<img src="http://timg.co.il/f/Emo16.gif"><img src="http://timg.co.il/f/Emo7.gif">

[schlomitsmile]

"אני הייתי מעיז להרביץ להיטלר!" אמר הפיצקי שלי (בן 7)
אחרי צפייה בתכנית לקראת יום השואה בטלוויזיה.

משהו כן עובר אליהם, לדור השלישי,
אבל זה כ"כ שונה ממה שעבר אליי...
אני הרגשתי ומרגישה יותר כמו בשיר הזה,
למרות שהוא בעצם מספר את סיפורו של הדור הראשון
http://www.youtube.com/watch?v=_dHKmaCjs3c&feature=kp

 

[עינת דולב הדס]

מתרגשת שהעזת לכתוב על זה אני לא העזתי.
ישבתי וראיתי את רשימת שינדלר בפעם המאה בערך, נדבקתי למסך ולא יכולתי ללכת ממנו.
יש משהו שכל כך לא נתפס בדבר הזה.
השיחות עם הילדים על הנושא הכניסו אותי לפרופורציות על החיים

 

[schlomitsmile]

איך הילדים מתייחסים לסיפור? מה זה אומר להם? ואיך זה הכניס אותך לפרופורציות על החיים?

 

[עינת דולב הדס]

הם מאוד התעניינו יש לנו סבתא רבה שהיא ניצולת שואה והיא עוד בחיים ואנחנו רואים אותה הרבה. לפחות פעמיים בשבוע. אז הם בעיקר התעניינו בסיפור שלה. הם החליטו שהם הולכים אליה ושואלים אותה וכותבים את הסיפור שלה. זה היה מדהים. כמובן בהתאם לגילם הצעיר הסיפור עבר מהר מאוד לסוף המלחמה ולעליה ארצה.
הם שאלו שאלות חשובות, לא כתבו הרבה אבל מהמעט שכן הסבתא היתה מאושרת.
אני חשבתי לעצמי על תינוקות בזמן המלחמה, על איך זה היה להיות הורה, אמא שהילד שלה נקרע ממנה, על הנקה (בגלל שאני מיניקה עכשיו ובגלל שזה המקצוע שלי), היה להן חלב? עם כל המתח ותת התזונה הזו? אולי בגלל שלא היתה אופציה אחרת הן הניקו בכל מחיר?
חשבתי לי שיש לי המון מזל שנולדתי בתקופה שנולדתי. שבסך הכל החיים שלי מאוד משעממים וטוב שכך. שהדרמות הפרטיות שלי כמה גדולות שהן נראות לי לפעמים הן בעצם מתגמדות לעומת הזוועה ההיא.
מישהו אמר בטלויזיה שחייבים להכניס את יום הזיכרון הזה למסורת הדתית של העם היהודי כדי שלא תשכח כמו שעשו עם יציאת מצרים ואני חושבת שזה נכון כי אנחנו עוד זוכרים כי יש בינינו שעוד היו שם או דור שני ושלישי, אנחנו קרובים אבל בעוד 50-100 שנה ויותר לא יזכרו את זה אם זה לא יהיה משהו כמו יום כיפור כזה.