../images/Emo91.gif../images/Emo63.gif המוות והפינגווין / אנדרי קורקוב
לאחר "טיול" במומבי החמה, הלחה והצפופה מעבר חד אל קייב הקרה והצוננת - שמתוארת בספרו של אנדרי קורקוב (מהכריכה האחורית של הספר: סופר רוסי צעיר ומבטיח) "המוות והפינגווין". הסיפור מתרחש בשלהי שנות התשעים לאחר המפץ הגדול של קריסת הקומוניזם והפיכת ברית-המועצות לשעבר למדינות חבר- העמים. אוקראינה, בה מתרחש הסיפור, היא מדינה שנמצאת בבלבול ובתוהו ובוהו מוחלט הכל שם נראה כמתפרק: רבים מנסים לעזוב את המדינה (אחדים אפילו מאמצים לעצמם שמות יהודיים כדי "לעלות" לארץ - יש אחד כזה, אפילו בספר). אלו שנשארים שם חווים בלאגן שלם: חיסולים פוליטיים, יריות, פיצוצים ומוות לצד שחיתות בלתי נסבלת של הממשל, על רקע יומיומי. ובמציאות הזו חי לו ויקטור, בחור צעיר - סופר מובטל - בדירה קטנה וצנועה אותה הוא חולק עם "מישה" הפינגווין, אותו אימץ לאחר שגן-החיות העירוני נסגר וחילק את החיות שניתן לאמץ לציבור הרחב. על ויקטור נוחתת הזדמנות עסקית נפלאה. עורך עיתון נפוץ מציע לו לכתוב הספדים על אנשים חיים מתוך הנחה שכל עיתון זקוק להספד מוכן למקרה שמישהו חשוב ימות לו פתאום. ויקטור מקבל שכר מעולה על עבודתו. הבקשות להספדים הולכות וגוברות, שטרות הדולארים מתחילים להצטבר אצלו, אל חייו נכנסות כמה דמויות חדשות ומבטיחות והוא אפילו מתחיל לחלום על בית קטן וגינה בכפר.... החיים נראים טובים מתמיד ובעיותיו של ויקטור נראות רחוקות מתמיד. אלא ש... עיסוק במוות לא יכול להיגמר בטוב. הבעיות מתחילות כשהאנשים עליהם ויקטור כותב הספדים מתחילים למות בזה אחר זה .... ויותר אני לא מגלה כדי לא לקלקל. ספר קטן, חביב וקריא שניתן לסיים אותו בלילה אחד. מוגדר כספר סטירה על המצב הנוכחי באוקראינה ועל הקשרים שבין שלטון-הון-מאפיה: אני מצאתי את הספר אירוני מאוד. עצוב-מצחיק וגם אנושי. לטעמי, הוא מעביר בצורה אמינה את האווירה במדינות חבר העמים הפוסט קומוניסטיות (אם כי לא ממש מכירה את הנעשה שם). הוא גם העלה אצלי מאוד את החיבה לפינגווינים, שמסתמנים כחית מחמד מקסימה - לפחות "מישה" היה כזה
מומלץ
לאחר "טיול" במומבי החמה, הלחה והצפופה מעבר חד אל קייב הקרה והצוננת - שמתוארת בספרו של אנדרי קורקוב (מהכריכה האחורית של הספר: סופר רוסי צעיר ומבטיח) "המוות והפינגווין". הסיפור מתרחש בשלהי שנות התשעים לאחר המפץ הגדול של קריסת הקומוניזם והפיכת ברית-המועצות לשעבר למדינות חבר- העמים. אוקראינה, בה מתרחש הסיפור, היא מדינה שנמצאת בבלבול ובתוהו ובוהו מוחלט הכל שם נראה כמתפרק: רבים מנסים לעזוב את המדינה (אחדים אפילו מאמצים לעצמם שמות יהודיים כדי "לעלות" לארץ - יש אחד כזה, אפילו בספר). אלו שנשארים שם חווים בלאגן שלם: חיסולים פוליטיים, יריות, פיצוצים ומוות לצד שחיתות בלתי נסבלת של הממשל, על רקע יומיומי. ובמציאות הזו חי לו ויקטור, בחור צעיר - סופר מובטל - בדירה קטנה וצנועה אותה הוא חולק עם "מישה" הפינגווין, אותו אימץ לאחר שגן-החיות העירוני נסגר וחילק את החיות שניתן לאמץ לציבור הרחב. על ויקטור נוחתת הזדמנות עסקית נפלאה. עורך עיתון נפוץ מציע לו לכתוב הספדים על אנשים חיים מתוך הנחה שכל עיתון זקוק להספד מוכן למקרה שמישהו חשוב ימות לו פתאום. ויקטור מקבל שכר מעולה על עבודתו. הבקשות להספדים הולכות וגוברות, שטרות הדולארים מתחילים להצטבר אצלו, אל חייו נכנסות כמה דמויות חדשות ומבטיחות והוא אפילו מתחיל לחלום על בית קטן וגינה בכפר.... החיים נראים טובים מתמיד ובעיותיו של ויקטור נראות רחוקות מתמיד. אלא ש... עיסוק במוות לא יכול להיגמר בטוב. הבעיות מתחילות כשהאנשים עליהם ויקטור כותב הספדים מתחילים למות בזה אחר זה .... ויותר אני לא מגלה כדי לא לקלקל. ספר קטן, חביב וקריא שניתן לסיים אותו בלילה אחד. מוגדר כספר סטירה על המצב הנוכחי באוקראינה ועל הקשרים שבין שלטון-הון-מאפיה: אני מצאתי את הספר אירוני מאוד. עצוב-מצחיק וגם אנושי. לטעמי, הוא מעביר בצורה אמינה את האווירה במדינות חבר העמים הפוסט קומוניסטיות (אם כי לא ממש מכירה את הנעשה שם). הוא גם העלה אצלי מאוד את החיבה לפינגווינים, שמסתמנים כחית מחמד מקסימה - לפחות "מישה" היה כזה