כדאי לקרוא בבלוגיה - 3/6/07

חהמן

New member
חה!

חה! קומיקס יומי מצחיק! לפחות, אנחנו מקווים שמצחיק... קיבלנו שרביט! פעם ראשונה שלנו, אז אחנו קצת מתרגשים, וקצת מבולבלים. אז למרות שחשבנו שמישהו הכתיר אותנו למשהו, מסתבר שבתפוז, כשמקבלים שרביט הכוונה היא שמישהו נתן לך אתגר. האתגר שאנחנו קיבלנו זה לכתוב איך גילינו את האינטרנט, ואז להעביר את זה הלאה לחמישה אנשים! בגלל שאנחנו לא אוהבים מכתבי שרשרת (אפילו כשהם מהסוג החביב) אנחנו החלטנו לעשות את זה הפוך, אנחנו נראה איך חמישה אנשים שונים גילו את האינטרנט! בקומיקס! ובגלל זה, אנשי חה מציגים את: שבוע "איך גילינו @ האינטרנט!" והיום: איך גילברט גילה את האינטרנט כל יום השבוע, דמות אחרת שלנו "תגלה את האינטרנט". יהיה מצחיק! כלומר, אולי. כלומר, כנראה שאותנו זה יצחיק. חה! אנשי חה!
 
על הקשר בין מדע בדיוני ופנטסיה לארכיונאות

אנחנו חונכות פינה חדשה בבלוג "רעיונות מאורכבים", פרי עיטה של "הארכיונאית העתידנית" ונשמח אם תקראו ותגיבו: http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=1002543
 
../images/Emo43.gifה-בלוג מעדכן

מה החידושים בבלוגיה? בואו לקרוא עליהם בצורה מסודרת. שיר כותבת על הבחירות שלה לרשומת המליון, שמול תוהה מה יהיה הדבר הבא באינטרנט והמלצות ומדורים כרגיל. הכל הכל בעידכון החדש של ה-בלוג
 

kavkazit23

New member
האם אני משתמטת?

אקדים ואומר שבשפת העם אני נחשבת למשתמטת לכל דבר מאחר שלא שירתתי בצבא וגם לא בשירות לאומי חלופי אז החלטתי לכתוב על כך בבלוג שלי, אולי יהיו גם בלוגרים שלא יאשימו אותי במצבי. הסיפור שלי יימרח על כמה רשומות הן מאחר שהוא ארוך והן בגלל שקשה לי לכתוב הכל בבת אחת- הזכרונות מציפים אותי וזה עושה לי רע. בינתיים כתבתי את שתי הרשומות הראשונות. רשומה ראשונה:
 

uri80

New member
נסיעה

שוב חוזר הביתה. קצת עייף. עולה לאוטובוס, נכנס פנימה ומתחיל לחפש מקום ישיבה פנוי. אני מזהה אחד ליד גבר מבוגר ומתקרב לעברו. האיש מבוגר בעל שער שיבה אך יש משהו צעיר בעיניו. כיפה סרוגה לבנה מעטרת את ראשו, לבוש חולצת פסים לבנה מכופתרת בעלת שרוולים קצרים. כשהוא מבחין בי קצוות פיו מתעקלים קצת מעלה בחיוך, אינני יודע מדוע. אני מנסה לאמץ את זכרוני, לראות האם הוא מוכר לי אך מעלה חרס בידי. אינני מכיר אותו. אני מתיישב לידו ומוציא ספר, מתחיל לקרוא. מבטי נמצא בספר אך מדי פעם אני מביט קדימה אל כיוון הנסיעה. בזוית העין אני שם לב כי מדי פעם הוא מסתכל לעברי, עיניו בוחנות אותי. מבטו מתרכז במדים, עיניו מתעכבות מדי פעם על הדרגות, חוזרות ושבות אליהן. אותו חיוך קטן לא סר מפניו. מנסה להיזכר שוב. לא, אני בטוח. אינני מכיר אותו. עייף ועיני נעצמות. לאחר זמן מסוים אני מתעורר. הגענו לתחנה. אני קם כדי לרדת וכך גם הוא. לאחר הירידה מהאוטובוס אנו פונים לכיוונים נפרדים. לשניה אני נעצר ומפנה את ראשי לאחור, נותן בו מבט אחרון. הוא צועד לו לאט, מתרחק ממני. ידיו מתנועעות בקצב הליכתו. בעוד הוא מתרחק ממני, אני מבחין בכתובת כחולה דהויה על ידו השמאלית. חושב שוב על החיוך בפניו, ולכמה רגעים נסדק מעט מבטי הציני הרגיל על החיים.
 
למעלה