סיפור..

[פעמונית הגשם]

../images/Emo91.gif../images/Emo42.gifסיפור..

...נשימתו של אבי הפכה כבדה, מאומצת, הוא נע בין חיים למוות כבר ימים. כשהוא הרוס וחלש ממחלתו, נרעד אבי - שנראה כאילו הולך ונעלם לנגד עינינו הוא לא היה יכול להתלונן, שכן לא הוציא מילה ולא פקח את עיניו כבר 72 שעות... "אלוהים" אמרה אימי בשקט ברגע מסויים, כמה זמן זה ימשך ???? כולנו היינו מותשים...השעה היתה אחרי אחת לפנות בוקר... ואז ניהלתי שיחה עם אלוהים... "הוא חייב לסבול ככה?" שאלתי אותו בלבי, "הוא אדם טוב, אלוהים, והוא סיים את מלאכתו כאן,לא נותר עוד דבר שלא נסגר, אין עוד מה לסיים,בבקשה, אולי תיקח אותו עכשיו? אולי תפסיק את הכאב? אם אתה כאן, אלוהים, ואני יודע שאתה כאן-בבקשה שים קץ לזה"... באותו רגע הפכה נשימתו של אבי מאומצת פחות, בתוך שלוש דקות הוא לא היה עוד. כאילו נכנס לשינה עמוקה יותר. עיניי נמלאו דמעות, מעולם לא פקפקתי באלוהים, זה היה רגע של חסד... אחד הסיפורים מ=רגעי חסד= של ניל

 

[orensany]

בלי להעליב

סיפור לא להיט אפילו די צולע מקוה שניל לא ייעלב...

 

[פעמונית הגשם]

ניל לא נעלב../images/Emo13.gif

אתה צריך לקרא את כל הספר ואז תבין שיש ניסים בעולם, למרות שהסיפור הזה לא משכנע אותך...הוא היה הסיפור הכי קצר

 

[פעמונית הגשם]

../images/Emo99.gifרוצה עוד סיפור ?....

מבטיח לקרא אותו עד הסוף ???????????????.

 

[גריני]

כן, כן ../images/Emo70.gif עוד סיפור ../images/Emo145.gif

רגעי חסד הוא ספר מקסים, ותמיד אשמח להיזכר בסיפורים משם.

 

[פעמונית הגשם]

גריני במיוחד בשבילך../images/Emo13.gif../images/Emo142.gif

...המעבר לבית החדש שבנו היה חלום שהתגשם לדאג ולבני משפחתו, ודאג השקיע שעות רבות בסופי השבוע כדי להתקין את מערכת ההשקיה לפני שיתחילו גשמי החוף. הוא נהנה מהעבודה...החפירה באדמה, הנחת הדשא, היה שינוי מרענן לעומת הישיבה מול המחשב כל היום בתור יועץ טכנולוגי, שמש ספטמבר חיממה את גבו כשרכן מעל את החפיכה. "אני קופצת למרכול אתה צריך משהו?" אשתו קראה מהדלת האחורית..."לא תודה מותק, היה לו כל מה שהוא רצה, לא נראה שיש משהו בעולמו שהוא רוצה לשנות כרגע. החיים היו טובים, הכל היה טוב, השמש על כתפיו, הציפורים המצייצות, האדמה המתפצחת מתחת לאת שבידו, והעונג שבעבודה זמזם בשריריו. פתאם שמע קול קורא בשמו. דאג הגול נשמע לחוץ, אבל דאג לא זיהה אותו,,כמעט כמו...קול חסר קול. הוא הביט סביבו, החצר היתה ריקה, האם זו אשתו? כנראה שכחה משהו וחזרה לקחת את זה בעצמה, כן זה כנראה מה שקרה. דאג הלך לעבר הכניסה לבית, לא היה שם איש, המכונית של אשתו לא הייתה בחניה. הממ אולי הייתי בשמש יותר מדי זמן הוא חשבר וצעד חזרה לחצר. דאג! הקול היה נחוש יותר עכשיו. לך תמצא את גייל! דאג קפא במקומו. מה זה? שמעתי את הקול הזה, הוא התווכח עם עצמו, אבל מאין הוא הגיע? ומה עם גייל ? בתו חזרה קודם לכן מהחלקה על קרח עם חברותיה והלכה ישר לחדרה, היא נראתה שקטה מעט, אבל דאג היה עסוק כל כך בענייניו, עד שבקושי החליף איתה מילה, אחרי הכל היא כבר בת 13, הוא חייך לעצמו, עוד מעט יהיו לה מצבי רוח. אבל עכשיו הוא חש חרדה...כאילו משהו לא בסדר, למה הוא שומע את הקול הזה,שמורה לו לחפש אותה? כל המחשבות האלה ארכו כשנייה, דאג רץ לתוך הבית בלי לחלוץ את מגפיו מלאי הבוץ, דילג על המדרגות שתיים שתיים לעבר חדרה של גייל. כרגיל, הדלת היתה נעולה, זה היה המקדש, דאג הבין את זה אבל התחושה הפעם היתה שונה. "גייל?" הוא הקיש על הדלת שום דבר הוא דפק בחוזקה "גייל, את שם? קרה משהו?" עדיין דממה ואז שמע קול חלש חנוק. "אבא...תניח לי" טוב לפחות היא בסדר, היא מדברת, אבל דאג בשום אופן לא הניח לה. "גייל, תפתחי את הדלת, עכשיו" הוא חיכה רגע, אני איאלץ לפרוץ את המנעול, חשב ואז שמע את צליל המפתח במנעול המשך יבוא

 

[פעמונית הגשם]

המשך.....

...גייל פתחה סדק בדלת, רצה למיטה, קפצה מתחת לשמיכות וכיסתה את ראשה, דמותה הרועדת הסגירה יבבות חנוקות, " מה קרה מתוקה?" שאל דאג מתקרה אליה "אבא תניח לי" אותו קול ממלמל עיניו של דאג סקרו את החדר בבהלה,ואז הוא ראה את הדם על כיסוי המיטה. זו היתה רק נקודה, אבל הוא ראה אותה ונגע בה, היא היתה לחה. "גייל דברי איתי נפגעת? למה יש דם על המיטה שלך? בתו חשפה את פניה, עיניה היו נפוחות ואדומות...וכך גם מפרקי ידיה, דאג ראה מיד, היא חתכה את הוורידים במפרקי ידיה. היא דיממה. "למה עשית את זה גייל? מה קרה? "אבא אני מצטערת , אבל אני לא יכולה יותר, כולם רעים אלי כולם שונאים אותי"אביה ניקה אותה בעדינות במטלית חמימה, "גייל, שום דבר לא יכול להיות נורא מספיק בשביל לעשות דבר כזה, יהיו לך חברות אחרות את נערה נחמדה ויפה" באותו רגע נשמעה טריקה של הדלת הקדמית "אני בבית, חברים, רוצים לראות מה קניתי? הלוווו איפה כולם?" דאג עטף את פצעיה של גייל במגבות "צריך לתפור לך את החתכים חומד, בואי" גייל קמה באי רצון אוחזת את המגבות המוכתמות בדם סביב מפרקי ידיה, דאג הביט בבוץ שמרח על השטיח הוורוד, ואז הדחיק מחשבה זו, איזה דבר טיפשי לדאוג בגללו, נזף בעצמו, ובאנחת רווחה הרים את עיניו ונשא תפילת הודיה, הקול, הוא חשב, זה היה קולו של אלוהים, דאג ידע זאת בביטחון, הקול הזה, שהוציא אותו מהשוחה, הציל את חיי ביתו, הוא לא רצה לחשוב מה היה עלול לקרות אילולא מצא אותה בזמן. בשבועות הבאים גייל הצליחה להחזיר לעצמה את הרצון לחיות, גייל אובחנה כסובלת מדכאון קלינו, והיא נערה חכמה ופורחת בן 18 ודאג? הוא אסיר תודה, וער לכך שאלוהים מדבר ישירות אל בני אדם.

 

[orensany]

הפעם הסיפור

הרבה יותר טוב אבל אני לא יודע יש בו מעין קי'ץ כזה של סוף...א יודע לא עושה לי את זה מצטער.......אבל הסיפור יותר מעניין

 

[פעמונית הגשם]

מצטערת לניל אין טלנובלות....../images/Emo9.gif

זה לא סיפור בכלל, זה מקרה אמיתי וזה נס גדול!!! אז אם תקרא את כל הספר אולי באמת יהיה לך יותר מענייןץ

 

[פעמונית הגשם]

../images/Emo182.gifואני אספר לך סיפור אמיתי ...

אולי כבר כתבתי אותו אבל תמיד יש אנשים חדשים ... הבן שלי בן השנה ישב על השטיח..אני קראתי באותו זמן את הכותרת של עיתון יום שישי[מדגישה את הכותרת הרחבה במיוחד] לידי ישב אבא שלו, ומשמאלי שתי בנותיו...פתאם... מישהו הזיז לי את העיתון בכוח וראיתי שהבן שלי מכניס משהו לגרון... בלי לחשוב קפצתי והוצאתי לו מהגרון חמש אגורות של פעם זוכרים? זה לא אני הייתי כי אני בדרך כלל נכנסת לפאניקה מדבר כזה, ואני לא הזזתי את העיתון, אז מה זה?

זה לא נס?

 

[dor132]

נס

אכן נס...נס שעדיין יש לך חמש אגורות של פעם

 

[גריני]

ואם בניסים עסקינן....

אז אומנם הסיפור שלי הוא לא דרמאטי כמו שלך, פעמונית, אבל.... לפני כשנתיים-שלוש, במהלך אחת מהאובססיות שלי למצוא סיפורי "מלאכים שומרים" נתקלתי באינטרנט בספר שנכתב ע"י עיתונאי צרפתי, שבמהלך ביקור בארה"ב קרה לו נס שכזה: הוא נהג במכוניתו ולפתע - מסיבה לא ברורה הוא התכופף ושניה לאחר מכן - כדור של רובה חלף מעל לראשו... פשוט נכנס דרך חלון אחד ויצא מהחלון השני... אותו עיתונאי - לאחר שהתאושש מההלם, קלט פתאום שהתנועה האינסטינקטיבית שלו היתה שניה לפני שהכדור חלף. הוא החל לדבר עם אנשים על מה שקרה לו ואח"כ קיבץ בספר סיפורים שונים על מה שהוא כינה בשם מלאך שומר. למותר לציין, שחיפשתי נואשות את הספר הזה (שלא תורגם לעברית, לצערי) לא הצלחתי. חלפו להן כשנתיים, ובקיץ האחרון נסעתי שוב לארה"ב, כאשר הפעם הגעתי גם לפורטלנד (לכנס של ניל וולש). ערב אחד התפתחה ביני לבין 2 נשים שהיו בכנס שיחה על מלאכים שומרים, ועל "רמזים" שהם שולחים אלינו. למחרת, אחת מהן אמרה לי שישנה חנות ספרים ע-נ-ק-י-ת שהיא רוצה לגשת אליה. הודעתי לי מיד, שאני מצטרפת. ומאחר שאני כבר מכירה את ה"סימנים", היה ברור לי שאני הולכת למצוא "משהו". למחרת הגעתי לחנות, כאמור ע-נ-ק-י-ת, כשאני לא בדיוק מה אני אמורה למצוא שם. משהו בתוכי "אמר" חפשי את מדור המיסטיקה... כשהגעתי לשם נפלו עיני על שלט: "מלאכים"... בתוך דקה היה הספר ההוא בידי, ולא סתם - זה היה ספר משומש

(אני, יש לי "שריטה" בראש - בעניין של לקנות ספרים משומשים דווקא...). למותר לציין את צהלות השמחה שלי... כאשר אני כבר מזמן שכחתי מהספר ההוא - אבל לא המלאך השומר והנאמן שלי, שידע לכוון אותי למקום הנכון, ועוד למחרת היום בו אני משוחחת עליו עם חברות...

 

[גריני]

../images/Emo45.gif מ-ד-ה-י-ם-!

אם יש לך כוח, ספרי את הסיפור על הזוג שהיה צריך למצוא דירה היום...