מסרגות.

[Bakura]

../images/Emo96.gif מסרגות.

מה? ביאקורנ. למה? ליומולדת של מישהי. כמה? 966 מילים, G. איפה? אם הגעתן לפילרים, אתן יכולות לקרוא. איך? אתן בהחלט מוזמנות להגיד ולהחוות את דעתכן.

 

[Bakura]

../images/Emo96.gif ובהודעה.

ביאקויה באמת לא ידע מה הוא עושה שם. הוא שיסע אותו והשפיל אותו וכמעט רצח אותו ובטח השאיר על עורו כמה מזכרות מנחת חרבו, ועכשיו הוא ישב עם שני מקלות וחוט ורוד ויצר אותם לצורה לא ברורה לצידו, עם מבט של ריכוז עילאי על פניו. הוא נאנח בשקט ושקע עמוק יותר למיטתו. סול סוסייטי, אחרי הכל, הייתה החצר של בית המשוגעים האזורי. * השריר בעפעפו התחתון בעינו השמאלית של ביאקויה התכווץ בצורה בלתי רצונית בפעם העשרים ושבע לאותו ערב, לאחר הנחירה העשרים ושבע של רנג'י מהכיסא שליד הקיר. זה היה בלתי אפשרי לנחור כל כך הרבה פעמים בלי להיחנק על ידי שיניגאמי זועם לצוות, סבר ביאקויה. אחרי הכל, גם הסגנים נאלצו לחלוק חדרים מדי פעם, ולכן הוא הניח שחברי הפלוגה השישית ידעו איך לסתום את הפה בשנתם. הוא גם רשם לעצמו במעומעם בזיכרונו לבקש מאונוהאנה לברר על הפרעות בדרכי הנשימה של רנג'י , אבל הנחירה השלושים קטעה את קו מחשבתו כשהוריד ברקתו החל לפעום. "אתה מוכן לסתום את הפה כבר, חתיכת בבון?!" ביאקויה מצא את עצמו נושף בשקט ובזעם, אך עדיין לא קוטע את שנתו העמוקה של סגנו מזיל הריר. או אז צץ במוחו פתרון נהדר. נעל. כמה פשוט, כמה גאוני. הוא לא ידע איך לא חשב על זאת קודם. אך עם הנחירה השלושים ושלוש, הוא סבר שהוא ידע מה טרח לקטוע את קו המחשבה שלו. לפני שורידיו הקופצים יהרסו את עור פניו, שלח ביאקויה יד ארוכה וחיננית לכפכף שלצד מיטתו, והטיח אותו בפניו של המטרד הרועש. "אה, סופסוף, שקט." "בשביל מה זה היה?!" הצרחה הזועמת לא חסה על עור התוף הרגיש של ביאקויה, שהשיב באדישות ככל שיכל, "בשביל שתסתום." * כשביאקויה התעורר, הכיסא היה ריק מלבד המקלות עם החוט הורוד שרנג'י השתמש בהן בימים האחרונים. הוא לא חזר גם אחרי שארוחת הבוקר הוגשה על ידי הנער הפסיבי שצלע במקצת שביאקויה אפילו לא טרח לזכור את שמו (אבל נראה לו שקראו לו האנאטנגו, או משהו דומה) ובשעות הצהריים ביאקויה מצא את החדר... שומם. הוא אפילו לא שם לב שהוא בוהה בדלת עד שהיא נפתחה, ורנג'י עמד בפתח. "שכחתי את המסרגות שלי." הוא אמר. ביאקויה לא הגיב. "אז. אני אחזיר אותן עכשיו." הוא המשיך. ביאקויה המשיך לשתוק, עיניו עוקבות אחרי רנג'י כשהוא הלך לכיסא והרים את המסרגות. "איפה היית עד עכשיו?" שאל ביאקויה בקול 'אני-הקפטן-שלך-ואתה-חייב-לענות-לי-כי-אני-קוצ'יקי-ביאקויה--וכל-מילה-נוספת-מיותרת. "זה לא עניינך." רנג'י השיב לו בקול 'אני-הסגן-שלך-אבל-אני-לא-חייב-לענות-לך-כי-אני-אבאראי -רנג'י-שאמור-להיות-כעוס-עצבני-ולא-צייתן-מעצם-היותי-כזה'. הקפטן הרים גבה מסודרת, קטנה ואלגנטית. "אתה מודע לכך שאני יכול להטיל עליך לנקות את כל בית החולים הזה עם מברשת שיניים, רנג'י?" סגנו הרים גבה מבולגנת ופרועה, משלב את ידיו ומזעיף את פניו "אתה מודע לכך שאני לא אעשה את זה גם בעוד מיליון שנה." הם נעצו את מבטם אחד בשני למשך זמן ממושך, וביאקויה הגיע למסקנה שבהתחשב באופיו הילדותי של רנג'י, הדבר עלול להימשך לנצח, אז הוא הפנים בפעם אחרונה את העיניים החומות, התיק את מבטו מזה של רנג'י וסובב את ראשו להביט מחוץ לחלון. "שב כבר על הכיסא הארור ותמשיך להתעסק במקלות האלה שלך." הוא רטן, ורנג'י ידע שהוא לא יכול לסרב לפקודה ישירה מהקפטן שלו. למען האמת, הוא גם לא רצה. * הייתה זו שעת ערביים כשביאקויה לגם מהמרק שלו ורנג´י החליט לאכול אחד מהמאכלים הרועשים ביותר בעולם- תפוח. כן. אמנם הפרי העגלגל נראה תמים למראה, אך מרגע שקליפתו נפגשה עם שיניו החדות כתער של אוכלו נוצרה קקופוניה מוחלטת באוזניו הרגישות של לוגם המרק שחור השיער. נגיסות קולניות נשמעו ,מיצים השפריצו, והלעיסות של רנג'י היו כמעט בלתי נסבלות. זה גרם לביאקויה לתהות איך הוא לא שם לב קודם שסגנו, שאיתו בילה כמות ניכרת של זמן, אוכל כמו חזיר. לצערו, הוא גם אמר זאת בקול. "אני לא אוכל כמו חזיר!" גלי הקול הנזעמים פגעו שנית בעור התוף הרגיש של ביאקויה, בדיוק כשהדלת נפתחה והנער החלוש למראה נכנס לאסוף את מגש האוכל שהשאיר קודם לכן. "אה, רנג'י-סאמה, בבקשה אל תצעק. זה בית חולים." הוא אמר בחיוך מבויש וניגש להרים את המגש לאחר שוידא שביאקויה סיים את ארוחתו. "אתה נראה טוב יותר, קוצ´יקי טאיצ´ו." הוא ציין כבדרך אגב בדרכו לדלת, ושלח חיוך נוסף לעבר שני הגברים שבחדר "לילה טוב." שתיקה מתוחה השתררה בחדר ושני הגברים נמנעו מלהביט אחד בשני, ורנג´י שב להרים את שני המקלות הארורים שלו, והתיישב ברטינה על הכיסא שליד הקיר. * בבוקר למחרת, כשביאקויה התעורר משנתו רנג'י שוב לא היה שם וזה מוזר, כי הוא היה בטוח שהוא שמע את קולו לוחש באוזנו לפני שפקח את עיניו, אבל הוא לא זכר מה היו המילים. עיניו סרקו את הקיר. לא הכיסא, לא המקלות ולא החוט הורוד היו שם. * אני מאמינה שאתה כבר בריא מספיק כדי לחזור למגוריך, לא כך, קוצ'יקי-טאיצ'ו?" אמרה מפקדת הפלוגה הרביעית בחיוך שלו. "אתה נראה מלא חיים כתמיד," היא הוסיפה. איך היא הצליח לפענח משהו מפני האבן הקפואות, אי אפשר לדעת; אבל היא צדקה, כמו תמיד. כן, אני מרגיש טוב יותר," הוא השיב. "תודה לך, אונוהאנה-טאיצ'ו. אפנה את המיטה עוד לפני ארוחת הצהריים." הוא הרכין את ראשו מעט בנימוס גם אחרי שאונוהאנה יצאה מהחדר, ביאקויה ישב על המיטה וחיכה שהוא יחזור. * השמש שקעה לאיטה כשביאקויה הגיע לאחוזה שלו, נפטר מסנדליו ונד בראשו לעבר צוות המשרתים שבירכו אותו. הוא נכנס לחדרו בשקט, וכשהחליק את הדלת הצידה צד את עיניו משהו שהיה מונח על מיטתו. הוא ניגש על סלסלת הפירות שבתוכה הונחו תפוחים אדמדמים, תותים שופעים ותפוזים בניחוח הדרים משכר, וקטף את הפתק המחובר, פורש אותו לכנגד עיניו. "לקוצ'יקי-טאיצ'ו," נכתב בכתב מעט מרוח. "תאכל תפוחים, זה בריא, יש בהם הרבה ויטמינים. ותפוזים מריחים טוב, אז שמתי לך גם כמה מאלה. ותותים כדי שיהיה לך מתוק. ותתלבש טוב, כדי שלא תתקרר. אני הולך למשימה בעולם של הריוקות, שומר עליהם וזה. ואני לא נוחר." הוא לא היה צריך לקרוא מי חתם על הפתק כדי לדעת, אבל חבל שלא צירפו הוראות שימוש עם הגוש הורוד שהיה מונח בצד. הוא הרים את הגוש הגבשושי ופרש אותו,חושף ספרה שש שבלטה בצבע ירוק ניאון מזעזע על רקע הורוד-מסטיק הזוהר. "..זה אמור להיות סוודר?..." * ובמקום כלשהו ביפן, בעיר קטנה וחביבה בשם קאראקורה, שיניגאמי אדום שיער הלך לישון רעב אך מאושר, בטוח ללא שמץ של ספק שהקפטן שלו לובש את מה שסרג לו.

 

[אלונית 2006]

../images/Emo15.gif הרגת אותי.

ודרך אגב. הידעת? תפוזים נחשבים למאכל נדיר וכנ"ל תותים. ביפן תות מסמל הצלחה ותפוז מסמל כבוד, ככה שאהבתי מה שיצא לך מאוד אפילו שאני לא בעד השיפ הזה... (תחי פרק 62!)

 

[Bakura]

../images/Emo96.gif בצורה חיובית?

וידעתי

~ אבל ידעת שסול סוסייטי לא נחשבת יפן? D: ושביפן אין שועלים ענקיים שמסתובבים להם בחליפות. ((והתיאורים הפלצניים של הפירות? זה לשעשוע עצמי.))

 

[אלונית 2006]

../images/Emo15.gif כרגע זה הפך לשעשוע המוני

כן, הרגת אותי במובן הטוב, זותומרת שהפכתי לשיניגאמית משוגעת ביותר ומאוד מבסוטה.

 

[Bakura]

../images/Emo96.gif נהדר.

או? רגע? שמעתי אותך מבקשת ממני... הירומה סנה? :O! כמובן יקירה. הנה.

 

[Vivi Sparrow]

הממ.

למי הייתה יומולדת לאחרונה ואוהב ביאקורנ? <: *לא רוצה להגיד כלום בקשר לזה* רק, למה לא כתבת למי זה מוקדש? ;; אהבתי את הפיק ]:

 

[Bakura]

../images/Emo96.gif זה לא ממש מלאחרונה,

זה מלפני הרבה זמן, כתבתי את הפיק באותו יום ואז היה את הקטע עם הביטוא XD מי שכתבתי את זה לה יודעת, לא אוהבת לחזור על דברים וזה. לא ידעתי שאת אוהבת ביאקורנ, חשבתי שאת בקטע של איצ'ירנ. אמג מה? ביקשת תמונה מושי מושלמת של סנה? הנה.

 

[Vivi Sparrow]

<: א-אוקיי..

ואני אוהבת גם ביאקורנ וגם איצ'ירנ, אני פשוט מעדיפה איצ'ירנ על ביאקורנ. ^^" ס-סנה? מותר לשאול מיהו? '.'

 

[Goggle Girl]

כמה... IC :ם

חחחח הם כאלה חמודים כשהם ביצ'ים קטנים אחד כלפי השני XD ביאקויה אנושי 3> אהבתי. עכשיו לכי לכתוב לי איצ'ירנג'י

 

[Vivi Sparrow]

וגם לי !!!111 ;;

 

[Goggle Girl]

לא! רק לי! את לכי! ><

 

[Bakura]

../images/Emo96.gif תודה ^_^

אני אעבוד גם על זה. קודם אני מנסה לגרום לעצמי לכתוב הירומה סנה. בחיי שאני הכותבת הכי עצלנית בעולם Oo

 

[Goggle Girl]

לא לא, אני יותר ^_^

 

[Bakura]

../images/Emo96.gif פחחחחחחח.

אחרי שראיתי את המחברות האלה שלך, אני בספק.

 

[Goggle Girl]

P:<

 

[Bakura]

../images/Emo96.gif אה, וכמובן.

תודה לאריאל הבטא המושי מושלמת (והגם קצת עצלנית

) וליוני שגם עזרה ושעודדו אותי שתיהן להמשיך את הפיק 3>!~ אואבת.

 

[ShuNka]

XD

זה ממש יפה

*רגשינחיתות*

 

[Bakura]

../images/Emo96.gif טי הי. תודה.

אז. מה את עושה ערה בשעה כזאת? ... מחפשת הירומה סנה? :O לא צריך, חמודה, יכלת פשוט לבקש!

 

[ShuNka]

הו, תודה לך!!!

סוף סוף!~ כל חיי חיפשתי.. אמ.. סוף סוף מצאתי את... איך אמרת שקוראים להם? י_י