160.gifחלק 6

--------------- "דאגי?!" מישל ראתה את דאגי על הריצפה. "תוכלי להישאר איתו לכמה דקות, מישל?" טום שאל אותה ופנה לאחת הדיילות לעזרה. "בוודאי... דאגי, איפה כואב לך?" מישל שאלה. "כל הגוף, הכל..." הוא אמר לה. "את יודעת... את ממש מיוחדת". "מה?" מישל לא הבינה. "דני, הוא רצה אותך... מהשנייה הראשונה שהוא ראה אותך למרות שהתנהגת אליו בקרירות שכזו" דאגי סיפר לה. "הו, פשוט ככה אני... סליחה" מישל השפילה את ראשה. "הוא ממש חמוד, כל כך אכפת לו מכם" היא אמרה לדאגי. "כן... הוא בנאדם טוב" דאגי אמר וטום הגיע עם העזרה. "אוקיי, תנסה לשלוט בעצבים שלך עכשיו, כי זה יכאב" טום הגיע עם חומר שאמור להקל על כאביו של דאגי. "זה דיי שורף. מישל, איחזי בידו". "מוכן?" שאלה מישל את דאגי. "מוכן..." דאגי אמר וטום שם לו את החומר, דאגי צעק צעקה אחת ושתק. "שיט!! זה פאקינג שורף בנשמה!" דאגי התעצבן. "מצטער, יהיה לך יותר טוב" טום אמר. "חבר'ה!! אני לא יכול עוד להחזיק את המטוס!!!" חי, האיש שהיה בתא הטייס והטיס לבנתיים את המטוס אמר שהמטוס כבר לא בשליטתו. "שיט!" טום אמר ורץ אל עבר השירותים שם היה דני. "אני צריך להרוג אותך!!!" טום שמע את ג'יי צועק לפארג' כאשר עבר לידם ולאחר מכן, ירייה בודדה. "גאד..."טום הסתובב למראה מוחו המפוצץ של פארג'. "תביא אותו הנה!" ג'יי צעק לו להביא את דני. "דני? דני? תענה לי!" טום צעק ודפק על הדלת רבות. "לך מפה..." דני ענה לו. "דני, אתה לא יכול להישאר שם" טום אמר. "אני כן, ואני יעשה את זה, לך מפה אמרתי!!" דני צעק עליו. "דני, אנחנו צריכים אותך פה... המטוס, הוא..." טום אמר. "המטוס מה?!" דני יצא מן השירותים. "מתדרדר" טום השלים את עצמו ודני רץ לעבר תא הטייס. "זוז!" הוא צעק לג'יי. "מה אתה עושה?!" ג'יי צעק לעברו. "דאגי! מישל..." הוא ראה את דאגי שוכב על הריצפה. "איך אתה מרגיש?" דני ירד אל הריצפה, אל דאגי. "יותר טוב... מישל הייתה פה איתי כל הזמן" דאגי אמר לו. "תודה, עכשיו.. מישהו צריך להיות בטייס... אני לא יודע מה לעשות" דני אמר ברגע של חוסר אונים. "אחי, כדי שתחשוב מהר, אני לא יכול עוד להחזיק פה!" אמר חי שהיה הטייס הזמני. "אני אלך" ג'יי אמר. "אתה בטוח?" דני שאל אותו. "כן" ג'יי אמר בביטחון וניגש אל עמדת הטייס שחי קם ממנה בשנייה הזו. "עמדת בקרה, עמדת בקרה על האדמה, האם אתם שומעים?" ג'יי ניסה ליצור קשר עם הבכירים על האדמה. "שומעים אותך, מה הבעיה? עבור" ענו לו. "אנחנו צריכים לעשות נחיתת אונס עקב מצב חירום, תקרית מחבלים" דיווח ג'יי. "יש אישור, האם אתה טייס מקצועי? עבור" שאלו. "אין ניסיון, הטייס הנוכחי מת" ג'יי סיפר. "הבנו, פנה לכיוון שמאל במשך כ-30 שניות לכיוון ברוקלין, שם תמצא את כל המסלולים פנויים לקראת נחיתת אונס, עבור" הם אמרו לו והוא עשה בדיוק מה שאמרו. במשך שעה הם היו באוויר מנסים למצוא דרך כלשהי לנחות. "אני לא יודע כיוונים אז אל תצעק עלי!! אאאאא" ג'יי נלחץ כאשר טום צעק עליו למצוא דרך לנחיתה. "תודה" דני התיישב על יד מישל והביט בה. "על..." היא ענתה. "אמ.. שהיית עם דאגי, ו... דאגת לנו" דני חייך אליה. "הו, זה בסדר. אני מצטערת, על... על הארי" מישל חיבקה אותו בהפתעה. הוא חייך ושם את זרועותיו סביבה. הם ישבו רק שניהם בסוף השורה, מישל רצתה להיות לבד ואילו דני הצטרף אליה. "דאגי... סיפר לי משהו. שאתה חושב שאני מיוחדת למרות שהתנהגתי אליך לא כל כך יפה כשנפגשנו" מישל אמרה והשפילה ראשה, היא הרגישה באי נוחות להתנהגות שלה לפני שהם הכירו כל כך כמו עכשיו. דני הרים את ראשה על ידי הנחת אצבעותיו על סנטרה. הוא התקרב אליה ונתן לה את הנשיקה הראשונה שלהם ביחד. מישל הניחה את ידיה על לחיו של דני ונישקה אותו בחום. "אנחנו נופלים!!" צעק טום במעבר, מה שגרם לדני ומישל להתנתק מיד מנשיקתם החלומית.

 

[Little McMickey]

../images/Emo90.gif../images/Emo28.gif../images/Emo160.gifחלק 7 ואחרון!!

"מה?! מה אתה אומר?!" דני קם במהירות. "תישארי פה!" הוא ציווה עליה לשלומה. "דני, הוא לא מצליח לסובב את המטוס ולשלוט בו, משהו קרה שם" טום הוביל את דני לתא הטייס שם ג'יי היה. "מצטער דני! עשיתי כל מה שיכולתי, הנחיתה תהיה התרסקות" אמר לו ג'יי. "הלו? אבא!" מישל קיבלה שיחה מאביה. "הו אבא... אני מתגעגעת כל כך". "את בסדר?! שמעתי על חטיפת מטוס!" אביה אמר. "כן אבא, אני הייתי במטוס הזה, המחבלים כבר לא בחיים... אך.." מישל אמרה לו. "מה, בתי, מה?!" אביה היה לחוץ לשמוע. "אנחנו נתרסק אבא... לא ננחת, נתרסק" מישל החלה לבכות. "הו, מישל... תהיי חזקה בתי, את תהיי בסדר, אנחנו כאן מתפללים לשלומך" אבא שלה אמר לה והשיחה החלה להתנתק. "א..בא" השיחה הייתה מקוטעת. "לה..ת..ראות" מישל הספיקה לומר והשיחה נותקה, השאירה את מישל את הדמעות שלה בעיניים. "תתכוננו כולם, תחזיקו חזק.. ותתפללו שנעבור את זה בשקט... ובקלות" טום אמר לכל האנשים באזור הקידמי של המטוס ודני אמר זאת לחלק האחורי, איפה שמישל הייתה. "טום, תביא את דאגי" דני אמר לו. "נביא אותה אחורנית...". דני וטום סחבו את דאגי עד לחלקו האחורי של המטוס שבו הדיילות מצאו מקום בטוח להיות בו בזמן התרסקות, כך משערים לפחות. "תיזהר! אאוץ'!" לדאגי התחילו שוב כאבים. "בואי" דני אמר למישל. "לאיפה אנחנו הולכים, דני? אני מפחדת.. דני" מישל עצרה אותו. "למקום יותר בטוח, אני מקווה" הוא אמר לה. "איפה טום?" דאגי שאל. "הוא ניגש... לג'יי אני חושבת" אמרה לו אחת הדיילות. "לא, הוא חייב להיות פה!" המטוס החל להתנדנד כשדאגי אמר. "תחזיקי בי חזק" דני אמר למישל ושם את זרועותיו סביבה להחזיק אותה חזק. "הו, דני" מישל הניחה את ראשה על חזהו של דני והם שילבו יד ביד, אצבע באצבע. המטוס נכנס לטלטלה גרועה בהרבה יותר והתקרב לקרקע, טום עדיין לא הגיע לאזורם של דאגי ודני. "אבל טום!" דאגי ניסה לקום. "אני מצטערת" אחת הדיילות אמרה לו. "דני! טום עדיין..." דאגי אמר לו. "אני אלך!" דניי קם והחל ללכת במעבר. "טום?! טום!!" הוא צעק כדי למצוא את טום. "לעזעזאל..." דני עבר בין האנשים. מהחלון דני ראה שהמטוס הולך להתנגש באדמה והוא החל לרוץ בחזרה אל מישל ודאגי. "דני!!" מישל ראתה אותו וצעקה, הושיטה את ידיה אליו. "תחזיקי חזק!!" דני חזר לתנוחה הקודמת שבה היה עם מישל. המטוס התנגש בקרקע בחוזקה עצומה מלתאר, הרס כל מה שהיה בדרכו. הוא לא נפל רק בשטח פתוח, אלא בשדה חקלאי, חלק מבית שהיה שם נהרס. אחרי ההתרסקות התברר שמתו 70 אנשים מתוך 120 האנשים שהיו במטוס באותו הזמן. דני, מישל ודאגי נותרו בחיים, אך פצועים קשה. את טום מצאו בהריסות שבקידמת המטוס, יחד עם ג'יי. לאחר 10 ימים בארה"ב דני, דאגי ומישל חזרו ללונדון. שם היא ודני היו ביחד רוב הזמן. הם עשו הלוויות להארי ולטום, והלכו לכל אחת מן ההלוויות של האנשים אשר השתתפו במבצע לחיסול המחבלים, ונהרגו. הלהקה, התפרקה והשאירה המון מעריצים המומים מן המקרה. על מצבתו של הארי היו חרוטות המילים האחרונות שהוא אמר לדני: "להתראות עכשיו, להתראות לנצח". -------------------------- אני יודעת שזה עצוב, אבל יש עוד פיקים הרבה יותר שמחים מזה ואפילו פיק קצר שהוא אימה! [קוראים לו... "קורבן" מועחעחע]