אולד ארס... ../images/Emo58.gif
זה היה הרבה יותר טוב ממה שזכרתי, אבל זה גם היה יותר רע ממה שזכרתי. ההתחלה הייתה משעשעת, עם ההערות המשעשעות של זינה וכמובן שכשסיפרו לה שרודפים אחרי ארס, המבט המודאג על הפרצוף שלה גרם לי לחייך. אוי, המבט הזה, המודאג שנעשה כל כך רך עם הזמן... ארס, צועד לו בשביל. אחח... וכשהאיש הקטן הזה שאני לא זוכרת את השם שלו (מצטערת, התרכזתי בדברים *יותר* חשובים). איך ארס רצה להילחם עם זינה ולהרוג את כל שרי המלחמה שרודפים אחריו. היה קטע שהוא דיבר אליה כאילו הוא ילד קטן והתחנן ששניהם יהרגו את האנשים הרעים. וכשהם הגיעו לחווה- !Ares aint living here וואי, כשארס ישב שם, בחוץ, שותה מים... וואו...
ואז זינה קראה לו והוא מהר מחביא את... מה שזה לא יהיה (שוב, הייתי מרוכזת בדברים אחרים)... ואז היא באה ואיך היא משכה לו באוזן והרביצה לו... אוי, חמודים. כשהוא מסתכל לה על התחת והיא ככה, "ארס..." ואני נמסה... כשזינה דיברה עם ה... לא, את השם שלו ידעתי, אבל ברח לי. הוורלורד הראשי... אז הוא שאל אותה למה היא לא הרגה את ארס באולימפוס והיא אמרה לו שהוא ברח, הפחדן. זה ממש עצבן אותי. נכון, זה חלק מהתוכנית שלה אבל ככה לפגוע לו במוניטין?! אחרי מה שהוא עשה בשבילה?! זה כמו איך שהיא התנהגה בקאמינג הומ, רק ששם זה היה יותר גרוע. כשהיא התקיפה אותו אישית אז, ואמרה שהיא הרגה את שאר האלים ואולי היא הפסיקה מוקדם מדי. זה היה ממש מעצבן. ובעיקר אחרי כל מה שהוא עשה בשבילה. לא יפה. אח, ארס וגבריאל יושבים יחד ליד האש. נקרעתי מהאדישות שלו. ".You were an afterthought" ואז כשזינה נכנסה, והעלתה לעצמה זכרונות, ואיך ארס היה כל כך חסר סבלנות לזה... אוי, זה היה משעשע. ולאחד הקטעים המהנים ביותר, המיטה. זה היה גדול. למרות שאני חושדת שלא הראו את כל מה ש*באמת* היה שם. ואיך זה שארס התעורר איפה שהוא התעורר? הממ, מעניין. כשהוא התעורר וקפץ מהמרפסת אחרי זינה וגבריאל, מישהו שם לב שהיה לו חם בכפות רגליים ושהוא קפץ כי היה לו חם מדי? אוי, זה היה מה זה חמוד. והקטע עם הוראס, אוי, איזה חמודים הם! Ha ha ha, gray... gray... gray hair, gray hair... oh, was that gray? I fix the roof חחח, אדיר. אה, וגרבה הזאת... מבטי הקנאה של זינה (מבטי הקנאה שאני ראיתי, אולי אני מדמיינת...) פשוט היו מהנים. again and again and again and again! oh the beast... מה עוד אמרנו? טוב, אני אדלג לקטע שהכי עצבן אותי בפרק. אחרי שזינה שלחה את ארס להרוג תרנגולות. מה זה השטויות האלה של "לא אכפת לי מה יקרה איתו, אחרי זה אני ואת מסתלקות מכאן!" נו באמת. זה היה מעצבן לחלוטין, רציתי לחנוק גם את זינה וגם את גבריאל. בעיקר את זינה. אני דווקא זוכרת שלפני כמה פרקים (עשרה, תשעה) לזינה היה כל כך אכפת מארס עד שהיא סיכנה את החיים שלה בשבילו. מצטערת, אני לא מאמינה למה שהיא אמרה. מספיק עם הקשקושים האלה. והסוף. כשהיא לוקחת צעד קדימה, המוזיקה נעשית שקטה ויפה וזינה אומרת בקול עדין "אולי אני אבוא לבקר אותך פעם," נו די, זה היה כל כך יפה והיא הייתה חייבת להרוס את זה ולצבוט אותו? ובקיצור, אני מאד כועסת על זינה עכשיו. כדאי לה להתנהג אליו יותר יפה בפרקים הבאים, אחרת...
אבל תכלס? היה פרק נפלא. סופסוף היה ארס, ובהחלט התגעגעתי.