שלום לך נטע
לא קל לי להגיב לאמירות שבאות מכאב.בכלל, להגיב? להגיב בעזרת נתונים סטטיסטיים - מספר הנרצחות מידי שנה בידי בני זוגן (לאומת ההפך), מספר התיקים שנפתחו ע"י המשטרה נגד גברים לאומת נגד נשים בעבירות אלימות במשפחה,מספר צווי ההגנה שנתנו בתי משפט לטובת גברים ולטובת נשים, מספר האסירים לאומת אסירות שכלואים על עבירות אלימות במשפחה?! נתונים יבשים, ברורים, חד משמעים. אני משערת שאת צודקת - יש יותר מקרים של אלימות נגד גברים ממה שמדווח, אני מניחה שגברים מתקשים להציג את עצמם כחלשים ונפגעים ע"י "המין החלש".עדיין התמונה הכללית היא ברורה.השיח הציבורי מתרכז בתופעה הרווחת. אני חושבת שלוקה בחסר העובדה שלא נתנת תשומת לב לאלימות של נשים נגד גברים, גם אם היא תופעה שולית במימדיה. על אלימות נגד ילדים במשפחה נכתב הרבה מאד. היום יש גם עסוק רב בנושא הילדים חשופים לאלימות בין בני הזוג, ולא רק לאלימות ישירה. כל מה שאני אומרת כאן לא בא לזלזל/להמעיט ערך/להקל ראש על החוויה הפרטית של אדם, על חויית חייו, על כאבו - גם אם המקרה אינו תואם את הרוב הסטטיסטי. במקרה הפרטי, האיש כל כך, באמת אין לסטטיסטיקה שום משמעות.
