../images/Emo98.gifסיכום מסע באופני כביש וכמה טיפים
אני רוכב הרים מושבע אבל החלטתי לקנות אופני כביש גם בגלל שאני אוהב לגמוע מרחקים על כבישים, וגם בגלל שה- MERIDA BIG AIR שלי בהחלפת שלדה שבורה בחנות למשך חודש לפחות.... (עד שיגיע משלוח חדש של שלדות) ובלי אופניים אפשר להכניס אותי לבית משוגעים תוך שבוע בערך. זאת הייתה הרכיבה השלישית שלי על אופני הכביש האלו, ואני חייב לומר, כבר חל שיפור מדהים גם בכושר וגם ביכולת ההתמדה לאורך המסע שהשאירו אותי נדהם, ואני ממליץ לכל פריק שטח מושבע כמוני... להצטייד גם באופני כביש פשוטות ולטעום... המסע המתוכנן היה לפגוש עוד רוכב כביש (איציק היימן), שרכב ממטולה לאילת ב- 24 שעות (וכמעט הצליח, רק ביותר שעות!). קבענו להיפגש ביקנעם והייתי אמור ללוות אותו עד לרעננה ואחר כך לחזור לחיפה עצמאית ברכיבה. גיליתי שאיבדתי את המתאם היחיד שהיה לי לונטיל צרפתי... הצרפתים האלה וההמצאות שלהם.... וכבר ראיתי עצמי רוכב, ללא משאבה מתאימה וללא אופציה לתקן פנצ'ר. מפחיד בהתחשב במרחק ובשעה שרכבתי בה. מה שטמבל כמוני שכח, זה שרוב המשאבות הנורמליות בימינו (והייתה לי כזאת) מתאימות גם לונטיל צרפתי... לקחתי את המשאבה, והתפללתי שעד למפגש ביקנעם לא יקרה לי איזה פנצ'ר... והשטח היה מוכשר לכך היטב: קור לא נורמלי, חושך כמעט מוחלט (ירח מלא), ומרפי כמובן שידאג לשים מסמרים, ברגים, ושאר מיני חולרות על הכביש בשילוב עם החשיכה... בגדים ארוכים? אמנם היה קור לא כל כך חזק בחוץ והרכיבה מחממת אבל עדיין... לקחתי. יצאתי מחיפה ב-2 וחצי לפנות בוקר באיחור כמובן לנקודת המפגש ביקנעם... והתחלתי בירידה המתחילה ליד האוניברסיטה של חיפה (410 מטר), עד לתחתית נשר (20 מטר). היה קור לא נורמלי... ולא הצטערתי לרגע שלקחתי משהו ארוך ללבוש. צומת יגור, כביש 70, הורדתי את הבגדים הארוכים, והתחלתי לרכב באיטיות, במישור, מזרחה לכיוון יקנעם. הציוילזציה ותאורת הרחובות נעלמה, ונותרתי גלמוד ללא פנס קדמי שיאיר את דרכי. למרות הירח המלא, עדיין נמנע ממני לראות טוב את השוליים, ונקטתי בטכניקה הבאה: רכבתי על הנתיב הימני משמאל לקו הצהוב (שבו הסיכוי לפגוש פגר/מתכת דוקרת כלשהי) קטן יותר, וכשמגיע רכב מאחוריי אני ניעזר באורות שלו ורוכב על השוליים עד חלוף וחוזר חלילה. עדיין מומלץ בחום לקנות פנס... דקות ספורות לאחר מכן מתקשר אליי איציק מיקנעם שכבר לא יכל להמתין בקור העז (הוא לא לקח בגדים חמים), ואמר שהוא ממשיך דרומה בעלייה לכיוון אליקים ושאשיג אותו. מצאתי את עצמי דוהר במהירות, ללא חימום נאות לשרירים, כדי להקטין כמה שאפשר את האיחור... רכבתי מהר עם דופק גבוה, מה שלא היה טוב, גם בגלל הצורך לחסוך באנרגיה במסע כזה, וגם בשביל הדקות הראשונות, אין זה טוב כחימום... ליקנעם הגעתי עם שרירים "קשים", פעם הבאה אצא מוקדם יותר, מלמלתי וכעסתי על עצמי, ואתחמם כראוי ברכיבה איטית יותר. הגעתי ליקנעם והתחלתי לטפס דרומה על כביש 70 לכיוון אליקים (210 מטר) ושם באמת הצלחתי להשיג את איציק, שנדהם מפרק הזמן הקצר שלקח לי לטפס מיקנעם לאליקים. גם אני נדהמתי... כנראה שהלחץ של האיחור, והמיומנות שכבר הספקתי לרכוש עזרו לי "לדהור" את אותה עלייה במהירויות שלא הכרתי.. מאליקים התגלגלנו לכיוון פורידיס. ירידה רצופה, מתונה מאוד, המאפשרת לך לנוח על האוכף ולהתגלגל במהירות סבירה של 40 קמ"ש. האיבוד גובה איטי יחסית בשל השיפוע העדין, ולכן גמיעת המרחק ללא דיווש ארוכה מאוד, וכיפית. אבל... לא בלילה.. אחרי מספר דקות של תחילת הירידה וחוסר פעילות בשרירים, הקור חזר להציק ובגדול.. והנה אני, המזיע כמו סוס ומקלל החום והקיץ, מוצא את עצמי מחכה לסוף הירידה ולקצת דיווש שיחמם אותי. ניסיתי לדווש בירידה, לא ממש עזר. לא מספיק בשביל להתחמם בקור וברוח במהירות של 40 קמ"ש... ואז איציק עם שיניים נוקשות אמר: "תיכף תהיה עלייה קטנה, ואז נתחמם" ובאמת, היא הופיעה... ובחיים שלי לא חשבתי שאשמח לראות עלייה מתקרבת...... ולפתע, המהירות ירדה, ואנחנו דיוושנו והרגשנו פרץ של חום נעים בוקע ממעמקי גופנו הקפוא... עד להמשך הירידה... הגענו לצומת פורידיס. שם פגשנו את יורם גלבוע שחיכה לנו, רועד מקור. מסכן. גם הוא לא דאג לבגדים חמים. אחרי הפסקה של מספר דקות לחטיף אנרגיה, הטלת מים, וכמו כן היכרות אישית זה עם זה התחלנו להדרים על כביש 4. הדרמנו. שוב חזר לו המישור, והחום גוף פיצה על הקור.. לחדרה הגענו עם תחילת דמדומי הבוקר, ועשינו הפסקה במסעדה. עד סיום ההפסקה כבר כמעט עלתה השמש, והמשכנו, דרומה ללא הפסקות עד לרעננה, ביתו של איציק. השעה הייתה לקראת 7 בבוקר. כאן נפרד מאיתנו יורם, ואני ואיציק רכבנו אל ביתו ברעננה לעוד הפסקה. 86 ק"מ עד כה... מנוחה של שעה, ארוחת בוקר טובה (ממה שהיה לי בתיק) וקפיצה לכפר סבא לקניית מתאם לונטיל, נפרדנו לשלום. הוא המשיך דרומה לאילת, ואני הצפנתי על כביש 4 חזרה לחיפה. עייפות השרירים התחילה בהדרגה להעיק עליי, ובהפסקה הבאה שלי בחדרה, אכלתי שוב כמו שצריך ונחתי. המשכתי צפונה ובאזור עין הוד שרירי כבר הכריזו: "לא עוד!". צומת אורן. (ממנו מתחילה העלייה לבית אורן) זחלתי ועצרתי למנוחה בחניון, לא לפני שהסברתי פנים לקבוצת מטיילים חביבה שהתעניינה לגבי מסלול בכרמל, שאותו אני מכיר די טוב. השעה 12. עוד ארוחה, תנומה של חצי שעה ואני מוכן לעליות של בית אורן. רכיבה איטית, מוזיקה קצבית להחשת הקצב, ואמרתי שעד בית אורן רוכבים רצוף! פחדתי שההילוך הנמוך (שאינו כל כך נמוך באופני כביש לעומת הרים) יכניע אותי, אבל לא נתתי לו ותרגלתי כל מה שיכולתי, החל מדמיון של תנועת הרגליים כשעון, ועמידות ממושכות. אחרי הגשרון הצר והפנייה שמאלה הרגשתי צורך לעצור לכמה רגעים, לקחת אוויר, והמשכתי. מגיעה העלייה המפורסמת והקשה.. ה- SPD שלי לא עמדו בלחץ המשיכות והשתחררה הרגל השמאלית. עצירה להדק את הקפיץ עם אלן והמשכתי עד בית אורן אל חנות האופניים סינגל טרק. (בה קניתי את אופניי) אחרי הצטיידות באביזרים למיניהם (אי אפשר לעבור בחנות אופניים בלי לפתוח לרווחה את הארנק, תמיד יש מה לקנות), המשכתי את העלייה ללא עצירות, ומערבה לכיוון חיפה מצומת דמון(500 מטר). השעה הייתה 2 בצהריים כשהגעתי למבואות חיפה. סה"כ מרחק: 170 ק"מ. נטו על האופניים: 7 שעות. זמן ברוטו למסע: 11 וחצי שעות כולל כל ההפסקות. מתוך 3 ליטר מים ששתיתי: שתי ליטר בכל המסע, וליטר שלם לעלייה בבית אורן! הסיכום שלי: 1. לצאת מוקדם, ללא לחץ, לא לרכב מהר מדי ועל דופק מהיר על ההתחלה. 2. לבצע מתיחות לשרירי הרגליים בכל הפסקה, גם אם היא קצרה מאוד. 3. במסעות ארוכים מאוד, לעבוד על דופק נמוך לאורך כל המסע ולשמור כוחות ודופק גבוה לעליות הקשות, כדי לא לדלדל מהר מדי את מאגרי הגליקוגן. 4. לאכול הרבה דברי מתיקה כדי לשמור על רמת סוכר גבוהה בדם, ולדחות כמה שאפשר ולמזער את השימוש במאגרים (הגליקוגן בשרירים ובכבד), כי לאחר השימוש בו, הביצועים יהיו נחותים בהרבה, גם אם התזונה תהיה טובה לאחר מכן. 5. אם הרכיבה עוברת בשעות הלילה/מזג אוויר קר לקחת בגדים חמים! תוספת המשקל אינה משמעותית, ותמיד עלול לקרות מצב של פנצ'ר/המתנה ממושכת/אפיסת כוחות שבו תהיו מוכנים לשלם כפליים ולו רק שיהיה עליכם משהו ארוך ללבוש! 6. גיליתי, שאמנם ההילוך הנמוך באופני כביש.. לא מגיע לקרסוליהם של הפלטות הנמוכות באופני ההרים, אבל... כמו שהמוכר בסינגל טרק אמר... מתרגלים, ואפילו מפתחים יכולות חדשות, כמו עמידה ממושכת, וחיזוק שרירי הרגליים. אני לא האמנתי לאיזה שיפור ברמת כושר אני מצליח להגיע תוך 3 רכיבות! זהו פחות או יותר... אשמח לשמוע מכם חוות דעת, עוד טיפים שאפשר לשפר, או אם בא לכם לרכב... חג שמח לכולם! רועי גליקמן [email protected]
אני רוכב הרים מושבע אבל החלטתי לקנות אופני כביש גם בגלל שאני אוהב לגמוע מרחקים על כבישים, וגם בגלל שה- MERIDA BIG AIR שלי בהחלפת שלדה שבורה בחנות למשך חודש לפחות.... (עד שיגיע משלוח חדש של שלדות) ובלי אופניים אפשר להכניס אותי לבית משוגעים תוך שבוע בערך. זאת הייתה הרכיבה השלישית שלי על אופני הכביש האלו, ואני חייב לומר, כבר חל שיפור מדהים גם בכושר וגם ביכולת ההתמדה לאורך המסע שהשאירו אותי נדהם, ואני ממליץ לכל פריק שטח מושבע כמוני... להצטייד גם באופני כביש פשוטות ולטעום... המסע המתוכנן היה לפגוש עוד רוכב כביש (איציק היימן), שרכב ממטולה לאילת ב- 24 שעות (וכמעט הצליח, רק ביותר שעות!). קבענו להיפגש ביקנעם והייתי אמור ללוות אותו עד לרעננה ואחר כך לחזור לחיפה עצמאית ברכיבה. גיליתי שאיבדתי את המתאם היחיד שהיה לי לונטיל צרפתי... הצרפתים האלה וההמצאות שלהם.... וכבר ראיתי עצמי רוכב, ללא משאבה מתאימה וללא אופציה לתקן פנצ'ר. מפחיד בהתחשב במרחק ובשעה שרכבתי בה. מה שטמבל כמוני שכח, זה שרוב המשאבות הנורמליות בימינו (והייתה לי כזאת) מתאימות גם לונטיל צרפתי... לקחתי את המשאבה, והתפללתי שעד למפגש ביקנעם לא יקרה לי איזה פנצ'ר... והשטח היה מוכשר לכך היטב: קור לא נורמלי, חושך כמעט מוחלט (ירח מלא), ומרפי כמובן שידאג לשים מסמרים, ברגים, ושאר מיני חולרות על הכביש בשילוב עם החשיכה... בגדים ארוכים? אמנם היה קור לא כל כך חזק בחוץ והרכיבה מחממת אבל עדיין... לקחתי. יצאתי מחיפה ב-2 וחצי לפנות בוקר באיחור כמובן לנקודת המפגש ביקנעם... והתחלתי בירידה המתחילה ליד האוניברסיטה של חיפה (410 מטר), עד לתחתית נשר (20 מטר). היה קור לא נורמלי... ולא הצטערתי לרגע שלקחתי משהו ארוך ללבוש. צומת יגור, כביש 70, הורדתי את הבגדים הארוכים, והתחלתי לרכב באיטיות, במישור, מזרחה לכיוון יקנעם. הציוילזציה ותאורת הרחובות נעלמה, ונותרתי גלמוד ללא פנס קדמי שיאיר את דרכי. למרות הירח המלא, עדיין נמנע ממני לראות טוב את השוליים, ונקטתי בטכניקה הבאה: רכבתי על הנתיב הימני משמאל לקו הצהוב (שבו הסיכוי לפגוש פגר/מתכת דוקרת כלשהי) קטן יותר, וכשמגיע רכב מאחוריי אני ניעזר באורות שלו ורוכב על השוליים עד חלוף וחוזר חלילה. עדיין מומלץ בחום לקנות פנס... דקות ספורות לאחר מכן מתקשר אליי איציק מיקנעם שכבר לא יכל להמתין בקור העז (הוא לא לקח בגדים חמים), ואמר שהוא ממשיך דרומה בעלייה לכיוון אליקים ושאשיג אותו. מצאתי את עצמי דוהר במהירות, ללא חימום נאות לשרירים, כדי להקטין כמה שאפשר את האיחור... רכבתי מהר עם דופק גבוה, מה שלא היה טוב, גם בגלל הצורך לחסוך באנרגיה במסע כזה, וגם בשביל הדקות הראשונות, אין זה טוב כחימום... ליקנעם הגעתי עם שרירים "קשים", פעם הבאה אצא מוקדם יותר, מלמלתי וכעסתי על עצמי, ואתחמם כראוי ברכיבה איטית יותר. הגעתי ליקנעם והתחלתי לטפס דרומה על כביש 70 לכיוון אליקים (210 מטר) ושם באמת הצלחתי להשיג את איציק, שנדהם מפרק הזמן הקצר שלקח לי לטפס מיקנעם לאליקים. גם אני נדהמתי... כנראה שהלחץ של האיחור, והמיומנות שכבר הספקתי לרכוש עזרו לי "לדהור" את אותה עלייה במהירויות שלא הכרתי.. מאליקים התגלגלנו לכיוון פורידיס. ירידה רצופה, מתונה מאוד, המאפשרת לך לנוח על האוכף ולהתגלגל במהירות סבירה של 40 קמ"ש. האיבוד גובה איטי יחסית בשל השיפוע העדין, ולכן גמיעת המרחק ללא דיווש ארוכה מאוד, וכיפית. אבל... לא בלילה.. אחרי מספר דקות של תחילת הירידה וחוסר פעילות בשרירים, הקור חזר להציק ובגדול.. והנה אני, המזיע כמו סוס ומקלל החום והקיץ, מוצא את עצמי מחכה לסוף הירידה ולקצת דיווש שיחמם אותי. ניסיתי לדווש בירידה, לא ממש עזר. לא מספיק בשביל להתחמם בקור וברוח במהירות של 40 קמ"ש... ואז איציק עם שיניים נוקשות אמר: "תיכף תהיה עלייה קטנה, ואז נתחמם" ובאמת, היא הופיעה... ובחיים שלי לא חשבתי שאשמח לראות עלייה מתקרבת...... ולפתע, המהירות ירדה, ואנחנו דיוושנו והרגשנו פרץ של חום נעים בוקע ממעמקי גופנו הקפוא... עד להמשך הירידה... הגענו לצומת פורידיס. שם פגשנו את יורם גלבוע שחיכה לנו, רועד מקור. מסכן. גם הוא לא דאג לבגדים חמים. אחרי הפסקה של מספר דקות לחטיף אנרגיה, הטלת מים, וכמו כן היכרות אישית זה עם זה התחלנו להדרים על כביש 4. הדרמנו. שוב חזר לו המישור, והחום גוף פיצה על הקור.. לחדרה הגענו עם תחילת דמדומי הבוקר, ועשינו הפסקה במסעדה. עד סיום ההפסקה כבר כמעט עלתה השמש, והמשכנו, דרומה ללא הפסקות עד לרעננה, ביתו של איציק. השעה הייתה לקראת 7 בבוקר. כאן נפרד מאיתנו יורם, ואני ואיציק רכבנו אל ביתו ברעננה לעוד הפסקה. 86 ק"מ עד כה... מנוחה של שעה, ארוחת בוקר טובה (ממה שהיה לי בתיק) וקפיצה לכפר סבא לקניית מתאם לונטיל, נפרדנו לשלום. הוא המשיך דרומה לאילת, ואני הצפנתי על כביש 4 חזרה לחיפה. עייפות השרירים התחילה בהדרגה להעיק עליי, ובהפסקה הבאה שלי בחדרה, אכלתי שוב כמו שצריך ונחתי. המשכתי צפונה ובאזור עין הוד שרירי כבר הכריזו: "לא עוד!". צומת אורן. (ממנו מתחילה העלייה לבית אורן) זחלתי ועצרתי למנוחה בחניון, לא לפני שהסברתי פנים לקבוצת מטיילים חביבה שהתעניינה לגבי מסלול בכרמל, שאותו אני מכיר די טוב. השעה 12. עוד ארוחה, תנומה של חצי שעה ואני מוכן לעליות של בית אורן. רכיבה איטית, מוזיקה קצבית להחשת הקצב, ואמרתי שעד בית אורן רוכבים רצוף! פחדתי שההילוך הנמוך (שאינו כל כך נמוך באופני כביש לעומת הרים) יכניע אותי, אבל לא נתתי לו ותרגלתי כל מה שיכולתי, החל מדמיון של תנועת הרגליים כשעון, ועמידות ממושכות. אחרי הגשרון הצר והפנייה שמאלה הרגשתי צורך לעצור לכמה רגעים, לקחת אוויר, והמשכתי. מגיעה העלייה המפורסמת והקשה.. ה- SPD שלי לא עמדו בלחץ המשיכות והשתחררה הרגל השמאלית. עצירה להדק את הקפיץ עם אלן והמשכתי עד בית אורן אל חנות האופניים סינגל טרק. (בה קניתי את אופניי) אחרי הצטיידות באביזרים למיניהם (אי אפשר לעבור בחנות אופניים בלי לפתוח לרווחה את הארנק, תמיד יש מה לקנות), המשכתי את העלייה ללא עצירות, ומערבה לכיוון חיפה מצומת דמון(500 מטר). השעה הייתה 2 בצהריים כשהגעתי למבואות חיפה. סה"כ מרחק: 170 ק"מ. נטו על האופניים: 7 שעות. זמן ברוטו למסע: 11 וחצי שעות כולל כל ההפסקות. מתוך 3 ליטר מים ששתיתי: שתי ליטר בכל המסע, וליטר שלם לעלייה בבית אורן! הסיכום שלי: 1. לצאת מוקדם, ללא לחץ, לא לרכב מהר מדי ועל דופק מהיר על ההתחלה. 2. לבצע מתיחות לשרירי הרגליים בכל הפסקה, גם אם היא קצרה מאוד. 3. במסעות ארוכים מאוד, לעבוד על דופק נמוך לאורך כל המסע ולשמור כוחות ודופק גבוה לעליות הקשות, כדי לא לדלדל מהר מדי את מאגרי הגליקוגן. 4. לאכול הרבה דברי מתיקה כדי לשמור על רמת סוכר גבוהה בדם, ולדחות כמה שאפשר ולמזער את השימוש במאגרים (הגליקוגן בשרירים ובכבד), כי לאחר השימוש בו, הביצועים יהיו נחותים בהרבה, גם אם התזונה תהיה טובה לאחר מכן. 5. אם הרכיבה עוברת בשעות הלילה/מזג אוויר קר לקחת בגדים חמים! תוספת המשקל אינה משמעותית, ותמיד עלול לקרות מצב של פנצ'ר/המתנה ממושכת/אפיסת כוחות שבו תהיו מוכנים לשלם כפליים ולו רק שיהיה עליכם משהו ארוך ללבוש! 6. גיליתי, שאמנם ההילוך הנמוך באופני כביש.. לא מגיע לקרסוליהם של הפלטות הנמוכות באופני ההרים, אבל... כמו שהמוכר בסינגל טרק אמר... מתרגלים, ואפילו מפתחים יכולות חדשות, כמו עמידה ממושכת, וחיזוק שרירי הרגליים. אני לא האמנתי לאיזה שיפור ברמת כושר אני מצליח להגיע תוך 3 רכיבות! זהו פחות או יותר... אשמח לשמוע מכם חוות דעת, עוד טיפים שאפשר לשפר, או אם בא לכם לרכב... חג שמח לכולם! רועי גליקמן [email protected]
