טוב, אז אני אתחיל
מקור אחד לניסים האלה הם כמובן ילדיי.
יש לי יומן שכזה, בו כתבתי בילדותם כלמיני ציטוטים שלהם.
הנה למשל אחדים של הפיצקי מגיל 4-6:
-"אני חבר של הרוח"
-"אני אוהב לא רק את אמא אלא גם להגיד אמא"
-"יש גושים של אמנות בגוף שלי שאני לא מצליח להוציא"
-שאלתי את הילדים בראש השנה האם יש משהו שהיו רוצים להשליך
(בהקשר להסבר על תפילת תשליך).
"לא" ענה הפיצקי
"האם אתה מרוצה מכל מה שעשית וכל מה שקרה לך?"
"לא אמרתי את זה, אבל גם הדברים הלא טובים הם חלק מהחיים,
לא רוצה להפטר מחלק מהחיים".
ונס קטן יומיומי:
כל לילה, לפני שאני סוגרת את התריס והולכת לישון,
מביטה כמה דקות בשמיים.
עננים, כוכבים.
וכמו קסם שכזה- כל מועקות היום נושרות ממני,
הכאן והעכשיו והנצחי מולחמים, הופכים היינו-הך
כאילו המבט מתמיר אותי אל אור הכוכב
