הסוף שלי לסרט...
נעמי מחכה למישל בדירה שמצאו שתיהן. היא מסדרת את כל החפצים שלה במקום, קונה את זר הפרחים הכי יפה שהיא מוצאת, ותולה שלט על הדלת "ברוכה הבאה!". היא מחכה בקוצר רוח עד לרגע שבו זה יהיה רשמי- מישל והיא גרות יחד, חיות ביחד, בדיוק כמו שהיא מדמיינת כבר כלכך הרבה זמן. כעבור כמה שעות שנעמי מחכה בבית, היא שומעת דפיקות חזקות בדלת, כנראה שגם מישל לחוצה ומצפה בקוצר רוח, כמוה. מישל בינתיים בנמל התעופה, מוכנה לרגע שבו היא תהיה שלמה. שלמה ביחד עם האהובה שלה, נעמי. לרגע אחד היא שומעת מישהו קורא בקול שלה. היא מסתובבת, ורואה שם את אבא של נעמי. הוא מתקרב אליה במהירות, בפנים זועפות. הוא מודיע לה שהוא פשוט לא מוכן לסידור הזה שהן המציאו לעצמן, ושהוא מורה עליה לחזור הביתה. מישל מנסה לגרום לו להבין, אבל היא מרגישה כל כך קטנה וחלשה ליד רב כל כך נחשב. מישל עוזבת את כל האומץ והתעוזה שהיא קיבלה בתקופה האחרונה עם נעמי, ונשברת. היא מחליטה לחזור אחורה, לטיסה הבאה לצרפת. היא פונה לאחור ובאותו רגע שאבא של נעמי מתחיל להתרחק ממנה, היא פורצת בבכי. נעמי קמה לפתוח את הדלת, ובמקום למצוא שם את מישל, היא רואה את ינקי. היא מבולבלת ולא מבינה מה קרה, והוא מספר לה על מה שעברה מישל, ושהיא ביקשה ממנו למצוא את נעמי ולבשר לה, כי אין בה מספיק כוחות כדי לעשות זאת בעצמה. בפעם הראשונה בסרט, נעמי מתחילה לבכות. היא מבינה שאין לה מה לעשות כדי לשכנע את אבא שלה, כי היא הרי לא יכולה להתנגד לזה שחינך אותה והביא אותה למקום שהיא נמצאת בו היום. ינקי מנסה לעזור לה, אך במקום זאת הדמעות מתחילות לרדת גם מעיניו, והוא עוזב. אחרי כמה ימים, נעמי מתקשרת לינקי. היא מספרת לו על החלטה שהיא עשתה בימים האחרונים. מישל מגיעה הביתה, היא מוצאת את משפחתה באמצע ארוחה. הם קוראים לה לשבת איתם והיא הולכת לחדרה לשים את המזוודות. היא יושבת על המיטה, ומתחילה לבכות, כמעט אותו בכי שהיא בכתה בשדה התעופה. אבא שלה מגיע, דופק על הדלת וקורא לה לארוחה, היא מתאפסת וקמה. היא מגיעה אל השולחן, מנסה לחייך, ורואה את נעמי עומדת מולה, בצרפת, בבית הוריה, מחייכת אליה. נעמי ומישל מתחבקות, אחרי כמה שניות גם ינקי נכנס לחדר. הם יושבים כולם לארוחה. כעבור שבוע נעמי בדירה, מסדרת את כל החפצים במקום, קונה את זר הפרחים הכי יפה שהיא מוצאת, ותולה שלט על הדלת "ברוכה הבאה!". פתאום היא שומעת דפיקות חזקות בדלת, כנראה שגם מישל לחוצה ומצפה לזה כמוה. היא פותחת את הדלת, מחייכת, "כל כך התגעגעתי אלייך, יפה שלי", היא מנשקת את מישל.
