שאלה בנוגע לאדם בן 56
אדם הגון, אינטליגנטי, מקסים וטוב, נשוי והורה לילדים, שמחזיק בעבודה יציבה כבר כמה שנים. אך הוא חווה במהלך חייו חרדות רבות, מספר משברי דיכאון, קשיי תפקוד והסתגלות למסגרות שונות וקשיים ביצירת ותחזוקת קשרים חברתיים.
בשנים האחרונות חיי המשפחה המצומצמת הם הקשרים המשמעותיים היחידים שיש לו עם אנשים אחרים, שגם בהם הוא סובל לפעמים וחווה קשיים שנראה לו שנובעים בעיקר מחוסר תקשורת והבנה בין הצדדים.
 
האיש קיבל במהלך חייו טיפולים פסיכולוגיים מתמשכים אצל מטפלים שונים (פסיכודינמי, CBT, טיפול בקבוצה), שלדבריו לא ממש הועילו לו, כיוון שהוא חש שגם המטפלים לא מבינים אותו.
למעשה הוא חושב שהבעיה לא נמצאת בו עצמו (ואני מסכימה איתו), כי הוא "חי בשלום עם עצמו", אלא בחברה ובאנשים שעימם הוא בא במגע במהלך השנים, שאינם מבינים ומקבלים אותו ומתייחסים אליו כאל "דפוק", ולכן הוא נמנע מחברתם (לי זה נשמע הגיוני לחלוטין...).
 
הקשיים שבגינם קיבל טיפולים בעבר דומים לקשיים שאותם חווים אנשים עם אוטיזם, וגם לכן עלתה השערה שאולי שהוא נמצא על הרצף בתפקוד גבוה ונשקלת האפשרות לעשות אבחון.
 
אך השאלה היא מה יתרום לו האבחון מבחינה מעשית, מעבר למתן שם לקשיים?...
 
אם אכן יאובחן על הספקטרום – מה (אם בכלל) תשנה האבחנה מבחינת הגישה הטיפולית והעזרה שתוצע לו?
 
האיש כמובן שלא מעוניין בתווית "דפוק" נוספת, ולא יהיה מעוניין לבזבז את זמנו וכספו על טיפולים דומים לאלו שכבר קיבל בגין הקשיים שחווה, אבל לא ממש הועילו לו.
 
מודה מראש על התגובה ואשמח אם תוכלו לפרט בתשובתכם...
 
