<img src="http://timg.co.il/f/Emo42.gif">בוקר טוב (מאוחר..). עוד שבת נוזלית.. מה התוכניות?

[הפוך עם ראש כפול]

בוקר טוב (מאוחר..). עוד שבת נוזלית.. מה התוכניות? קמתי מאוחר (מאוד) מהרגיל, כי נשארתי ערה עם בן הזוג לחכות למונית שבאה לאסוף אותו באחת וחצי לשדה התעופה.. עוד לא ממש התאוששתי אז לגמרי בונה על שנ"צ היום.
חוץ מזה אין הרבה תוכניות - עוד מעט הילדים יצאו עם ההורים שלי להצגה האחרונה לשנה הנוכחית בסדרה המצוינת "צלילי קסם" של ניצה שאול. אני אנצל את הזמן לעבוד וגם להכין ארוחת צהריים.
אחרי זה כאמור שנ"צ , ואוי ואבוי למי שיחרב לי אותה

חוץ מזה אין תוכניות גרנדיוזיות לשבת הנוכחית. עוד שבת חמה מדי

שבת כיפית לכולם

 

[חייבתלהגיב]

חילופי משמרות בינינו, אה? לכמה זמן הוא טס?
בעלי חזר אתמול בערב.

 

[הפוך עם ראש כפול]

בשל נסיבות, נסיעה קצרה מהרגיל. טס אתמול ויחזור בשבת בערב
הנסיבות הן שבשבוע האחרון של יולי, ההורים שלי טסים לחודשיים (לאחי), לבכור יש 4 ימי תחרות בווינגייט, כמובן שהקייטנה של הקטן מסתיימת ואני עדיין עובדת..
בקיצור, היה ברור שבשבוע האחרון של יולי הוא חייב להיות כאן, כי אני אמנם סופר וומן, אבל באומנות השכפול העצמי טרם הספקתי להשתכלל עד כדי כך

 

[חייבתלהגיב]

גם אצלנו זה היה לשבוע. וזה לא היה קצר במיוחד, מבחינתי... גם בעבר הוא נסע, אבל נראה לי שהדחקתי את כל הנסיעות הקודמות, כך שאני לא יודעת לכמה זמן הן היו.

 

[הפוך עם ראש כפול]

אני כבר מורגלת. מאז שהבכור בן שנה הוא טס לחו"ל לפחות פעמיים
בשנה, ותמיד זה לארה"ב כך שהמינימום של המינימום זה שבוע, ובד"כ הרבה יותר.
מצד שני אני אעודד אותך ואגיד לך שככל שהילדים גדלים, זה נהיה הרבה יותר קל. כשהילדים היו קטנים כל נסיעה שלו הייתה בשבילי סיוט. הייתי ממש בהתמוטטות עצבים כשהוא היה חוזר. עכשיו זה עובר בד"כ בקלות (חוץ ממרפי הידוע אבל לא נדבר עליו כרגע טפו טפו טפו חמסה חמסה חמסה שום בצל מלח פלפל וכו

)

 

[רזאי]

בגלל שהן קטנות.
כשהילדים גדלים, שבוע בלי אבא עובר בלי בעיה. אני רוצה לשתף בשמחתי הרבה- הבעל היה אמור לנסוע לחצי שנה, וזה בוטל. חצי שנה נראה לי כבר כבד מידי, במיוחד שלא היינו יכולים לבוא לבקר אותו יותר מפעמיים בכל התקופה, בגלל אילוצים שלי. עכשין זה הוחלף בכמה נסיעות של שבוע, שיתפרשו על פני תקופה של שנתיים. היפה הוריי.

 

[הפוך עם ראש כפול]

חצי שנה נשמע לי קטסטרופלי. לא רק בשבילך ובשביל הילדים, אלא
גם בשביל הבעל. מאוד קשה גם להם להיות רחוקים מהילדים לככ הרבה זמן...

 

[רזאי]

אם הוא לא היה מתלהב מהרעיון מלכתחילה,
לא היו דנים בו ברצינות.
הציעו לו משרד צופה על הסיין, 500 מ' מהנוטרה דאם, ודירה מרוחקת רק כמה תחנות מטרו משם.
הפרנקופיל שבתוכו לא הצליח לדחות את הרעיון, כשעלה.
הבנים הגדולים לא ממש עזרו, כשכל מה שהצליחו לחשוב עליו, היה דירת אירוח בפריז לשהות חינם. אפילו הקטנה לא היתה בטוחה שזה לא שווה את זה.
הוא כנראה היה מגיע לכמה סופי שבוע, אבל הצלחתי לשכנע אותו לוותר. (תפוז נאנח אנחת הקלה)

 

[הפוך עם ראש כפול]

האמת.......
שאם זה בפריז, גם אני הייתי מוכנה לשקול את זה

אבל סביר להניח שבסופו של דבר, אחרי שההתלהבות הראשונית מצדי הייתה שוככת, גם אני הייתי מנסה לשכנע אותו לוותר. אבל בכל מקרה, אירופה זה יותר קל מאשר ארה"ב. על זה בכלל לא הייתי מוכנה לשמוע.

 

[רזאי]

ארה"ב דווקא היה יכול להיות יותר פשוט.
כל מדינה דוברת אנגלית, הייתי אורזת את עצמי, את העבודה, ואת הילדה, והייתי עוברת איתו. היה אפשר לרשום את הילדה לבית ספר מקומי, ולזרום.
צרפתית היא לא יודעת, ולרשום אותה לבי"ס בצרפתית לחצי שנה, נראה לי קשה מידי. אני גם לא רוצה לשלם בשביל ההרפתקה הזאת שכר לימוד לבית ספר פרטי שמתנהל באנגלית.
אבל גם אני מבינה את ההתלהבות, וקשה להיות עוכרת השמחות.

 

[הפוך עם ראש כפול]

טוב, אם אני לא טועה אתם בכלל חובבי מגורים בכל מיני ארצות,לא?
אני יותר "מקובעת". היה לי קשה מאוד לעבור לארץ אחרת (אין לי ולא ממש יכולה להיות לי עבודה בארץ אחרת

), והייתי מאוד חוששת להעביר את הילדים, גם לחצי שנה. אבל לקפוץ לפריז לחמשושים לבקר את הבן זוג, זה כבר סיפור אחר לגמרי

 

[רזאי]

אני עוברת עם העבודה,
והילדים מוכנים תמיד לגור במקום אחר.
כשהם הבינו שאנחנו קובעים את מגורנו בארץ, ולא נמשיך לעבור ממקום אל מקום, הם ממש התאכזבו.

 

[הפוך עם ראש כפול]

לי אין אופציה של לעבור עם העבודה (אני אמנם מאוד נחשבת באזור
מגוריי, ועדיין לא נראה לי שמאובחנים יסכימו להגיע לארץ אחרת כדי לעבור אבחון אצלי

), ועדיין - אולי בלי ילדים הייתי מוכנה לשקול מעבר עם בן זוג לתקופה מוגבלת מאוד של כמה חודשים עד חצי שנה ולוותר על עבודה. לילדים אני לא חושבת שהייתי עושה את זה. בעיקר לא לגדול.

 

[חייבתלהגיב]

אם אפשר לבוא איתו, הייתי קופצת על המציאה. אגב, לנו הייתה באמת כשנה שבה הוא גר ועבד במקום אחר והיה מגיע רק בסופי שבוע, כשהגדולות היו קטנות (כמעט שנתיים וארבע וחצי). כאמור, הכל הודחק...

 

[רזאי]

היית נוסעת עם ילדה לחצי שנה,
כשהיא צריכה להשתלב בכיתה ה', בלי לדעת את השפה?
אני שואלת אותך, כי אני חושבת שאת באמת מבינה את הקשיים שיש לילדים ברילוקישן.
אנחנו כמעט הלכנו על שנה אחת כזאת, ובסוף החלטנו שכולנו נעבור איתו. ממש סבלתי בשנה הזאת, אז אולי זאת היתה ההחלטה הלא נכונה.

 

[חייבתלהגיב]

ברוווווור.
את מדברת על צרפת אהובתי (גם את ירח הדבש עשינו שם). כמו כן, שכחת שהילדות שלי ממילא לא עושות הרבה בבית הספר

- הבכורה כבר שנתיים וחצי פה ועדיין מנסה להשתמש בתרוץ שהיא לא יודעת מספיק עברית (והיא כבר סיימה ה'). חצי שנה בצרפת היא חלום מהבחינה הזאת עבורה... האמת שהבנות הסתדרו אחלה כשחזרנו דרך פריז לארץ (לא זוכרת כמה זמן היינו שם - אולי שבוע?) והן שיחקו עם ילדים צרפתים בגן המשחקים בגני לוקסמבורג (הילדים לא ידעו אנגלית, למיטב זכרוני - אבל אם כן זה רק יתרון עבורכם, והבנות, מן הסתם, לא ידעו מילה בצרפתית - אבל הם הצליחו לתקשר יפה).
לבת שלך, להבדיל מהילדות שלי, אין קשיים בבית הספר, ולהחסיר חצי שנה מכיתה ה' לא ישפיע בכלל על ההתקדמות שלה בישראל - וחצי שנה בצרפת יכולה לתרום לה קצת ידע כללי, תרבותי, שפתי - גם אם היא לא תדבר צרפתית שוטפת בסוף. נשמעת לי אחלה חוויה. אבל הבת שלך היא לא השיקול היחיד שצריך להביא בחשבון - ואם לך זה לא מתאים, אז לא.

 

[רזאי]

גם אנחנו היינו שם בירח הדבש שלנו.
בדיוק בחגיגות 200 השנה למהפיכה.
היינו לפני פחות משנה חודש עם הילדים בפריז, ובאמת כולם אהבו את העיר.
לא דאגתי בנוגע לחומר שהיא תפסיד בישראל, זה לא היה שיקול בכלל. זכרתי כמה קשה היה לה בשלושת החודשים הראשונים בבי"ס אמריקאי, וחשבתי שלא הוגן להעביר אותה שוב תהליך כזה בשביל זמן קצר. אולי הייתי מסכימה לנסוע אם היה מדובר על שנת לימודים שלמה.
בנתיים הילדה לומדת גרמנית, לא צרפתית. אני חושבת שעד כמה שפריז קוסמת לה, היא בונה על שנה בגרמניה.

 

[חייבתלהגיב]

ההגיון שלי הפוך -
דווקא כי זה רק לזמן קצר, לא נראה לי שהיא תיקח את זה קשה, ואולי גם לא יהיו לה ציפיות מוגזמות לגבי ההשתלבות, והיא תוכל לראות בזה חוויה דומה יותר לחודש בפריז מאשר לשנה בארה"ב.

 

[רזאי]

אני אנסה לשקול את הרעיון
מזווית הראיה שלך, כשתהיה הזדמנות נוספת.
אולי לא הייתי רושמת אותה לבי"ס, אבל יהיה צריך למצוא דרך אחרת ללימוד השפה. נצטרך גם למצוא רעיון לתעסוקה, כי אני לא מוכנה להיות צוות הווי ובידור לזמן ארוך.

 

[חייבתלהגיב]

לא, לא. אני לא רוצה להשפיע
על משהו כזה. סתם הבעתי את דעתי, ולגבי המשפחה הספציפית שלי + המעט שאני יודעת על הסיטואציה שלכם - לא ניסיתי להשפיע עלייך או משהו כזה.
אז גם בפעם הבאה - תתעלמי ממה שכתבתי כרגע, ותעשי מה שנראה לך, טוב?