../images/Emo95.gif סיפור הלידה של מעיין ../images/Emo57.gif
סיפור הלידה של מעיין 30.06.05 (שבוע 41) הכל התחיל ביום רביעי 29.6.05 בשעה 18:00 הרגשתי שמשהוא הולך לקרות היום, הרגשתי מעין ציר חזק ואז נעלם כלא היה, הודעתי לבעלי שכדאי שילך לישון מוקדם כי נראה לי שהלילה הוא הלילה. הוא לא כל כך האמין והלכנו לישון ב- 00:00 כשאני עם צירים כל כמה דקות אבל בטווח דיי רחוק, לאחר מספר דקות של חוסר מנוחה במיטה, קמתי והלכתי לסלון והבטחתי לבעלי שאני יעיר אותו בשעת הצורך. הצירים התקדמו (30.6.05) ולקראת השעה 04:00 בבוקר התדירות הייתה ממש בטווח זמן קצר, (האמת אני חייבת לציין כי טוב שעשיתי קורס הכנה ללידה כי בנושא של הצירים זה ממש עזר לי), הערתי את בעלי ואמרתי לו שהגיע הזמן צריך לזוז בהתחלה לא הבין אבל, לאחר מספר דקות התעורר סופית, התלבשנו התארגנו (מזל שהתיק היה כבר מוכן ליד הדלת), הזמנו מונית ונסענו לבלינסון. הגענו למחלקה בשעה 04:50 הכניסו אותי למוניטור, שהראה שם צירים, הרופא ניכנס לבדוק מצא שיש פתיחה של 2 ס"מ ומחיקה מלאה, שלח אותנו לסיבוב וחזרה אחרי שעה על מנת לבדוק שוב פתיחה, אחרי כרבע שעה שישבנו בחדר המתנה (למי יש כוח להסתובב עם צירים שהפכו להיות כל 2 דקות בהפרש של 2 דקות בערך) הרגשתי שכאילו איזה ברז נפתח – ירידת מי השפיר, בשעה 06:15 ניגשתי לאחיות והודעתי להן על כך, לפי הבדיקה התברר כי היו אלה מים מקולוניאלים, ישר הכניסו אותי לחדר לידה והכינו אותי ללידה, שאלו אותי אם אני רוצה חוקן ואפידורל, אמרתי להן שכן. בסביבות השעה 7:00 התחלתי לצרוח מכאבים ולא הבנתי מה קורה איתי, האמת שגם לא האחיות והרופא כי הם הגיעו והסתכלו עליי בצורה מוזרה (כאילו מה את צועקת אין עוד כלום) הרופא בדק ומצא כי הפתיחה הגיעה ל- 7 ס"מ, הם לא האמינו וקראו בדחיפות למרדימה שתיתן לי אפידורל, הצירים היו כואביייםםםם, חוקן כבר היה מאוחר מידיי לעשות, בסביבות השעה 08:00 בדקו וראו שיש פתיחה של 9 ס"מ, והילדה עדיין הייתה גבוה ולכן הרופא החליט לתת לי פיטוצין לזירוז, מה שגרם לכך שתוך מספר דקות הרגשתי כאבים עזים שלא ידעתי להבחין מאיפה הם בדיוק ואז התברר כי הראש הגיע לתעלה, הכאבים היו ממש בלתי נסבלים, בשעה 9:00 כבר הייתה פתיחה מלאה, במהלך כל הזמן הזה הייתה ירידה בדופק העובר בזמן ציר דבר שהעיד כי העובר במצוקה הרופא ניגש אליי והסביר לי את המצב והציב בפני 3 אפשרויות: 1. להמשיך בלידה רגילה 2. ניתוח קיסרי שיהיה קשה כי העובר נמצא בתעלה 3. ואקום, בלי היסוס בכלל אני ובעלי הסכמנו על ואקום, לא הסכמתי לסכן את העובר. בשעה 10:00 התחילה הלידה כאשר מסביבי נמצא בעלי (האדם המיוחד ביותר בחיי), הרופא (רופא חבל על הזמן), רופאת ילדים (בגלל המים העכורים) וכמה מיילדות. כמי שסובלת בחייה מעצירות אני יכולה להעיד שהדחיפות היו ממש קשות אבל מאוד דומות למקרים של עצירות. בעלי עודד אותי מאוד בזמן הדחיפות (ובזמן הלידה בכלל) ולדעתי בלעדיו לא הייתי יכולה, לאחר חצי שעה יצאה לאוויר העולם הילדה המקסימה שגרמה לנו להפתעה (כי לא ידענו את מין העובר והרוב הימרו על בן כולל אותנו), התאהבנו בה ממבט ראשון, לאחר שיצאה התברר כי חבל הטבור נכרך סביב הצוואר, היד והרגל, כך ששמחתי מאוד שאישרנו את לידת הואקום. למזלי שלא עשו לי חתך אבל, בגלל הואקום נוצר חתך קטן כך, שאין הרבה תפרים. מעיין נולדה ביום חמישי 30.06.05 בשעה 10:30 ותודה מיוחד לבעל המיוחד שהיה איתי במשך כל הלידה ותמך ועזר כי בלעדיו לא חושבת שהייתי מצליחה, לעבור את כל זה. תודה לצוות חדר הלידה בבלינסון שהיה צוות מדהים ומקצועי (המיילדות- שרית, מוריה, שרה והרופא ד"ר חבס).
סיפור הלידה של מעיין 30.06.05 (שבוע 41) הכל התחיל ביום רביעי 29.6.05 בשעה 18:00 הרגשתי שמשהוא הולך לקרות היום, הרגשתי מעין ציר חזק ואז נעלם כלא היה, הודעתי לבעלי שכדאי שילך לישון מוקדם כי נראה לי שהלילה הוא הלילה. הוא לא כל כך האמין והלכנו לישון ב- 00:00 כשאני עם צירים כל כמה דקות אבל בטווח דיי רחוק, לאחר מספר דקות של חוסר מנוחה במיטה, קמתי והלכתי לסלון והבטחתי לבעלי שאני יעיר אותו בשעת הצורך. הצירים התקדמו (30.6.05) ולקראת השעה 04:00 בבוקר התדירות הייתה ממש בטווח זמן קצר, (האמת אני חייבת לציין כי טוב שעשיתי קורס הכנה ללידה כי בנושא של הצירים זה ממש עזר לי), הערתי את בעלי ואמרתי לו שהגיע הזמן צריך לזוז בהתחלה לא הבין אבל, לאחר מספר דקות התעורר סופית, התלבשנו התארגנו (מזל שהתיק היה כבר מוכן ליד הדלת), הזמנו מונית ונסענו לבלינסון. הגענו למחלקה בשעה 04:50 הכניסו אותי למוניטור, שהראה שם צירים, הרופא ניכנס לבדוק מצא שיש פתיחה של 2 ס"מ ומחיקה מלאה, שלח אותנו לסיבוב וחזרה אחרי שעה על מנת לבדוק שוב פתיחה, אחרי כרבע שעה שישבנו בחדר המתנה (למי יש כוח להסתובב עם צירים שהפכו להיות כל 2 דקות בהפרש של 2 דקות בערך) הרגשתי שכאילו איזה ברז נפתח – ירידת מי השפיר, בשעה 06:15 ניגשתי לאחיות והודעתי להן על כך, לפי הבדיקה התברר כי היו אלה מים מקולוניאלים, ישר הכניסו אותי לחדר לידה והכינו אותי ללידה, שאלו אותי אם אני רוצה חוקן ואפידורל, אמרתי להן שכן. בסביבות השעה 7:00 התחלתי לצרוח מכאבים ולא הבנתי מה קורה איתי, האמת שגם לא האחיות והרופא כי הם הגיעו והסתכלו עליי בצורה מוזרה (כאילו מה את צועקת אין עוד כלום) הרופא בדק ומצא כי הפתיחה הגיעה ל- 7 ס"מ, הם לא האמינו וקראו בדחיפות למרדימה שתיתן לי אפידורל, הצירים היו כואביייםםםם, חוקן כבר היה מאוחר מידיי לעשות, בסביבות השעה 08:00 בדקו וראו שיש פתיחה של 9 ס"מ, והילדה עדיין הייתה גבוה ולכן הרופא החליט לתת לי פיטוצין לזירוז, מה שגרם לכך שתוך מספר דקות הרגשתי כאבים עזים שלא ידעתי להבחין מאיפה הם בדיוק ואז התברר כי הראש הגיע לתעלה, הכאבים היו ממש בלתי נסבלים, בשעה 9:00 כבר הייתה פתיחה מלאה, במהלך כל הזמן הזה הייתה ירידה בדופק העובר בזמן ציר דבר שהעיד כי העובר במצוקה הרופא ניגש אליי והסביר לי את המצב והציב בפני 3 אפשרויות: 1. להמשיך בלידה רגילה 2. ניתוח קיסרי שיהיה קשה כי העובר נמצא בתעלה 3. ואקום, בלי היסוס בכלל אני ובעלי הסכמנו על ואקום, לא הסכמתי לסכן את העובר. בשעה 10:00 התחילה הלידה כאשר מסביבי נמצא בעלי (האדם המיוחד ביותר בחיי), הרופא (רופא חבל על הזמן), רופאת ילדים (בגלל המים העכורים) וכמה מיילדות. כמי שסובלת בחייה מעצירות אני יכולה להעיד שהדחיפות היו ממש קשות אבל מאוד דומות למקרים של עצירות. בעלי עודד אותי מאוד בזמן הדחיפות (ובזמן הלידה בכלל) ולדעתי בלעדיו לא הייתי יכולה, לאחר חצי שעה יצאה לאוויר העולם הילדה המקסימה שגרמה לנו להפתעה (כי לא ידענו את מין העובר והרוב הימרו על בן כולל אותנו), התאהבנו בה ממבט ראשון, לאחר שיצאה התברר כי חבל הטבור נכרך סביב הצוואר, היד והרגל, כך ששמחתי מאוד שאישרנו את לידת הואקום. למזלי שלא עשו לי חתך אבל, בגלל הואקום נוצר חתך קטן כך, שאין הרבה תפרים. מעיין נולדה ביום חמישי 30.06.05 בשעה 10:30 ותודה מיוחד לבעל המיוחד שהיה איתי במשך כל הלידה ותמך ועזר כי בלעדיו לא חושבת שהייתי מצליחה, לעבור את כל זה. תודה לצוות חדר הלידה בבלינסון שהיה צוות מדהים ומקצועי (המיילדות- שרית, מוריה, שרה והרופא ד"ר חבס).
