בסופו של דבר אהבתי את הפרק,יותר את החצי השני שלו מהראשון.
העלילה של דיינה פעם ראשונה לא העיקה יתר על המידה ואפילו אפשר להזדהות איתה סה"כ אחרי כול מה שהיא עברה(והיא עברה המון) היא רק רוצה שיהיו כנים איתה.אני מבינה גם את הכעס שלה על ברודי ומזדהה איתה וכועסת עליו גם כן.למה לעזאזל הוא לא חשב לרגע אחד על ההשלכות של המעשים שלו על המשפחה שלו?איזה מין אבא/בעל עושה דבר כזה?
אהבתי את העלילה של סול ואת הנאום הקטן שלו על המנהל הנכנס של ה-CIA.וזה גם מעניין תוכנית המזל"טים של ה-CIA בעצם התניעה את כול העלילה.אם לא היו שולחים את הטיל על בית הספר ההוא,עיישה לא היה נהרג ואז אולי ברודי לא היה משנה את העמדות שלו כלפיי ארה"ב.
וקרי,אהבתי את המפגש שלה עם ג'סיקה ובאיזשהוא מקום חיכיתי לו כול העונה,יש שבהן במשותף יותר ממנה שהן חושבות והכי חשוב שתיהן אוהבות את ברודי כול אחת בדרכה.האופן בו קרי דואגת משפחה שלו אחרי שהייתה שותפה לפירוק שלה נוגעת ללב,אני לא קונה את זה שדיינה היא רק עוד אמצעי כדי לתפוס את ברודי.
וגם אהבתי את הדינמיקה שלה עם קווין הם צוות טוב ויש לי תחושה שהיחיד שבאמת איכפת לו ב-CIA מקרי זה הוא, אם יקרה משהו יתכן שהוא היחיד שיהיה שם בשבילה(ואם זה יתנגש בשאר החובות שלו ב-CIA זה בכלל יהיה מעניין,טוב שהדמות הפכה להיות קבועה העונה)
כאב לי הקטע שבו האיראנים לקחו את קרי אבל הכי הרגיז אותי היה סול וטון השלו,כמעט אדיש שהוא אומר ש"קרי תמיד הייתה לבד".רציתי לפשוט לצעוק עליו שיעשה משהו,שיראה איזשהיא איכפתיות בכול זאת היא שם בגללך!