מדהים איך אין לי מה לכתוב ואני חופרת בסוף
אז... יו סוב חמוד, ונחמד מצידו שהוא בכלל נתן את השעה הזאת לרי ג'ין למצוא אותו. כמובן שהוא לא מת למרות שרי ג'ין איחרה, ולא ממש אהבתי את הקטע הזה.
אבל מה שהכי הציק לי זה שוב השילוב של פנטזיה - זה שרי ג'ין קראה לדה היון ובזכות זה הוא התעורר מהים שבתוך העיניים שלו.
מה שכן אהבתי
זה את זה שרי ג'ין ריססה את ה - HILL במקום KILL ובכללי אני אוהבת שמדברים על השם של הסדרה (מה שקרה שוב בפרק 8 בסצנה המקסימה בין רי ג'ין ודה היון כשהיא הסבירה לו למה היא נשארה כדי להציל אותו).
אני מתה על פארק סו ג'ון
אפילו את התספורת שלו התחלתי לחבב. סצנה משעשעת - כש"אמא שלו" הציצה בארון הזה שלו ולצופים (או לפחות לי) היה נראה שהיא תראה שם את הפוסטר של דה היון שראינו שם בעבר ובסוף אלה היו תמונות של בחורות ערומות. אז בהנחה שכך התכוון התסריטאי (או וואטבר - שנון!
לגבי הפסיכיאטר (נראה לי שזה מה שהוא
) הו פיל - יש משהו בדמות שנורא גורם לו להיות לא כשיר להיות פסיכיאטר, מכל מיני בחינות. אחת מהן היא שכשקי ג'ון בא להוציא ממנו מידע על הבעיה של דה היון - משהו בי ממש חשש שהוא יספר לו, כי הוא פשוט נראה שממש קשה לו לא לגלות את האמת בנושא, וזה לא אמור להיות ככה אצל פסיכיאטר. אולי זאת רק אני. בכל זאת, הוא לא גילה לו.
הפרידה מ-רי ג'ין בשדה התעופה הייתה משעשעת. אני מודה שהופתעתי מזה שהיא הלכה לדה היון בסוף כדי להסכים להצעה שלו, למרות שהיה בזה משהו נורא צפוי מבחינת המשך העלילה. כשרי און היה עצוב מזה שהיא נסעה, זה היה כזה חמוד. אגב-נראה לי שבין היתר בגלל הסדרה ובגללו אני מתחילה לאהוב כלבים (אני ממש ממש לא בן אדם כלבים. כמעט שונאת אותם בדרך כלל). כמובן גם בגלל הכלב שם, הוא כזה חמוד ואני אוהבת את זה שמראים אותו ומשלבים אותו בעלילה.
דווקא את הסצנה של דה היון ורי ג'ין בבית שלו, עם הקטע של ההסכם, לא כזה אהבתי. אבל אני אוהבת את זה שלאחרונה קצת מראים לנו את החלק באישיות שלו עצמו (ולא של פיצול שלו) שהוא קצת עצבני ומפגין רגשות וכאלה. זה קצת משעשע גם.
ממש ממש לא הבנתי משהו. אם הסבתא לטובת דה היון גם או שהמזכיר האן בוגד בו וזה. זה גם הוזכר בשיחה בין המזכיר לאמא של דה היון, ובאמת שאני לא מבינה. הייתי בטוחה שזה דבר טוב איך שהסבתא מתנהגת לגבי דה היון ושזה לטובתו ואז הם ערערו את המחשבות שלי בנושא.
קי ג'ון נראה טוב (זאת אומרת, השחקן) אבל לאט לאט אני פחות אוהבת את הדמות, קצת חבל לי שהוא על תקן הרשע (למרות שנראה לי שזאת מילה מוגזמת בשביל לתאר אותו, לפחות בינתיים).
מעיין (ממש מקווה שלא טעיתי וזאת באמת את) - זו ההזדמנות לומר לך שצדקת לגבי זה ש-NANA זה פיצול של דה היון. לא מבינה איך קלטת את זה עוד קודם!
ובנוסף אליה יש עוד פיצול נשי! שכבר ראינו אותה. זה גם היה משעשע וגם מוזר נורא. בסך הכול הוא שיחק את זה טוב, אולי המעבר היה לי חד מדי ולא ברור. אהבתי את זה שהראו לנו את הזיכרון של רי און (אני מניחה) מהמקרה הטראומתי ההוא. קצת לא ברור לי איך רק הוא זוכר (ורי ג'ין לא), כנ"ל לגבי הזיכרון ילדות שהיה לו עם רי ג'ין שאני מניחה שהיא לא זוכרת אותו כי די השתמע ממנו שרי און(?) מאומץ. הזיכרון מהתיכון נראה קצת מגוחך כי הם הרי השחקנים שמגלמים את עצמם שם וקשה להתעלם מזה שאנחנו יודעים את זה.
אהבתי את הסצנה שלהם שותים ומדברים בכנות, כמו חברים, גם אם דה היון ממש לא רצה להגדיר את זה ככה. וגם אחרי זה (התמונה) והנשיקה כמובן
זה היה די מקסים בעיניי.