"רחם לאומי"...

[I s t a r]

../images/Emo91.gif "רחם לאומי"...

תוכנית שראיתי אתמול, למי שיש HOT -נמצא באופציית VOD. בתוכנית מדברים על הפקעת המיניות מהאישה הישראלית לטובת פריון. מדברים על הטירוף של טיפולי פוריות. יש נגיעה חשובה בנושא הכי בוער לדעתי: אין נושלה האישה בישראל מנשיותה ומיניותה ו"נודבה" יומ יומ ושעה שעה לאימהות ורבייה נטו. האדרת הנוער,ההולדה,וההזנחה הפושעת של נשים אחרי שעבור את גיל ההולדה מכל בחינה כמעט. מומלץ ומלמד הרבה על מערכת שטיפת המוח הדמוגרפית-דתית-לאומית ופשיסטית הלוקחת לה לזכות להפוך נשים למכונות רבייה. בנוסף, כמו שאומר פרופסור עוז אלמוג האגדי " הישראלים לא רק רוצים ילדים ,הם רוצים אותם מושלמים". הפלות בגין חירשות,לבקנות,שפה שסועה- כדבר יומיומי המתרחש בישראל כחלק מהליך הטירוף של המרדף אחר הילד. מומלץ!

 

[gertrude]

תודה אישתאר../images/Emo39.gif

בעקבות מה שכתבת חשבתי על שאלה מעניינת לדיון: נדמה לי שכולנו תומכות בהפלות בהתבסס על העובדה שעובר עדיין איננו אדם ולכן הפלה אינה רצח כלל. אם להמשיך את קו המחשבה הזה, מדוע בעצם יש בעיה להפיל עובר חירש או לבקן (שסביר להניח שחייו וחיי הוריו עשויים להיות קשים, יקרים וסבוכים מהמקובל)? ושאלה נוספת אך קשורה: איפה בעצם עובר הגבול המוסרי בין עובר שהיינו סומכות ידינו על הפלתו, לבין עובר שהפלתו נראית לנו מזעזעת, או, לכל הפחות, מיותרת? מה אתן אומרות? (וכמובן, מה אתם אומרים?)

 

[איילת75]

תשובה

כשאני חושבת על נושא ההפלות אני קודם כל רואה לנגד עיני את זכות האישה על גופה, הזכות הבסיסית שלה להחליט מה לעשות עם הגוף שלה וכאן הכל לגיטימי. באופן אישי אני (למזלי הרב) מעולם לא הייתי צריכה להתמודד אם השאלה הזו, במידה וזה יקרא, ואני מאוד מקווה שזה לא, אני יודעת שהשאלה אם אני יכולה להרוג חיים חדשים שנוצרו בתוכי תהיה ההיתמודדות הנוראה מבחינתי.

 

[I s t a r]

../images/Emo140.gifבבקשה.....

אני מאוד מאוד בעד הפלה ,ברגע שאישה לא מעוניינת בילד,ולא משנה הסיבה בכלל. אבל,את המשפט הזה הבאתי רק על מנת לחזק את התיאוריה המוכחת בעצם, שהמרדף אחר ילדים בישראל כבר מזמן עבר את השלב השפוי. מה שאני מנסה לומר הוא שבארץ בה ההיסטריה של ילודה והמסר שנשיות מסתכמת לחלוטין בהולדה ופריון, מוזר מאוד שנשיות זו חייבת להיות רק כאשר העובר "מושלם". זה מלמד אותי שלא מדובר כאן על שום יצר אימהי וכל הבולשיט,אלא על תעשייה משומנת היטב ומחרידה בעוצמתה. אישה עם יצר אימהי וחיבור עמוק לעובר שלה,לאתפיל וגם לא תקבל עידוד להפיל,רק כי יש לו שפה שסועה. וכבר היו אימהות תינוקות עם מומים גדולים יותר שבחרו להביאו לעולם כי המחשבה על לעצור את הריונן שהיה להן כה יקר וחשוב זעזעה אותן. לעומת זאת,תעשיית ההפרייה הישראלית הגיעה למימדים חסרי אנושיות מבחינת זה שההריון אינו נובע משיקול אימהי גרידא ומחודר לאישה,אלא כפס ייצור ושאם התוצר לא מושלם,אין בכלל שאלה או היסוס,מפילים וממשיכים הלאה בהפריות. מבחינתי זה רק מראה עד כמה המצב נוראי כאן.

 

[isola bella]

לגרטרוד,ניסיון לענות.

היי שאלת שאלה קשה בנוגע ואני אנסה לחלק את התשובה שלי לשניים. מה שאני אכתוב כאן מתייחס אך ורק אלי אישית כי ברור לי שהתשובה לשאלה זו צריכה להיות פרטנית.בדבר אחד אני בטוחה והוא שיש לאפשר לכל אישה לעבור הפלה ולא צריכה להיות שום ועדה שתתיימר לאשר/לא לאשר לה הפלה,מסיבה פשוטה שלכל אישה יש זכויות בסיסיות הן על גופה הן לקבל לבד החלטה על מהות חייה שלבטח תשתנה לתמיד עם הגעת ילד/ה לחייה. אני עושה כאן אבחנה בין שני 'סוגי הפלות' אם ניתן לקרוא זאת כך. * אם מדובר בילד שנושא גן גנטי של מחלה/נכות מכל סוג שנראה לי שאני לא אהיה מסוגלת להתמודד בעתיד, כמו שיתוק מוחין,אני אעדיף חד משמעית להפיל ולאף אחד לא תהיה זכות לשפוט אותי (כמו שאני לא אשפוט אותו...). * לגבי חיצוניות שלוקה בחסר כגון 'לבקנות,חך שסוע' אין לי תשובה ברורה מה הייתי עושה במקרה כזה. דבר אחד כן ברור לי והוא שכאן לא מדובר בסוגייה של עד כמה אני יכולה נפשית לשאת בנטל הגידול של ילד נכה. כי כאן מדובר ילדים בריאים לכל דבר. איזולה בלה

 

[XUXA141]

באופן אישי..

יש כאן שני עניינים שונים. קודם כל השאלה אם זה הריון רצוי או לא. אם זה הריון לא רצוי, אז במילא ההפלה היא בשלבים הראשונים כשהתינוק עדיין אוסף תאים חסר צורה ואז לא משנה אם יש מומים או לא. במקרה כזה, אני אם הייתי נכנסת להריון לא רצוי, מאה אחוזים שהייתי עושה הפלה ומשתדלת להזהר יותר בעתיד. לגבי הריון רצוי שהתגלה כנושא מום - אני יכולה לדבר מבחינתי האישית בלבד - אני לא חובבת ילדים גדולה, וכשהחלטתי לעשות את הילד היחיד שלי, זה היה מובן מאליו שזה יהיה ילד בריא כי אני באופיי ובאורח חיי לא מסוגלת להתמודד עם ילד פגוע. אולי אני אגואיסטית, אולי אני עצלנית, אולי אני לא בן אדם טוב ונעלה, אבל אישית אני לא מסוגלת להתמודד עם זה. לכן הלכתי ועשיתי מליון בדיקות והיה לי רופא פרטי צמוד שעלה הון. לשמחתי לא נאלצתי להתמודד עם דילמה אבל אם היה נודע לי שהעובר פגום באופן שלא ניתן לתיקון מלא ( כמו ניתוח מיד לאחר הלידה ) באופן שיחיה רגיל לחלוטין, אני הייתי מפילה. אבל זאת אני. יש כאלה שמסוגלים לתת יותר ממני. להן אני מניחה שתהיה בחירה שונה.

 

[isola bella]

רחם לאומי

במירוץ המטורף אחרי הילד אני אישית מרגישה אבודה משהו. לצערי,זה מתחיל באמא שלי שפשוט לא מוכנה לקבל את העובדה שבתה (בת ה 33) לא מוכנה ללדת ילדים מכל מיני סיבות (אותן לא טרחתי להסביר כי מה הטעם נוכח ההתנגדות העצומה ו/או הזלזול בהם מתקבלים דברי בנוגע לילדים). ואכן ממשיך בחברה שלנו שנהנית לדקלם את המשפט הקלישיאתי "ילדים זה שמחה". למרות המצב הכלכלי,הביטחוני,החברתי - ילדים זה אכן שמחה גדוללללללה. ושחלילה אף אחד לא יבלבל את אותם חסידי ה'לחם הלאומי' עם עובדות קשות אודות המצב הכלכלי,הביטחוני,והחברתי הקשה. כוללללללללללללם רוצים ואוהבים ילדים עד שזה מגיע למעסיק שאליו מגיע אישה צעירה שחלילה וחס מתעתדת לברוח לו ביום שתהפוך לאם... . המסר ברור,ילדים זה שמחה ובלה בלה בלה,אך אני אישית מעדיף אישה שאין לה תוכניות להפוך לאם.שאחרת,מדוע חדשות לבקרים נאלצים לחוקק עוד ועוד חוקים שיגנו על נשים עובדות כבר משלב הראיון לעבודה עוד בטרם הרו ללדת??? ומה לגבי מדיניות חברתית נאורה יותר (כמו במקומות שונים באירופה)שמעודדות נשים אימהות לצאת לעבוד באמצעות כל מיני תמריצים ו/או מקומות בהם אפשר לשים ילדים במחירים מוזלים עד שעות מאוחרות (מיועד עבור נשים שמעונייניות/צריכות לעבוד במשרה מלאה ויותר מכך). ככה שקודם כל העניין של לרצות שכמה שיותר נשים ילדו בעיני אישית לוקה בהמון צביעות.(ומספיק להיכנס אל פורומים של מחפשי עבודה ולקרוא את מה שהמון נשים צעירות כותבות על איך שקשה להן למצוא עבודה הן בגלל מעסיקים אטומים הן בגלל בני זוג רבים מדי שלא מושיטים כתף כמו שצריך שהרי לעזאזל הילד/ה הם גם שלך קודם כל). בדבר אחד אני בטוחה לצערי.עשו,עושים,וימשיכו לעשות כאן בארץ שלו שהוא: לדחוף את האף לא רק לעניינים אישיים שלך אלא אף/קודם כל(?) לרחם ולשחלות.