חפירה לפניכם
פרקים 49-50:
באמת שהיו פרקים סבירים הפעם
דונגגוי
העבריין צעצוע מתחילת הסידרה התבגר ונהיה אבא רציני ואחראי שדואג למשפחה שלו. הוא אפילו למד לשלוט במזג שלו ולהיות פחות חמום מוח. ואיך אפשר לשכוח את זה שהוא לקח את המורה לפגוש את סושים ויונגצ'ון?
כבר אמרתי שהוא הדמות האהובה עליי, אבל אני ממש אוהבת את השינוי שהוא עשה פה ואת איך שהוא השתנה והתבגר
האוון ודונגסוק שברו את הקללה ויצאו לירח דבש סופסוף.. כבר חשבתי שזה לא יקרה בחיים עם המזל הנאחס שלהם.
אני חושבת שלהיות רחוק מהבית המטורף הזה עושה טוב לכולם, בין אם זה סושים, האבא, יונגצ'ון, הראשיים שלנו, או כל אחד אחר מהמשפחה. הם היו צריכים לעשות את זה מוקדם יותר
הסוף היה ממש חמוד, ונראה שהם סגרו את כל הקצוות שנשארו פתוחים - דונגגוי השלים את תהליך ההתבגרות שלו והוא החליט מה הוא רוצה לעשות בעתיד והוא גם הולך להתחתן עם קים מארי, דונגטאק הצליח להתפרסם, והוא גם עוזר להיג'ו על הדרך, דונגסוק והאוון סופסוף עזבו את הבית והאוון בהיריון, אצל הדודים גם יש צאצאים חדשים, ונראה שהאבא, סושים ויונגצ'ון מסתדרים מעולה, כל אחד בדרכו.
אבל יש משהו אחד שהפריע לי. עם כל האהבה שלי לדונגגוי ועם זה שאני שמחה שהוא השתנה והתבגר, הקטע עם יונגצ'ון בסוף היה לא לעניין בכלל
במהלך הסידרה זה כן נראה כאילו הוא למד לקבל אותה, אז ממש לא ברור לי למה הוא עדיין לא מוכן להכיר בה כאמא שלו. ואם הוא עדיין לא מכיר בה כאמא שלו, אז למה הוא לקח את קים מארי לפגוש אותה מלכתחילה?
מסכנה יונגצ'ון.. ממש רציתי שהוא יגיד לה בסוף שזה לא נכון ושהיא צריכה להיות בחתונה שלו ביחד עם סושים
סיכום כללי:
לסידרה הזאת היה פוטנציאל אדיר, אבל משהו שם התפקשש.
אני עדיין חושבת שהבעיה העיקרית של הסידרה הייתה
התסריט. גם אם יש קאסט מעולה, ברגע שהסצינות לא כתובות טוב או שיש סצינות לא אמינות בכלל או חורים בעלילה וכדומה, אין סיכוי שזה ייראה טוב.
ובכלל, מה נסגר עם הבמאי שם? בחלק מהסצינות הלא אמינות היה משחק ממש מוגזם, ואפילו מגוחך, זה באמת לא הפריע לאף אחד?
(הטענה שלי היא כלפי ההפקה פה ולא כלפי השחקנים, שרק עשו מה שאמרו להם..)
אני באמת חושבת שהסידרה הזאת עשתה עוול לשחקנים בה, בעיקר למר גומות, אבל גם ליתר, וביניהם טאקיון. שניהם מסוגלים ליותר מזה, ופשוט לא ראו את זה פה
זה פשוט נראה שלתסריטאית נגמרו הרעיונות באמצע והיא פשוט החליטה למחזר את אותם קטעים כל הזמן, עם הבדלים מינוריים (אותה גברת בשינוי אדרת), מה שגרם לפרקים האלה להיות מעיקים ומאוסים ועם תחושה שכבר היינו בסרט הזה יותר מדי פעמים.
באמת שהתסריטאית יכלה לקחת את הסידרה הזאת למקומות אחרים לחלוטין כי היה המון מה לעשות עם כל הדמויות.. אפילו אם היא הייתה גורמת לזה שיקרה משהו בין האבא לאחות של מיסוק זה היה עדיף מאשר שעוד פעם מישהו ינסה לעזוב את הבית ולא נותנים לו.. או שהיא הייתה עושה עוד קטעים עם הילדים ודונגגוי או עם קים מארי.. ואפשר להמשיך לנצח עם דברים שהיא יכלה לעשות במקום.
אבל
למרות זאת, היו קטעים שנהניתי מהם. עם כמה שהיו קטעים ממוחזרים ומאוסים, היו גם קטעים מצחיקים והיו פרקים שגרמו לי להישאר דבוקה למסך ולהמשיך לראות את הסידרה בכל זאת.. וגם הרייטינג בקוריאה היה לא רע, למרות שזה לא באמת מדד למשהו.
הראשיים אומנם נראו כמו זוג עציצים בהתחלה, אבל לקראת הסוף הם השתפרו ובאמת האמנתי להם שהם זוג
פאן סרביס (טאקיון
) והומור עצמי (כמו בדיחות על 3PM וכדומה), שהיו בדיוק במקום
האמת היא שאם 2PM היו עושים שם הופעת אורח זה היה יכול להיות אדיר
דמויות משנה מטורללות על כל הראש, שגורמות להפוגה קומית בין כל הקטעים הכבדים והמשעממים, והדינמיקה המשפחתית.
סצינות לא אמינות, חורים בעלילה וכדומה.
סצינות ממוחזרות ומאוסות (איך אפשר לשכוח את המחולל האוטומטי של "בואי נתחתן/בואי ניפרד?" ושל "אני רוצה לעזוב את הבית!"
)
האורך. אני מניחה שזאת גם הסיבה שהיו הרבה יותר מדי קטעים ממוחזרים בדרמה הזאת
לסיכום - אם היו מוותרים על הקטעים הממוחזרים הסידרה הייתה מתקצרת בחצי והכל היה נראה הרבה יותר טוב
ורצוי גם להחליף את התסריטאית, או לשלוח אותה לסמינר תסריטאים/לראות דרמות כדי שתשתפר.
הסידרה קיבלה ממני 6.5, כי למרות כל הקיטורים, היא לא הייתה כזאת גרועה, היא פשוט הייתה מעיקה ומסורבלת לפעמים. ואני מניחה שהקצב האיטי שלה נובע מזה שהיא דרמה משפחתית שאמורה להתפרש על 50 פרקים, אז אני שופטת אותה גם לפי זה.