תשובה
IQ הינו מדד לתכונה שמכונה "אינטלגנציה". האמונה הרווחת היא שהתכונה הזו מייצגת -פוטנציאל- ולא מימוש שלו, ושהיא תכונה מולדת שלא ניתנת לשינוי (כמו שברגע שסיימת לגדול, הגובה שלך לא ניתן לשינוי). מבחני IQ שונים בגילאים שונים, כי היכולת להתמודד איתם משתנה עם הגיל. בגיל מסויים (16, לפי מבחן ווקסלר), רוב האנשים הגיעו לאותה רמה של התמודדות שתלווה אותם בשארית חייהם כמבוגרים. והחל מגיל מבוגר יותר (לא זוכר את המספר), יש התדרדרות ביכולת ההתמודדות מול המבחן. לכן מההגדרה הרווחת של אינטליגנציה, נובע מיידית שלא ניתן לשפר אותה. מה שניתן לעשות זה לשנות את המדידה שלה -- וכמו שאמר נקו ובצדק, ניתן להתאמן לקראת מבחן ה-IQ ולהשיג תוצאה גבוהה יותר. אז ניתן לשפר את ה-IQ, לא ניתן לשפר את האינטליגנציה. מכיוון ש-IQ נועד להיות מדד לאינטליגנציה, המשפט האחרון שכתבתי קצת בעייתי. וזו הסיבה שמבחני IQ נחשבים "תקפים" רק אם הנמדד לא התכונן אליהם. קצת לידע כללי: מבחן המיון האוניברסיטאי ("פסיכומטרי") הוא מבחן שדומה למבחן IQ בהרבה מאוד מובנים. ספציפית גם קיימת התאמה גבוהה מאוד בין ציון הפסיכומטרי לבין הציון במבחן IQ. תופעת קורסי ההכנה לפסיכומטרי פוגעת בעקרון המבחן שנועד לזהות פוטנציאל ולא ידע, ולכן המחברים עסוקים בלהמציא שאלות מהסוג שמכוני ההכנה עדיין לא ראו. עם השנים נוצר מצב שבו רוב הניגשים עברו הכנה כזו או אחרת, מה ש"מיישר" את הקו... ז"א שעכשיו נקודת המוצא היא לאחר קורס הכנה, ומי שמצליח יותר הוא אכן בעל הפוטנציאל. (לא נכנס לבעיות החברתיות, למשל קיפוחם של אלה שלא יכלו להרשות לעצמם קורס הכנה). מבחינת מחוננות, בעל IQ גבוה באופן קיצוני צפוי להוציא ציון גבוה באופן קיצוני בפסיכומטרי גם ללא הכנה (אם מישהו זוכר, הם שואלים בשאלון בסוף אם התכוננת ואם אובחנת כמחונן בעבר).