ריצונת בוקר
רציתי לרוץ אתמול בערב, וגם היה לי כח, וישנתי טוב לפני, אבל...
אחרה"צ יצאתי עם שחר לגינה. חצינו כביש, וכשהיינו כמעט באמצע פתאום קלטתי שהאידיוט במכונית שנוסעת רברס לא מבין שאנחנו שם. צעקתי ובמקביל ברחתי אחורה, אם הייתי זזה קצת פחות מהר הוא היה דורס את שחר בעגלה. ואז הוא סוף סוף קלט אותנו, עשה לי סליחה עם היד וברח.
ואני חציתי את הכביש, התישבתי, התקשרתי לבן הזוג והתחלתי לבכות. רעדתי כולי. שחר כמובן בכלל לא קלט מה קרה שם.
אז אמנם לא קרה כלום, אבל לצאת מהבית באותו הערב לא הצלחתי.
במקום זאת, לקחתי את שחר לריצה קצרה הבוקר. הוא ישב בעגלה עם מוזיקה ו"שלווה", אבל לא היתה לו הרבה סבלנות אז רצנו רק 25 דקות. בכל זאת, יותר מכלום.