נסיעה
שוב חוזר הביתה. קצת עייף. עולה לאוטובוס, נכנס פנימה ומתחיל לחפש מקום ישיבה פנוי. אני מזהה אחד ליד גבר מבוגר ומתקרב לעברו. האיש מבוגר בעל שער שיבה אך יש משהו צעיר בעיניו. כיפה סרוגה לבנה מעטרת את ראשו, לבוש חולצת פסים לבנה מכופתרת בעלת שרוולים קצרים. כשהוא מבחין בי קצוות פיו מתעקלים קצת מעלה בחיוך, אינני יודע מדוע. אני מנסה לאמץ את זכרוני, לראות האם הוא מוכר לי אך מעלה חרס בידי. אינני מכיר אותו. אני מתיישב לידו ומוציא ספר, מתחיל לקרוא. מבטי נמצא בספר אך מדי פעם אני מביט קדימה אל כיוון הנסיעה. בזוית העין אני שם לב כי מדי פעם הוא מסתכל לעברי, עיניו בוחנות אותי. מבטו מתרכז במדים, עיניו מתעכבות מדי פעם על הדרגות, חוזרות ושבות אליהן. אותו חיוך קטן לא סר מפניו. מנסה להיזכר שוב. לא, אני בטוח. אינני מכיר אותו. עייף ועיני נעצמות. לאחר זמן מסוים אני מתעורר. הגענו לתחנה. אני קם כדי לרדת וכך גם הוא. לאחר הירידה מהאוטובוס אנו פונים לכיוונים נפרדים. לשניה אני נעצר ומפנה את ראשי לאחור, נותן בו מבט אחרון. הוא צועד לו לאט, מתרחק ממני. ידיו מתנועעות בקצב הליכתו. בעוד הוא מתרחק ממני, אני מבחין בכתובת כחולה דהויה על ידו השמאלית. חושב שוב על החיוך בפניו, ולכמה רגעים נסדק מעט מבטי הציני הרגיל על החיים.